שיעור בהל' משיב הרוח, ותן טל ומטר, תפילין, תפילה, טבילת כלים, נשיאת כפים, פ' בראשית – נח – סוכות ועוד
פתיחה:
ביום י"ד תשרי תשפ"ז ערב סוכות הסתלק מעמנו המקובל הצדיק ר' דוד שלום בצרי זצוק"ל שהיה מגדולי הצדיקים והמקובלים, זכיתי להכירו היטב והוא היה גדול בתורה ומתמיד עצום, ובכל פעם שנכנסתי לישיבת "השלום" (שהוא קרא לה כך על שם המקובל הקדוש ר' שלום שרעבי זיע"א) ראיתיו יושב ולומד, וכן היה עניו מאין כדוגמתו, וזכורני שהייתי רואה אותו בערב שבת קודש ממלא את המים מהצינור למיחם הגדול של שבת קודש ואמרתי לו: "אולי אני ימלא לפי שאין זה לכבודו של הרב למלאות את המים"! והוא היה מחייך ואומר: "אני איש פשוט ואין צריכים לעזור לי"! כן היה שלם בעבודת התפילה, ופעמים שהייתי לומד שם והיו קוראים לי להצטרף למניין שלו בבית המדרש למטה הסמוך לחדרו והוא היה מתפלל זמן ממושך מאוד עם כל הכוונות, וזכורני שכשהיה אומר חזרת הש"ץ היה אומר אותה מתוך סידור מיוחד המלא בכוונות, וכמו שאנחנו לומדים גמרא וכתוב באמצע המילים ובצד ימין יש רש"י ובצד שמאל יש תוס', כן היה לו בסידור והיה מתחיל החזרה ואומר: "ברוך" ומביט בסידור ימין ושמאל בביאור ומאריך בכוונה, וכן היה עושה בכל החזרה וביחוד בברכת אבות שבה עיקר הכוונות [וסיפר לי נכדו ידידי הבה"ח דוד שלום בצרי שיחי' שעוד ביומו האחרון בערב סוכות הוא הספיק להתפלל שחרית בביתם עם כל הכוונות!], זכיתי להשתתף בהלוויה שלו למרות היום הדחוק של ערב סוכות והזמן הקצר, ועמדתי ליד המקובל הגה"צ ר' יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א מתורת חכם, וליד המקובל הגה"צ ר' יעקב משה הלל שליט"א ר"י אהבת שלום" (הקרויה ג"כ ע"ש רבינו הרש"ש זיע"א) וליוויתי אותו יחד עם מאות אנשים ברגל כמעט עד לבית העלמין סנהדריה מקום מנוחתו, וסיפר שם בנו הגה"צ ר' יצחק שליט"א דבר מעניין: גם אבא זצוק"ל וגם אימא הרבנית ע"ה נפטרו בערב חג, והרבנית נפטרה בשנת תש"פ בערב פסח (ואני זוכר את זה היטב) וכך לא היה להם שבעה, והנה, האבל אסור בתלמוד תורה והם חרדו מאוד מביטול תורה, ולכן הם זכו שהם לא גרמו לביטול תורה לפי שלא היה להם שבעה, ובניהם לא התבטלו מתורה אפילו שבעה ימים בשבילם, זיע"א.
כמו"כ בשבת הקודמת כ"ט תשרי היה היארצייט של התנא הקדוש שמעון הצדיק זיע"א וזה היארצייט היחיד שמוזכר בש"ס עצמו, שמובא בגמרא יומא שהתנא הקדוש שמעון הצדיק זיע"א שהיה כהן גדול היה נכנס בכל שנה לבית קדשי הקדשים ביום הכיפורים, ובכל שנה היה נכנסת עמו דמות שהייתה לבושת בגדים לבנים ויוצאת עמו כשיצא, ובאותה שנה שבה הוא נפטר היא נכנסה עמו והייתה לבושת שחורים ונכנסה עמו ולא יצאה עמו, והיה זה השכינה הקדושה (שמעתי השבוע כאן בבית וגן מהרה"צ ר' דוד חי אבוחצירא שליט"א מנהריה על הפסוק (אחרי): "וכל אדם לא יהיה באהל מועד" שדרשו חז"ל: "ואפילו מלאך", והיינו שבכזה יום גדול לא היה שם אפילו מלאך כיון שהיה שם יחוד עליון והיה הכהן פרוש מן הגשמיות לגמרי ואפילו מלאך שיש בו משהו גשמי שהרי המלאכים עוסקים גם בבקשות גשמיות לא יכול היה להיות שם, ורק השכינה עצמה הייתה שם, והארכתי בזה ממנו במקום אחר – ראה גיליון "תומר דבורה" – א' חשון תשפ"ז,) והוא הבין שהוא ימות באותה שנה, וכן הוא אמר לאנשים, ואחרי שבעה ימים מהרגל הוא נפטר מן העולם, והנה, אם נעשה חשבון נראה שבשבת שעברה היה שמחת תורה, וא"כ שבעה ימים אחרי זה שבת בראשית שהיא כ"ט תשרי ער"ח חשון, וזכיתי לעלות לציונו הקדוש בליל ההילולא והיו שם אלפים והיה שם תפילות וריקודי קודש והדלקה גדולה עם תזמורת בראשות המקובל הגה"צ ר' אביש צינווירט שליט"א ר"י "אנשי מעמד", ידועים דברי המשנה (אבות – פ"א מ"ב): "שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", והביא שם ה"תפארת ישראל" עפ"י מה שהביאו בספרים שהאדם נקרא: "עולם קטן", וכמו שהעולם הגדול לא יכו לעמוד בלתי ג' דברים אלו כך עולמו הפרטי של האדם לא יכול לעמוד בלי ג' דברים אלו, ונעמיק בזה מעט: איתא בגמרא ברכות (ס"א:) שהתנא הקדוש ר' עקיבא זיע"א היה מלמד תורה בשעת הגזרה, וכשמצאו פפוס בן יהודה בבית האסורים שאלו מדוע אינו חושש מן המלכות שתהרוג אותו (מה שבסוף היה כמובא שם) ואמר לו ר"ע: אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה הולך על שפת הנהר וראה שם דגים והוא רצה לאכול אותם, והוא אמר להם בערמומיות: "בואו תצאו מן המים ונדור יחד כשם שדרו אבותיכם עם אבותינו"! (כמובן שהוא שיקר להם שהרי דגים חיים בים ושועלים חיים ביבשה), ואמרו לו הדגים: "אם במקום חיותנו אנחנו מתייראים במקום מותנו על אחת כמה וכמה"! והיינו שאפילו בים שהוא המקום החיות של הדגים הם מתייראים שלא יצודו אותם וכדו', אז ביבשה שהם וודאי ימותו הם לא יתייראו? והנמשל הוא – אמר ר' עקיבא – התורה היא החיים שלנו ואם נעזוב אותה וודאי נמות! ומיתה רוחנית היא חמורה ממיתה גשמית! ולכן יש לנו יותר להתיירא מלהפסיק ללמוד מאשר מהמלכות! וחזינן מהכי דברי המשנה הנ"ל שהתורה היא תנאי בסיסי לעמוד העולם ולכן היא העמוד הראשון, ובלעדיה לא יכון לא העולם הכללי ולא עולמו הפרטי של האדם! וכנ"ל, וכן איתא בגמרא שבת (ל"א.) שכשאדם מגיע לשמים שואלים אותו: "קבעת עיתים לתורה"? וביאר בזה הרה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א: "קבעת" זה מלשון גזלן, וכמו שאמר הכתוב: "וקבע את קובעיהם נפש", והיינו שיש לגזול זמן בשביל ללמוד תורה, ואפילו אדם שאין לו זמן כל כך יגזול לעצמו זמן מעט כאן ומעט שם כדי לעסוק בתורה, קבלתי חוברת יפה על הרבי מביאלה אוסטרובה זצוק"ל שהכרתיו היטב, שהסתלק מעמנו בחודש אלול האחרון וקראתי בה אתמול מעשה נפלא: הרבי זצוק"ל אמר פעם באמצע הטיש: "שכל אחד ילך ללמוד קצת גמרא"! ואחד למד משניות והוא חזר אח"כ והרבי אמר לו: "משניות זה מאוד חשוב אבל כדאי ללמוד גם גמרא שזה משלים את התיקון"! עוד מסופר שם שאחד התחזק מאוד בתפילה והוא חשב שהרבי יאמר לו על כך משהו, והרבי באמת אמר לו: "זה מאוד חשוב שהתחזקת בתפילה אבל צריך גם ללמוד גמרא"! והן הן הדברים שאנחנו מדברים עליהם כעת מהתנא הקדוש שמעון הצדיק זיע"א, שהרי "עבודה" היום שאין קרבנות היא התפילה וכמו שאמר הכתוב: "ונשלמה פרים שפתינו" , והיא חשובה מאוד אבל צריך גם את העמוד הראשון של העולם שהוא התורה, וכנ"ל, וכן צריך ג"כ גמילות חסדים וכמו שאמר פעם מרן הגר"ח מבריסק זיע"א [שזכיתי להיות ליד ציונו הקדוש בעיר וורשה בפולין אור ליום ד' ח' טבת תשפ"ה] לאלו שהתלוננו לפניו על הנהג תו של הגאון ר' אליהו חיים מייזל זיע"א רבה הנודע של העיר לודז' בפולין שהיה עושה הרבה חסדים, ואמרו לגר"ח שאילו לא היה עושה חסדים כזה הרבה היה גודל עוד יותר בתורה ומספיק יותר ללמוד, ואמר להם הגר"ח בחריפות: "אדם שלא יודע לסגור את הגמרא בשביל לעשות חסד עם יהודי גם כשהגמרא שלו פתוחה היא סגורה"! והיינו כמו שכתב רבינו הרמב"ם זיע"א שאם יש לאדם מצווה של חסד שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים יש לו להפסיק מלימודו כדי לעשות אותה "ויחזור לתלמודו"! וממילא אם הוא לא עושה אותה והוא לומד במקום זה אין שווה כ"כ לימוד זה וכאילו הגמרא ש לו סגורה! ויסוד זה נלמד מדברי התנא הקדוש הנ"ל זיע"א שיש לשלב את כל ג' עומדי עולם אלו שהם: תורה, עבודה, גמ"ח, וכך יכון העולם הכללי והפרטי, זיע"א.
כמו"כ היום ג' חשון חל היארצייט של הרה"ק ר' ישראל מרוז'ין זיע"א (נפטר בשנת תרי"א – לפני 176 שנה), הוא היה ראש שושלת רוז'ין וכל אדמור"י רוז'ין הם צאצאיו, זכיתי להשתתף בליל ההילולא שלו בסעודת ההילולא אצל נכדו כ"ק האדמו"ר מבויאן שליט"א בהשתתפות אלפים, וכן אצל נכדו זקן אדמור"י בית רוז'ין כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ שליט"א בהשתתפות האדמורי"ם מסקעליא (מחשובי האדמורי"ם באמריקה שהגיע באותו היום לא"י, ונ"ל שהוא מצאצאי רבינו זיע"א), ביאלה, מאקווה אשדו ד שליט"א, ודיברו הרבה מדרכיו הקדושים, {וכן זכיתי להדליק שם נר לעי"נ}, חסידים אומרים בשם בו הרה"ק ר' שבאו סביב להרוג את נח, ונראה לפי זה שנח הכניס את כל הבהמות והחיות והאוכל לתוך התיבה, ואח"כ נכנס הוא, ורק אח"כ נכנסו הדובים והאריות האלו שהגינו עליו, שבלאו הכי אילו היו נכנסים הם לפניו הרי שהיו הורגים את נח בני דורו, וזה חידוש מעניין, {ועי' בזה עוד באריכות בגיליון "פניני מאיר" - נח תשפ"ז גיליון מס': 331.}
ד. פרשת נח - "ונח מצא חן בעיני ה'" - רמז לבר מצווה.
עוד הייתי השבוע בשמחת בר מצווה של נכדי האדמורי"ם מסאוורן וטריסק שליט"א ששניהם תלמידי חכמים גדולים ודיברתי עמם בלימוד, והסבא האדמו"ר מסאוורן שליט"א הביא בדברי תורתו שם דבר יפה הרומז על בר מצווה בשם: "נח" ש"אשם" בגימ': מ"ה, ואם נוסיף על זה י"ג שזה השנים מאז שהוא נעשה בר מצווה נגיע ל"נח", וזהו: "ונח מצא חן בעיני ה'" = היינו כשה"אדם" מגיע ל"נח" והוא בבחינת: "מצווה ועושה" ומקבל על עצמו עול מצוות הוא זוכה למצוא חן בעיני ה'!
ה. פרשת בראשית - רמז לשב"ק, הדלקת נרות שבת, אכילת דגים בשבת, ועוד.
בשבת שעברה היה שבת בראשית ואמרתי בגאולה דבר תורה יפה שקראתי פעם מהגאון הרב קורניצר זצוק"ל [רבה האחרון של העיר קראקא שבפולין בה הייתי]: כתוב בפסוק (בראשית): "ואיבה אשית וכו' והיינו שיהיה איבה בין האדם לנחש בגלל החטא, ויש כאן רמז נפלא לשבת קודש שהוא יום שאין בו שליטת הס"א שהנחש רומז לו, ש"ואיבה" ר"ת של הפסוק: "ושמרו בני ישראל את השבת", וכן יש כאן רמז להדלקת נרות שב"ק ש"ואיבה" ר"ת של הפסוק: "ולכל בני ישראל היה אור במשבתם", וכן יש כאן רמז למה שאמרו חז"ל בגמ' שבת (פ' במה מדליקין): "הרגיל בנר הוין ליה בנין ת"ח", ופרש"י: נר שבת ונר חנוכה, ש"ואיבה" ר"ת של הפסוק (ויחי): "יברך את הנערים ויקרא בהם", ומסיים דבריו שבעת שהוא כתב את החידוש הזה לא היו מצויים עדיין בעיר דגים לשבת קודש ותיכף שסיים לכתוב חידוש זה שהוא ג"כ רמז לאכילת דגים בשב"ק הרמוז בפסוק הנ"ל שמסתיים: "וידגו לרב בקרב הארץ", הגיע לו דג לשבת קודש,וראה בזה שתורתו רצויה בשמים, ואמרתי את זה היום לידידי הגאון ר' מאיר אנקווה שליט"א נינו של הרה"ק ה"באבא סאלי" ונהנה מאוד.
ו. חג הסוכות – נענוע ד' מינים.
ראיתי דבר נפלא בשם הגה"צ ר' משה וולפסון זצוק"ל מארה"ב (בגיליון "בטחוני בצורי") שביאר עניין נענוע ד' מינים שאנחנו מתפללים לה' ומנענעים את הלולב לפנים להראות שכל מה שלפנינו הוא ביד ה', ואין מה לדאוג, וכן לאחור לרמוז שכל מה שהיה הוא מה' יתברך, וכן למעלה לומר שהכול הוא מלמעלה, וכן למטה וכמאמר הכתוב (תהילים): "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", וכן לימין ולשמאל לומר שגם מה שקורה לנו מימין הוא מה' יתברך, וכן מה שקורא משמאל, הכול הוא מה' יתברך!.
ז. חידושים כלליים בדרוש.
היה כאן בבית וגן בירושלים השבוע ביום ראשון הגה"צ ר' דוד חי אבוחצירא שליט"א מנהריה ואמר שיעור נפלא בפלפול ובאגדה במשך זמן רב [וברכני בלחיצת יד והודיתי לו על השיעור] ונביא כמה נקודות מדבריו: כתוב בפסוק (וירא): "וישכם אברהם בבוקר ויקח את שני נעריו אתו" – וביאורו עפ"י דרוש שאברהם אבינו ע"ה היה עובד את ה' בזריזות גם בימי הזקנה, וזהו: "וישכם אברהם" – "ויקח את שני נעריו עמו" היינו אף שהוא היה זקן הוא לקח את שנות נעוריו עמו והיה עובד את ה' כנער! וביאר בזה דברי הגמרא סוכה (פ' החליל): "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" היינו שגם בזקנה אנחנו עובדים את ה' בזריזות כנערים צעירים! ועל זה רמזו חז"ל שמטבע של אברהם אבינו היה עליו צורת זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד שני לרמוז שגם בזקנה הוא לקח את כוח הנעורים ועבד בו את ה' בזריזות! עוד הביא בשם הרה"ק ר' מנחם מנדל מקוצק זיע"א שביאר את הפסוק (תהילים): "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" = "לעשות ממנה שמים"! עוד הביא בשם אביו הרה"ק ר' מאיר זיע"א שביאר את הפסוק (משלי): "יראת ה' תוסיף ימים" שמנהגו של מי שדואג ומפחד תמיד שזה מקצר את ימיו, אמנם, יראת ה' אינה כן אלא כמה שיש לו יראה יותר הוא מאריך ימים ושנים! [ויש לציין שכן ביאר שם רבינו יונה בביאורו למשלי].
ח. הל' תפילין ותפילה – מלמד שהתפילין שלו בת"ת האם מותר לו לקרוא בבית ק"ש ולסדר שם כמה דברים?
שאל אותי השבוע הרב אברהם זאב טרגר שיחי': מלמד בת"ת שמתפלל עם הילדים בת"ת וממילא התפילין שלו שם וכשהוא קם בבוקר הוא קורא ק"ש ואומר ברכות השחר, האם מותר לו לטעום דבר מה או לסדר קצת דברים בבית לפני התפילה והתפילין? והשבתיו: מבואר בשו"ע ובמ"ב (סי' פ"ט ס"ג) שאין לאכול לפני התפילה, וכן אין לעשות צרכיו ועסקיו לפני התפילה, ודרשו את זה חז"ל מהפסוק: "לא תאכלו על הדם" – "לא תאכלו לפני שתתפללו על דמכם" היינו שהאדם עשוי בעיקר מדם והרמז לזה: "א'" – "דם" היינו תתפלל לה' אחד על הדם, ואח"כ תאכל! וזה על אכילה, ועל שאר דברים ועסקים דרשו חז"ל את הפסוק: "ואותי השלכת אחרי גווך" – "אל תקרי גווך אלא גיאך אחר שנתגאה זה קיבל עליו מלכות שמים", ובמ"ב (שם) כתב שלשתות קפה ותה בלי חלב וסוכר שאין זה דרך גאווה מותר, ושמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שכיום שהם מצויים אי"ז דרך גאווה, ומותר, וכן הורה לגבי משקאות ממותקים המצויים היום לרוב, וכן דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, ואמר לי פעם רבה של בני ברק הגאון ר' שבח צבי רוזנבלט שליט"א שמה שכתב המ"ב (שם) שיכול לשתות את הקפה ולמצוץ מקוביית סוכר שבדירו אי"ז דרך גאווה, שכן היה בימיו, אמנם כיום נראה שעדיף טפי לערב הסוכר בתוכו שכיום אי"ז נחשב גאווה, ואדרבה, אם יעשה כנ"ל זה נראה דרך גאווה, מה עוד שבאוכלו את הסוכר זה דרך אכילה וחמור טפי וכנ"ל, וכ"כ בספר "שער ים המצוינים בהלכה", ואף שיש פוסקים שסברו שזה אסמכתא בעלמא (הפסוק: "לא תאכלו וכו') הרמב"ם סובר שזה דרשה גמורה ואיסור האכילה הוא מהתורה, ואף שהשו"ע (שם ס"ד) התיר לרעב ולצמא שהם בכלל החולים לאכול קודם התפילה, כתב המ"ב (שם) בשם הלבוש: "הרעב והצמא – הרבה", ואי"ז לכתחילה, וכנ"ל, אמנם כתב המ"ב (שם) שאם קרא ק"ש ואמר ברכות השחר זה קל יותר כי קיבל כבר מלכות שמים במידה מסוימת, ולכן למעשה: מותר לו לשתות קפה ותה עם חלב וסוכר וכנ"ל, וכן משקאות ממותקים וכנ"ל, וק"ו מים, ובעניין לסדר דברים לפני התפילה כתב בספר "הליכות שלמה" (תפילה) ממרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל גדר ברור בזה: כל דבר שיש בו שיהוי הרי שאסור, אמנם, כל מיני דברים שאין בהם שיהוי כגון: להכניס את הכביסה למכונה, וכדו' מותר, כי אי"ז דרך גאווה, עיי"ש.
ט. לבישת נעל ימין לפני נעל שמאל וקשירתם.
שאל אותי השבוע ידידינו הרב אברהם לוי שיחי': איך צריך ללבוש את הנעליים? ובאיזה סדר יש לקשור אותם? והשבתיו: מבואר בשו"ע ובמ"ב (סי' ב' ס"ד) שיש ללבוש קודם נעל ימין ואח"כ נעל שמאל כיון שימין היא החשובה ביותר, אמנם, לגבי הקשירה יש לקשור קודם נעל שמאל ואח"כ נעל ימין, שכן מצאנו לגבי קשירה ששמאל חשובה יותר שכן את התפילין קושרים בצד שמאל, ומה שהוא שאל: ומה הדין מי שיש לו סקוטש וכדו' ואינו סוגר את הנעל בקשירה? כתבו הפוסקים (עי' פסק"ת) שבזה פשיטא שיקדים את ימין לשמאל, שרק בקשירה נאמר דין קדימה לשמאל, ויש לציין עוד למה שמביא שם המ"ב וזה פחות ידוע שבכל דבר חשיבות יש להקדים את ימין לשמאל, וכגון: כשמתרחצים יש לרחוץ קודם את צד ימין שהוא החשוב ורק אח"כ את צד שמאל, ובראש נראה שיתחיל מימין לשמאל, עיי"ש.
י. הל' טבילת כלים ונשיאת כפיים.
אני לומד כעת עם החברותא הבה"ח אליסף מרדכי שיחי' הל' טבילת כלים והל' נשיאת כפיים ונאמר כמה הלכות בזה: טבילת כלים היא מהתורה על כלי מתכות, ויש לטבול כלים אלו כשבאים מגוי בברכה, וכן יש לטבול כלי זכוכית הבאים מגוי בברכה, (ועי' בביאור הלכה סי' שכ"ג באריכות גדולה עוד פרטים בזה, ואכמ"ל) וכלי שמעורב בו מתכת וזכוכית אך הוא עשוי מחרס וכדו' שאינו טעון טבילה {כלי עץ, חרס, פלסטיק וכדו' אינם טעונים טבילה} וכגון: כוס פורצלן וכדו' או כוסות לשתיית קפה, שתוכם חרס וציפויים מתכת וכדו', או כלי שעשוי מעץ וסביבותיו חישוקי מתכת וכדו' כתבו הפוסקים (שו"ת "שאלת יעב"ץ" ועוד) שיש לטבול אותם בלי ברכה, מחמת הספק האם אזלינן בתר הציפוי או תוך הכלי, ובהל' נשיאת כפיים יש לציין דבר ראשון לדברי רבינו ה"חרדים" [הרה"ק ר' אלעזר אזכרי זיע"א מגורי רבינו האריז"ל זיע"א הטמון לידו בבית העלמין העתיק בעיר צפת] שמביאו הביאור הלכה הראשון בהל' נשיאת כפיים (ריש סי' קכ"ח) שכותב שהיות ויש מצווה על הכהנים לברך וכמו שאמר הכתוב (נשא): "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", ממילא גם ישראל שעומד מולם ומכוון לקבל את הברכה כמו שציווה ה' הרי הוא בכלל המצווה, ויש לדעת מה שמובא שם בפוסקים שכהן שאומרים לו לעלות לדוכן ואינו עולה הרי שהוא ביטל מצווה זו ועבר על עשה, אמנם, כשלא אמרו לו לעלות למרות שלא קיים את המצווה הרי שהוא לא נקרא מבטל עשה, עוד יש דבר מעניין שהוא בפשטות מחלוקת בין הנגלה לנסתר שבפסוק (נשא): "אמור להם" מובא בגמרא סוטה: "בקול רם", ובזוהר הקדוש מביא: "אמור להם" "בלחישו", ונראה שנחלקו ביניהם, וכן הביא בשו"ת "ציץ אליעזר", ושמעתי מפי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בשיעור פעם שעכ"פ אין לחזן לומר ממש בשקט כשאומר להם, וק"ו שלא ישמעו הכהנים, ואמר את זה בהומור קצת שפעמים שהחזן מקבל פחד כיון שהוא רואה את כהנים עטופים בטלית ומחמת הפחד הוא אומר את התיבות בלחש, וזה אינו נכון, אלא יש לו לומר בקול רם, ועכ"פ לא בלחש ממש שלא ישמעו הכהנים, ויש לציין למה שכתב הרמב"ם שאין הכהנים מברכים אלא הקב"ה מברך וכמאמר הכתוב (שם): "ואני אברכם" ולכן אפילו יש בהם חוטאים אין לזלזל בזה, והביאו המ"ב (שם), והיה אומר מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל: "אנשים מחפשים ברכות ובאים אלי וכאן יש להם הבטחה מהקב"ה "ואני אברכם" ויש להם ללכת לנשיאת כפיים והיה להם ברכה מה'"!
י"א. תפילה עם החזן בנוסח שלו.
עוד שאל אותי השבוע הבה"ח שמואל בר שלום שיחי': אדם שמתפלל עם החזן שמונה עשרה האם הוא יכול להתפלל בנוסח שלו, וכגון שהחזן מתפלל אשכנז והוא מתפלל ספרד וכדו'? והשבתיו: מבואר במ"ב שיש לו להתפלל עם החזן כמו שהוא מתפלל, שהרי הוא יוצא עמו י"ח תפילה בציבור, ועיקר הדגש הוא לומר עמו: קדושה, ואת המילים: "האל הקדוש", "שומע תפילה", ולכרוע עמו במודים, אבל שאר ברכות פרטיות כגון: "עננו" ביום התענית ששליח הציבור אומרה בתור ברכה בפני עצמה לא יאמר עמו, ולפי"ז יש לו להתפלל עמו לפי הנוסח שלו, אמנם, אם הוא רואה שהוא יכול לומר עמו קדושה ולהזדרז ולהתפלל ולסיים עד שיאמר הש"ץ: "שומע תפילה" משמע בפוסקים שהוא יכול להמשיך הלאה לבד ובלבד שיספיק לענות הנ"ל, וממילא נראה שבכה"ג הוא יכול לומר הנוסח שלו.
י"ב. הל' ."משיב הרוח" – "ותן ברכה".
התחלנו לומר ביום שמחת תורה: "משיב הרוח ומוריד הגשם", ונאמר הלכותיהם בקצרה: בא"י שאומרים בקיץ: "מוריד הטל" ממילא אם טעה בימות החורף ולא אמר: "משיב הרוח ומוריד הגשם" אינו צריך לחזור, כיון שאין זה בקשה אלא הזכרת גבורות ה' יתברך, והרי הזכיר גבורותיו, כמבואר בריש מסכת תענית, אמנם בחו"ל שלא אומרים בקיץ כלום אלא ממשיכים ישר: "מחיה מתים וכו' מכלכל חיים וכו', כיון שלא הזכירו כלום יש להם לחזור כשלא הזכירו בחורף "משיב הרוח וכו', ואם עדיין נמצא בתוך ברכת "מחיה המתים" יאמר מה"ר במקום שנזכר וימשיך הלאה ויחתום, אמנם כשהמשיך הלאה והתחיל ברכת "האל הקדוש" יש לו לחזור לראש התפילה כי קיימ"ל: "ג' ברכות ראשונות כחד חשיבי", אמנם מובא בשו"ע ובמ"ב (סי' קי"ד) שאם מסתפק אם אמר או לא אמר, הרי שיש חילוק בין אם עברו שלשים יום משמחת תורה או לא, שאם לא עברו ל' יום הרי שמניחים שהוא הלך אחרי הרגל לשונו ולא אמר, ואז גם מספק יש לו לחזור, אמנם, כשעברו שלשים יום מחזיקים שכבר התרגל בלשונו ואמר כהוגן, והביא השו"ע (שם) בשם רבינו המהר"מ מרוטנבורג זיע"א שאם אמר בשמחת תורה רצוף תשעים פעמים: "מחיה מתים וכו' משיב הרוח וכו' הרי שזה כבר הורגל על לשונו ואם מסתפק לא יצטרך לחזור גם בחו"ל, וראייתו מסוגיה דב"ק: "קירב נגיחותיו חייב ריחק נגיחותיו לא כל שכן", ובמ"ב (שם) הביא בשם רבינו ה"חתם סופר" זיע"א שיש לו לומר מאה ואחד פעמים שהוא שיעור זיכרון, וכמו שאמרו חז"ל (חגיגה): "אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד", ומן הראוי לציין עוד הלכה שמביא המ"ב בכמה מקומות שאם היה בדעתו לומר לפני התפילה והסתפק זמן רב לאחר התפילה שיש כאן תרתי למעליותא להחזיק שמסתמא אמר, אינו צריך לחזור, אמנם, אם לא היה בדעתו לפני התפילה לומר והסתפק זמן מועט לאחר התפילה שיש כאן להחזיק שלא אמר אז יש לו לחזור בתוך ל' יום וכנ"ל, ואמר לי מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א פעם שצריך שיהיה את שני התנאים, והיינו אם היה בדעתו לומר לפני התפילה והסתפק זמן מועט אחרי התפילה ג"כ אינו חוזר, אלא רק בלא היה בדעתו לומר והסתפק זמן מועט, והנה, במוצאי שב"ק יהיה ז' חשון [והוא זמן הליכתי בעז"ה לציון דוד המלך ע"ה ול"כותל המערבי" וכמו שזכיתי להיות שם בשבוע שעבר מוצש"ק בראשית, ולעורר שם השפע בעז"ה] ומתחילים להזכיר: "ותן טל ומטר לברכה", ובזה כבר צריך לחזור כשלא הזכיר בין בא"י ובין בחו"ל כיון שזה שאלה ולא הזכרה, והדין הוא: אם שכח להזכיר ונמצא עדיין באמצע ברכת השנים יש לו לומר באמצע הברכה ולחתום, ואם אמר: "ברוך אתה ה'" של חתימת הברכה ולא אמר: "מברך השנים" יאמר: "למדני חוקיך" ויאמר: "ותן טל וכו' ויחתום: "מברך השנים", ואם חתם: "מברך השנים" יאמר במקומו: "ותן טל וכו' וכל זה כשלא התחיל ברכת: "תקע בשופר", [ולהמ"ב (סי' קי"ז) והקישו"ע (שהמ"ב הביאו שם) טוב שימתין ויאמר בברכת "שומע תפילה"], ואם התחיל ברכת: "תקע בשופר" יזכיר בברכת: "שומע תפילה" לפני: "כי אתה שומע": "ותן טל וכו', ואם לא אמר שם ואמר: "ברוך אתה ה'" יעשה כנ"ל בברכת השנים, ואם חתם ולא התחיל ברכת: "מודים" יאמר במקומו וכנ"ל, ואם המשיך הלאה כל עוד לא עקר רגליו יחזור לברכת השנים, ואם עקר רגליו יחזור לראש, ולגבי ספק דינו כנ"ל, הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א כותב שהגשם הוא השפעת השפע של הקב"ה לעולם, וע"י ירידת הגשמים יש ירידת שפע של חיות ותורה, ועל זה רמזו דברי חז"ל בגמ' ריש תענית שיום הגשמים גדול כתחיית המתים, וכמתן תורה, עיי"ש.
ייתן ה' שנזכה לכל השפע ברוחניות ובגשמיות, "ישועות מקיפות" לכלל ולפרט, אמן!
הוספות נפלאות לשיעור זה ועוד ממו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א שאמר לי בליל שישי אור לה' חשון תשפ"ז:
א. זה נכון מה שהבאתם ממני לגבי מסתפק אם הזכיר הזכרה שצריך את שני התנאים, וכמש"כ המ"ב.
לגבי ההלכה של הקבלת פני רבו – אמנם עיקר העניין הוא לראות את הרב, אמנם, היה פעם מעשה שהגיע רב אחד למרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל ונכנס אליו ברגל ואמר לו: "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" והלך לו, והרב זצוק"ל לא מצא הדבר חן בעיניו.
עוד בעניין הנ"ל שמעתי פעם ביאור נפלא בדברי הגמרא האלו (ר"ה י"ז, סוכה כ"ז): "אמר רב יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל" וילפי' לה מהאישה השונמית, ולכאורה אישה פטורה מזה ואיך אפשר ללמוד ממנה? והביאור שלומדים את זה מהפסוק: "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" והנה, הטעם שבר"ח ובשבת היו הולכים הנשים להקביל פני הרב כי לא היו שם התלמידים [שלא יבואו לידי הרהור] וממילא, מזה משמע שברגל הם כן היו אצלו, ולכן היא לא הלכה, ומזה גופא משמע ש"חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", וממילא, לומדים את זה מהתלמידים ולא ממנה (ועוד ברכני ברכות לרוב).
הוספות לגיליון הקודם (381) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי ביום ב' א' חשון תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
א. לגבי המעשה מה"סבא משפולי" זיע"א – אני קראתי פעם שהיה היהודי מלובש בעור דוב ורוקד עם הפריץ, ואם היה מנצח את הפריץ [שזה היה דבר נדיר] היו משחררים אותו, ורבינו זיע"א נצחו ושלחוהו לחופשי.
בעניין הרמ"ע מפאנו והגר"א זיע"א שאין לומר: "ותחתם" בר"ה – הטעם הוא כי הם סברו לפי חלק מהראשונים וכמו שהבאתם שזה על הדין העתידי ובזה אין שייך לומר כן.
בעניין אמירת: "מכניסי רחמים" והראיה מתפילה בקברים – יש לדקדק שיש שני מ"ב יש מ"ב בהל' ער"ה שאומר שלא ישים מגמתו נגד פני המתים, ויש מ"ב בהל' ט' באב שיבקש שימליצו טוב בעדנו, ולפי"ז אפשר לבקש גם ממלאכים.
מרן הגאון ר' דוד כהן שליט"א ר"י חברון ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד אור ליום ד' י' חשון תשפ"ז.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' אברהם לוי שיחי' לעי"נ אביו אסלן יהודה בן מלכה ואברהם ז"ל, אמו רג'ינה בת רוחמה ומנשה ע"ה, אחיו חיים, משה (מוי'ס), יצחק בני רג'ינה ז"ל, אחיותיו מלכה ואסתר בנות רג'ינה ע"ה, אחיינו הד"ר יונתן לוי ז"ל בן רות ורפאל שיחי', ת.נ.צ.ב.ה.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' שמחה גבריאל גולדמן שיחי' לעי"נ אביו ר' יחיאל מיכל ב"ר מרדכי שרגא זצ"ל, נלב"ע ט' אלול, ת.נ.צ.ב.ה.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקרים ה"ה מ. פ. שיחי' מנתיבות, וה"ה בנש"ק י. ל. שיחי' ירושלים להצלחתם.
ב.
ג.
ב.
ג.
