רצה במנוחתינו

úáù הוא מהות השלימות, לא חסר כל בה, כנאמר 'כלום חסר בבית המלך', 'כל מלאכתך עשויה אפילו ברוחניות', נמצאים אנו בצילו של הקב"ה ומסבים על שולחנו "כגמל עלי אימו", גם התפילה על דברים גשמיים ורוחניים אינו מקומה ביום השבת, תפילה מורה על מילוי חסרון, ובשבת לא חסר כלום.

מנוחה שלימה

øãçá הבעש"ט הוציאו מנוסח התפילה כל מיני בקשות, וכל זה להורות על אמיתיות שלימות האדם והבריאה ביום זה, כאשר אדם טרוד במחשבתו בהשגת צרכיו הגשמיים והרוחניים ביום השבת נחסר בו מנוחת השבת, ועל כן ביום קדוש זה אמור לשרור בלב איש הישראלי מנוחה שלימה, מנוחת אמת ואמונה, השקט ובטח, ובפרט שמנוחה אמיתית הוא חיי ההוה, אין התעסקות עם העבר וכן כם לא עם העתיד.

øáëå אמרו חז"ל שהגיהנום שובת ביום השבת, וגם הרשעים זוכים למנוחה, ולא זו בלבד אלא ביום השבת נשכח מאיתם לגמרי שהיו בימות החול בגהינום, וגם אינו עולה לבם שביום הראשון חוזרים הם לגיהנום, כי באם לאו הרי מחשבתם נמצא עוד בגהינום, שלימות של גן עדן מקדם שאינו עולה על האדם שום הרהור של מכאוב וחסרון. ועל כן שונה הוא נוסח תפילת שמונה עשרה של ימות החול שבה אנו מבקשים על צרכינו הגשמיים והרוחניים, מנוסח תפילות שבת שאין בהם בקשת צרכים.

נפתולי אלוקים

íðîà לכאורה הרי בנוסח תפילת שבת אנו אומרים רצה נא במנוחתינו, קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך וכו', והרי ביום השבת כל מלאכתך עשויה אפילו ברוחניות. המענה על כך. שני סוגי תפילה יש בצורת הקשר והחיבור של היהודי עם קונו, תפילה מלשון חיבור 'נפתולי אלוקים נפתלתי', אלא שנחלקים הם לשתיים, תפילה של ימות החול, והתפילה של יום השבת.

ïåðâñ התפילה בימות החול הוא ממקום חסרון וריחוק, דומה הוא לאדם המתדפק על דלתו של העשיר ומבקש תחנונים שימלא חסרונו, ואכן העשיר בטוב לבו משתדל לעזרו בכל מה דאפשר, מכל מקום העני עומד מחוץ להיכל של העשיר. לעומת זה יש צורת תפילה המגיע דייקא ממקום השלם והתענוג מבלי שום חסרון, דומה הוא לשני חברים טובים בלב ובנפש המסבים יחדיו בסעודה, אחד מהם נתברך בחכמה מרובה וכן בעשירות מופלגת, כטוב לב העושר ביין שואל מעם חבירו מה שאלתך ומה בקשתך וינתן לך, חבירו עונה לעומתו שאין לו שום מבוקש אלא רוצה להתענג עימו מבלי שום סיבה צדדית, מכל מקום מבקש מחבירו שבזמן רצון זה יפתח לו את חושיו בחכמתו המרובה, כלומר מבקש מחבירו כלים להשראה לחכמתו ומדותיו הנעלים בכדי שההנאה מהסעודה יהיה בשלימות .

ïëå הוא בדרך העבודה. בימות החול עבודת התפילה הוא לברר את הנפש הבהמית מהרע שנדבק בו, אבל ביום השבת עבודת התפילה הוא לראות עוזו וכבודו להתענג על ה' .

רצה במנוחתינו

äúòîå יובן סיבת הבקשה 'רצה נא במנוחתינו', כאשר נמצאים אנו בהיכל מלך מבקשים אנו מעימו שיתן לנו כלים נעלים ביום השבת בכדי שנוכל לקבל בהם אור קדושת השבת, אור היחוד השורר ביום זה, שהרי כאשר מתרצה הוא

הערות וציונים במנוחה שלנו מאיר אורו האלוקי בכלים שלנו שהם התורה והמצוות וכן מדרגת ההשגה ורוחב לב של הנשמה תיהיה על כנה.

øúéì חידוד. אין זה תפילה על ענינים רוחניים שלכאורה מותרים בשבת, אלא שיתרצה במנוחתינו ועל ידי כך יתגלה עלינו שלימות אור קדושת השבת, וכמו שאנו אומרים 'והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך', ומורה על כך פתיחת וסיום הברכה רצה במנוחתינו וכו', וחותמת ב'מקדש השבת', הרי שכל תוכן הברכה מורה על גילוי אור השבת בבני ישראל כנאמר 'וישמחו בך ישראל מקדשי שמך'.

ברכת מועדיך

äàøé כן שגם ביום טוב אנו מבקשים מהקב"ה את ברכת ה' בכל יום טוב באופנו, וכנוסח התפילה ביום טוב, והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך, וגם שם אנו אומרים קדשנו במצוותיך, הרי שבהכרח שאין זה תפילה על רוחניות, כי אם על שפע האור המתגלה ביום טוב ובשבת, וחפצים אנו שיתגלה לנו בכלים שלנו שהם התורה והמצוות.

קדשנו במצוותיך

ìòå כן אנו אומרים 'קדשנו במצוותיך', שנוכל להרגיש את אור היחוד הנעלה המתגלה על ידי מעשה המצוות של ימות החול וכן של שבת . 'ותן חלקנו בתורתך', שנוכל לדבוק באור זיו התורה לפי גדרי השגותינו, ושיתגלה לפנינו כל רז סודו. 'שבענו מטובך' שהוא גילוי האור האלוקי הנקרא טוב שיתגלה בכל שיעור קומה שלנו, נבואה רוח הקודש וכל שאר המעלות שבדרך הטבע צריכים להיות נחלת בני ישראל עמו. 'ושמח נפשינו בישועתך', מלבד שאנו דבוקים ומכירים באורו יתברך דרך כלי התורה והמצוות וכוחות נשמותינו חפצים אנו לשמוח בישעות ה' היינו להכיר את כל מציאות העולמות מצידו יתברך להרגיש ולשמוח בשמחת ה',

הערות וציונים

שלימות נקודת היחוד אינו רק בהרגשת הקירבה אל הקב"ה, אלא יש להרגיש את תענוג הבורא מבני ישראל עמו .

øäèå לבנו לעבדך באמת נקודת היחוד הוא בנקודה הפנימית שבלב ועל זה אנו מבקשים מאת ה' שיתגלה לנו נקודת יחוד זה בעומק לבבינו,

מקדש השבת

øçàì מכן מסיימים אנו 'והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך', שהוא עצם אור השבת הנעלה יותר מכל הכלים והגדרות שבקשנו עד עכשיו, אלא שיתגלה לנו עצם מהות השבת וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך, שלימות גילוי כבוד השם הוא על ידי בני ישראל, לכן נחסר בתענוג זה כאשר חלילה אחד מבני ישראל עובר על שמירת שבת לכן שלימות קדושת השבת תלוי במנוחת כל בני ישראל, ומסיימים 'מקדש השבת'.

הערות וציונים

åè æè åè ראה כעין זה בתפארת שלמה (íéøåô éæîø): והנה זהו שהי' הענין במרדכי ואסתר, כששמעה קול הרעש של מרדכי בבכי וזעקה על צרת ישראל הנה שלחה לו בגדים להסיר שקו מעליו, פי' להסיר העצבות והיגון מעליו, רק בשמחה להתקרב ולהתפלל לפני הש"י, כי אין לבא אל המלך בלבוש שק כי éøáã) íéîéä æè (æë עוז וחדוה במקומו כתיב, ולא נכון לבא בעצבות לפני מלך הכבוד, אך הוא לא קבל כי צריך מתחלה הכנה בהכנעה ויראה ואח"כ ממנה יבא אל השמחה כאשר בארנו. לכן אח"כ כאשר בא עת לחננה הסיב הש"י בענין הזה שיקראו לפני המלך דברי הימים וכו' וקראו את מרדכי לרכוב על סוס המלך ולבוש המלך ולזמר לפניו למען הכניסו בענין השמחה. ומיד כאשר שמח לבו מעט ממנו נעשה הגאולה והנס הגדול. æè ראה ליקוטי תורה ã ÷ìá)(èéáä àì ä" ואלו הם תורף דבריו: כי אין העבודה בבחי' עמל כלל רק להתענג על ה' וקראת לשבת ענג. והטעם לזה שאין צריך בשבת לבחי' עמל ויגיעה הנ"ל שבחול, הוא כי הנה שבת אותיות תשב, והיינו שבחול הוא בחי' ירידת החיות רגליה יורדות כו', והיינו ששם אלקים הוא המסתיר כו'. לכן צריך להיות הצעקה בתפלה לצאת מן ההסתר. אבל בשבת כתיב ויכל אלקים פי' שכלתה בחי' ומדרגת מדת הצמצום וההסתר דשם אלקים, ונמשך התגלות שם הוי' שבת להוי'. ולכן אין שייך צעקה רק אדרבה ההתענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת, וז"ש הוי' אלקיו עמו. æé æé ראה ליקוטי תורה úùøô) (çìùá והיינו שהעבודה בחול הוא ההמשכה בהעלם, ובשבת נמשך מההעלם אל הגילוי, וזהו וקראת לשבת עונג כו'. וזהו הטעם שאומרים בשבת קדשנו במצותיך דרך בקשה בלבד שיבא לידי גילוי מאשר כבר הוכן ועומד כו'. אבל בחול אומרים אשר קדשנו לשעבר, דהיינו בבחי' העלם עדיין כנ"ל. וזהו הטעם עצמו שאומרים במצותיך לנוכח בשבת, מפני שבא לידי גילוי, ובחול לפי שהוא בהעלם עדיין אומרים במצותיו דרך נסתר. çé çé ראה ספר התניא ÷øô) (âì: וזהו שנאמר ישמח ישראל בעושיו, פירוש, שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחי' עשיה גשמיית ממש. äàøå כעין זה נועם אלימלך (çø÷): וזהו דאמרינן בגמרא חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת, פירוש שהיו שוהים שעה ומקשרים עצמם בדביקות. אחת פירוש בשביל אחת כנ"ל, שיהא להם אחדות כביכול ברוך הוא קודם התפלה, רוצה לומר החיבור והקישור שיתדבקו בכביכול ברוך הוא על ידי מחשבתם הקדושה כדי שיפעלו על ידי מחשבתם הקישור כנ"ל, ושעה אחת אחר התפלה היינו אחר שנעשה החיבור והקישור ואחדות ביניהם היו שוהים שעה ומכוונים מחשבתם להנות מהתענוג שיש להבורא ברוך הוא בהתחברו בנו.