רשע שצריך לעקור

בתגובה להתנהגות המושחתת של בני האדם, ה' מציף את העולם במים שמשמידים הכול ואפילו 'מגליחים' שלושה טפחים מהאדמה. תגובה הפוכה מזו חוזרת רק פעם אחת, כאשר ערי סדום ועמורה נשרפות באש תופת, מהאדם עד צמח האדמה, ככתוב: "וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל... וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה".

בפרשה מופיעה תקופה אפלה נוספת בראשית האנושות: אנשי בבל חתרו נגד הקב"ה והקימו מגדל שראשו בשמיים, במטרה למרוד בשלטונו של הקב"ה בטבע. כאן תגובת ה' מאופקת: אינו פוגע בחייהם, וקל וחומר שאינו פוגע באדמה שהם דורכים עליה.

מדוע רק מעשיהם של אנשי דור המבול וערי סדום הביאו להרס מוחלט?

הפרד ומשול

דור המבול ואנשי סדום פשעו נגד הקיום. הם שברו את הכללים המקיימים את העולם והשכיתו אותו מתפקוד. כך מעיד הקב"ה על מעשי סדום: "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה". המילה 'הַכְּצַעֲקָתָהּ' כתובה בלשון נקבה, כי היא מעידה על רצח אכזרי של אישה אחת, שחפצה את הכללים של סדום ונתנה פת לחם לעני. הסדומאים מרחו את גופה בדבש והניחו לדבורים לעקוץ אותה עד שנשמתה יצאה.

העונש היה בהשחתת העולם עצמו עד עומק האדמה. כאשר הפשע משבית את העולם מקיומו, נדרש למחוק את כל הקיים ולהתחיל הכול מחדש.

מנגד, אנשי המגדל, דווקא זוכים לשבחים מהתורה על האחדות ושיתוף הפעולה שהיו ביניהם. חטאם היה מכוון נגד הקב"ה, אבל החיים עצמם היו תקינים. לכן נענשו בפיזור ברחבי העולם ולא בהשמדתו.

רע כפול

בכך מובנת תעלומה בולטת. מחוז סדום כלל ארבע ערים: "סדום, עמורה, אדמה וצבויים". אולם התורה מחלקת בין ארבע הערים (יט/כד־כה): "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל", סדום ועמורה נשרפו באש תופת וגם נהפכו, בעוד ש'אדמה וצבויים' רק נהפכו בלי שרפה.

ההבדל משמעותי: אש משחיתה את הערים עד בלתי השאיר שריד, מאדם עד צמח האדמה, בעוד שהפיכה אינה מחייבת פגיעה באדמה.

ההסבר רמוז בתורה עצמה. ביחס לסדום ועמורה נאמר: "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רַבָּה". מכאן שדווקא בשתי הערים הללו התרחש חורבן היחסים החמור בין אדם לחברו, שלא אפשר להן להתקיים עוד. שתי הערים האחרות חטאו רק בין אדם למקום ולכן עונשם היה פחות.

רש"י אומר זאת במפורש: "ברע מלך סדום – (אותיות ב-רע', שני מיני רע) – רע לשמיים ורע לבריות, ברשע מלך עמורה – שנתעלה ברשעו (על קידומו מסדום), שנאב מלך אדמה – שונא אביו שבשמיים, שמאבר מלך צבויים – שם אבר לקום ולקפוץ ולמרוד בקב"ה". מפורש כי מלכי סדום ועמורה, חטאו בשני מיני רע, בעוד מלכי אדמה וצבויים חטאו רק בין אדם למקום.

(לקוטי שיחות ג/754, לה/73)