.á"ðùú'ä ïåùçøî ç"øã 'à ,çð 'ô 'â íåé úçéù .ã"ñá åéçéù íéçøåàì úéììë úåãéçéá

הוספה

בס"ד. שיחת יום ג' פ' נח, א' דר"ח מרחשון ה'תשנ"ב.
ביחידות כללית לאורחים שיחיו
בלתי מוגה

א. "פותחין בברכה"1 – כנהוג בכל פעם שכו"כ מישראל נפגשים יחד, ובזה גופא – ברכה מיוחדת בקשר ובשייכות לתוכנו של הזמן שבו נפגשים יחד, ולתוכנה של הפגישה.

ובנדו"ד – פגישה שמתקיימת בסיומו של חודש תשרי, כשיוצאים לעבודה בעניני העולם, שאז נפרדים גם איש מרעהו וחוזרים איש איש למקומו, לעבוד עבודתו בחלקו בעולם, כדי למלא את השליחות המוטלת על כאו"א מישראל וכל בנ"י, אנשים נשים וטף – לעשות לו ית' דירה בתחתונים2.

ב. והענין בזה:

ענינו המיוחד של חודש תשרי – מרומז בשמו – "תשרי" אותיות רשית3, ראשית השנה, כולל גם "ראשית" מלשון "ראש", כלומר, לא רק התחלת השנה אלא גם ה"ראש" דכל השנה4, כמו ה"ראש" שבאדם שבו משכן השכל, שעל ידו מתקבלות ההחלטות וההוראות בנוגע להנהגת כל אברי הגוף.

אמנם, בנוגע להמעשה בפועל – לא מספיקה ההחלטה וההוראה מהשכל שבראש, אלא יש צורך בפעולת אברי הגוף, רמ"ח אברים5 ושס"ה גידים, שעל ידם דוקא באה ההחלטה וההוראה דהשכל שבראש לעולם המעשה, ודוגמתו בהנמשל, שהפעולה בעניני העולם – שעל ידה ממלאים את השליחות העיקרית לעשות לו ית' דירה בתחתונים – היא במשך חדשי השנה שלאחרי חודש תשרי, כיון שחודש תשרי הוא בדוגמת הראש שבו מתקבלת ההחלטה וההוראה (בלבד) בנוגע להנהגת אברי הגוף, ושאר חדשי השנה הם בדוגמת אברי הגוף שעל ידם נעשית הפעולה בעולם המעשה.

ג. וביאור הענין בעומק יותר:

כללות הבריאה היא "בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית"6, היינו, שתורה וישראל הם ה"ראש" (ראשית) דכללות הבריאה.

[ויתירה מזה – שקשורים עם ה"ראש" דהקב"ה, כביכול, שהרי התורה היא חכמתו של הקב"ה (שכל שבראש), ומחשבתם של ישראל קדמה לכל, אפילו לתורה7, ועד שנקראים "לי ראש"8, כיון שקשורים עם מהותו ועצמותו ית'].

ומזה מובן שכל הענינים שבבריאה ישנם תחילה בה"ראש", בתורה ובישראל, ומזה (ולאח"ז) נמשכת ובאה מציאותם בעולם, בכל סדר ההשתלשלות שנחלק לג' (ד') עולמות, עד לעוה"ז הגשמי.

וכמודגש במאמר9 "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – שלכל לראש ישנה מציאות הדבר בתורה, ולאח"ז נמשכת ויורדת בעולם.

ויש לומר הפירוש הפנימי בזה – שכאשר מסתכלים באורייתא אזי רואים את כל הענינים כפי שהם בשרשם ומקורם, שזוהי מציאותם האמיתית, ומציאות אמיתית זו ממשיכים גם במציאותם של כל הענינים כפי שהם למטה.

ולדוגמא: כשלומדים בתורה אודות בריאת שמים וארץ וכל צבאם – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"10, "את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי'"11 – יודעים שלכל לראש ישנה המציאות דשמים וארץ כפי שהם בתורה [כלומר, לא רק תיבות התורה שמדברים אודות שמים וארץ, אלא מציאות של שמים וארץ כפי שהם בתורה12, שזוהי המציאות האמיתית דשמים וארץ13], ולאחרי שישנה המציאות האמיתית דשמים וארץ כפי שהם בתורה, ה"ז נעשה שרשם ומקורם שממנו ירדו ונשתלשלו שמים וארץ גשמיים, שיש להם שטח, אורך ורוחב, עומק או גובה, כמארז"ל14 "מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה".

ואף שהשתלשלות שמים וארץ גשמיים משמים וארץ שבתורה הו"ע של ירידה [שהרי אינה דומה מציאות הדבר כפי שהוא בתורה למציאות הדבר לאחרי שבא באופן של המשכה למטה בעולם], הרי, תכלית כוונת הבריאה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, היינו, להעלות את השמים והארץ התחתונים לדרגא כזו שבהם תשתקף המציאות האמיתית דשמים וארץ כפי שהם בתורה ובישראל, ה"ראש" דכללות הבריאה, שכן, השלימות האמיתית היא כשישנה ההתאמה בין ה"ראש" לשאר אברי הגוף עד להעקב שברגל, כמו באדם, שגם פעולת העקב שברגל בענין ההליכה והריצה היא בהתאם להחלטה וההוראה דהשכל שבראש.

ד. וזוהי כללות העבודה שנעשית במשך השנה כולה, לאחרי סיומו של חודש תשרי:

כל זמן שנמצאים עדיין בחודש תשרי (גם לאחרי סיום המועדים), לא עוסקים (כ"כ) בעניני העולם, שמים וארץ כפשוטם, אלא עיקר העבודה היא בנוגע לשמים וארץ כפי שהם בתורה ובישראל, ה"ראש" (תשרי אותיות רשית) דהבריאה; ולאחרי חודש תשרי מתחילה עיקר העבודה בעניני העולם, שמים וארץ כפשוטם, כפי שיורדים ונמשכים מה"ראש" (תורה וישראל) לשאר אברי הגוף עד להעקב שברגל (במציאות העולם).

וענין זה משתקף גם אצל בנ"י בנוגע להראש ואברי הגוף עד לעקב שברגל שלהם15 – שבחודש תשרי עיקר העבודה היא בענין ה"ראש", שזהו"ע לימוד התורה, כולל ובמיוחד פנימיות התורה, הבנה והשגה באלקות, "דע את אלקי אביך (ועי"ז) ועבדהו בלב שלם"16, ולאחרי חודש תשרי עיקר העבודה היא באברי הגוף, כלי המעשה, שעל ידם נעשית העבודה בעולם.

ושלימות העבודה היא כשישנה ההתאמה בין הראש, לימוד התורה, עם אברי הגוף עד להעקב שברגל, עבודה בעולם, היינו, שהעבודה בעולם היא בהתאם להוראת התורה, שעי"ז משלימים את הכוונה העליונה בכללות הבריאה, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

וזהו גם תוכן הפתגם הידוע17 "עשה כאן ארץ ישראל" (ששליחותו של כאו"א מישראל היא לעשות במקומו ארץ ישראל) – שבכל מקום שנמצא, בביתו ובחדרו הפרטי, צ"ל עבודתו באופן שיהי' ניכר שמקום זה הוא בבחינת "ארץ ישראל", בית וחדר של "ישראל", שכן, דירה (בית) הראוי' לשמה היא כזו שניכר בה מהותו של הדר בה, כמובן שאינה דומה דירת אדם פשוט לדירת אדם בינוני או אדם חכם, וכמו כן אינה דומה דירה של "כל העמים" לדירה של העם הנבחר מכל העמים ("אתה בחרתנו מכל העמים"), דירה של ישראל, "לי ראש".

ה. ובכל הנ"ל יש נתינת-כח מיוחדת כשמתאספים כו"כ מישראל יחדיו – לפני שחוזרים איש איש למקומו למלא שליחותו בחלקו בעולם לעשות שם ארץ ישראל:

כאשר כו"כ מישראל מתאספים יחד נעשה ענין נעלה ביותר, כמ"ש18 "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", היינו, שאין לך דבר שהוא כל כך טוב ונעים כמו "שבת אחים גם יחד", כבנדו"ד, שכו"כ מישראל (אנשים נשים וטף) מתאספים יחד (באופן המותר ע"פ תורה, שאז דוקא ה"ז "טוב" ו"נעים") במקום זה, בית-כנסת ובית-מדרש, בית תפלה ובית לימוד, ובית מעשים טובים וצדקה, כולל גם סעודות מצוה, ובפרט קידושים בשבתות ובימים-טובים, כמנהג ישראל בכו"כ מקומות לערוך אותם במקום מרווח וציבורי, בבית-כנסת ובית-מדרש שאליו מתקבצים לתפלה בציבור ב' פעמים19 או ג' פעמים ביום.

ומהמעלות שבזה – לכל לראש בעצם העובדה שאחדותם של ישראל גורמת נחת-רוח ותענוג להקב"ה20, ועי"ז ניתוסף גם בהשראת השכינה, כמארז"ל21 "אכל בי עשרה שכינתא שריא", "אפילו כשאינם עוסקים בדברי תורה"22, ועאכו"כ כשעוסקים בדברי תורה, כדברי המשנה23 "שנים שיושבים ועוסקים בתורה [די"ל הפירוש, שכאשר שנים יושבים24 הרי בודאי שהתוצאה מזה היא שעוסקים בתורה25] שכינה שרוי' ביניהם", ועאכו"כ שלשה, חמשה ועשרה.

ו. ואחדות זו לוקחים עמהם גם כשנפרדים איש מרעהו וחוזרים איש איש למקומו:

הפרידה איש מרעהו צריכה להיות מתוך החלטה גמורה שאין זו אלא פרידה בגשמיות, אבל ברוחניות נשארים בתוקף האחדות באופן ד"מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" גם בשעה שנמצאים איש איש במקומו.

ולא עוד אלא שבבוא כאו"א למקומו, בכל ד' רוחות העולם, כולל גם "איי הים", בחצי כדור התחתון, ותחתון שבתחתון, מביא עמו את ענין האחדות ומפיצו במקומו, כך, שאצל כל בנ"י בכל מקומות פזוריהם נעשה הענין העיקרי – אחדות ישראל.

וענין זה מתבטא גם בכך שאומרים בהתחלת כל יום קודם התפלה "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"26,27, היינו, שהקבלה היא לא רק בלב, אלא באה גם ע"י אמירה בדיבור, "עקימת שפתיו הוי מעשה"28, ולאח"ז ממשיכים "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"29, היינו, שבכל מקום שנמצאים כל אחד ואחת מישראל ה"ה במעמד ומצב של אחדות, שלכן ה"ז באופן ד"מה טובו", כמו ש"מה טוב . . שבת אחים גם יחד".

ז. והעיקר – שמזה באים תיכף ומיד להמעמד ומצב ד"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" בארצנו הקדושה, ש"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"30 מתיישבים כולם יחד ("שבת אחים גם יחד") באהלים ומשכנות שבארצנו הקדושה, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ולהעיר, שהפסוק "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" הוא בפרשה שבה (בהמשך הכתובים) "נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד . . ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה]"31, ועפ"ז י"ל, שגם בפסוק "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" מדובר הן אודות המעמד ומצב שהי' בזמנו של דוד והן אודות המעמד ומצב שיהי' בהגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

ואז יהי' גם באופן ד"כל יושבי' עלי'"32 – שכל ששים ריבוא דכללות בנ"י, שכאו"א מהם כולל ומביא עמו ששים ריבוא אנשים פרטיים33 (ועד"ז בנוגע לנשים וטף), הם באופן של התיישבות ("יושבי'") על ארץ ישראל כפי שהיא בשלימותה, לא רק ארץ שבע אומות, אלא גם ארץ קני קניזי וקדמוני, ארץ עשר אומות, כפי שהובטח לאברהם אבינו34 ועל ידו לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות35 – ה"ז נעשה תיכף ומיד ממש, ובדרכי נועם ובדרכי שלום.

ובמיוחד ע"י ההוספה במצות הצדקה – כפי שנסיים עתה בעשיית כאו"א מכם שליח לצדקה – יתוסף בקירוב36 וזירוז הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש, ובגלוי ממש.

1. ע"פ פתיחת אגרת הראשונה באגה"ק שבתניא. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 641 בהערה. וש"נ.
2. ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
3. בעה"ט עקב יא, יב.
4. ע"ד המבואר בדרושי חסידות בנוגע לר"ה – "ראש" דייקא (לקו"ת דרושי ר"ה נח, א ואיל'. ובכ"מ).
5. וביניהם גם כמה אברים שמקומם בראש, אבל אינם נחשבים בתור "ראש" שמנהיג את כל הגוף, אלא בתור אבר פרטי בהגוף, שיש לו תפקיד מיוחד.
6. פרש"י ר"פ בראשית.
7. ראה ב"ר פ"א, ד.
8. פע"ח שער הלולב פ"א.
9. זח"ב קסא, רע"ב.
10. בראשית א, א.
11. פרש"י שם, יד.
12. שהרי נוסף על עניני התורה כפי שהם בתורה, כמו עשרת הדברות, תורה שבתורה, וכן עניני המצוות כפי שהם בתורה – ישנם גם פרטי הענינים דשמים וארץ וכל צבאם כפי שהם בתורה.
13. ויש כמה פירושים בתוכן המציאות דשמים וארץ שבתורה (ראה – לדוגמא – סה"מ תרנ"א ע' פט ואילך (מהזהר וכו')).
14. חגיגה יג, א.
15. כפי שרואים בסדר החיים דכל אדם, ובפרט אצל בנ"י, "אתם קרויים אדם" (יבמות סא, רע"א), שיש ענינים הקודמים במעלה וחשיבות, ולכל לראש השכל שבראש, ויש ענינים שבאים לאח"ז, ועד לענינים הכי אחרונים, בדוגמת העקב שברגל.
16. דה"א כח, ט. וראה תניא קו"א קנו, ב. ועוד.
17. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע' תפה.
18. תהלים קלג, א.
19. באותם בתי-כנסיות שבהם נוהגים להתפלל מעריב תיכף לאחרי מנחה. – ולהעיר גם ממ"ש בתוספות ריש מסכת ברכות (ד"ה מאימתי) ש"מאיזה טעם אנו מתפללים ערבית מיד לאחר פלג המנחה", "מבעוד יום", וי"ל הטעם משום שבימים ההם, ימי הביניים, הי' צורך בשמירה מיוחדת בלילה (ראה גם תוד"ה מברך), ולכן השתדלו להתפלל ערבית קודם הלילה, משא"כ בזמננו זה שנעשה בעולם מנוחה ושלום אחוה ואחדות (שזהו מהתיקונים שניתוספו בעולם בדורות האחרונים דוקא), גם בלילה אין צורך בפעולה מיוחדת של שמירה, כיון שישנה בגלוי פעולת השמירה ד"ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהלים קכא, ה), ובפרט ע"י המזוזה, כדאיתא בזהר (ח"ג רסג, ב) שעז"נ "ה' ישמר צאתך* ובואך מעתה ועד עולם" (שם, ח), שכן, התחלת המזוזה היא בפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"**, שבזה מרומזת בעלותו של הקב"ה (א', שרומז על אלופו של עולם) על כל העולם, ז' רקיעים והארץ (ח') וד' רוחות העולם (סמ"ק הובא בב"י או"ח סי' סא (ד"ה וכתב סמ"ק)).
    *) ושייך במיוחד לאלה הנמצאים כאן – שיצאו ממקום דירתם ובאו לכאן בתור אורחים.
    **) נוסף על אמירת פסוק זה בדיבור ב' פעמים ביום, וגם בקריאת שמע שעל המטה, ובימים שמתפללים מוסף גם בקדושת כתר (וביוהכ"פ – גם בנעילה).
20. ראה סה"ש ה'ש"ת ע' 157. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תיג.
21. סנהדרין לט, א.
22. תניא אגה"ק סכ"ג.
23. אבות פ"ג מ"ב.
24. "יושבים" – גם במובן של התיישבות, מנוחת הגוף ומנוחת הנפש.
25. ועד"ז "אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה", כיון שכל אחד מישראל רוצה לחיות חיים אמיתיים – "להיות מישראל . . לעשות כל המצוות כו'" (רמב"ם הל' גירושין ספ"ב), אלא, שאין זה דומה למעלת לימוד התורה בשנים, שעי"ז ניתוסף בהפלפול והחידוש בתורה, וגם בהמסקנא דאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שצריך לידע שאין זה דעת יחיד, אלא דעת רבים, מיעוט רבים שנים.
26. קדושים יט, יח.
27. ראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ.
28. סנהדרין סה, א.
29. בלק כד, ה.
30. בא יו"ד, ט.
31. רמב"ם הל' מלכים רפי"א.
32. ערכין לב, סע"ב.
33. ראה תניא פל"ז.
34. לך לך טו, יח ואילך.
35. כיון שאצל כאו"א מבנ"י, "גוי אחד בארץ" (שמואל-ב ז, כג. ועוד), נמשך ה"אחד הי' אברהם" (יחזקאל לג, כד), ועד שנעשה ענינו העיקרי, שניכר בו שהוא מזרעו של אברהם, בני אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, שמהם יצאו י"ב שבטי י-ה, ובאופן ש"פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" (שמות א, ז), עד לששים ריבוא כו'.
36. ראה ב"ב יו"ד א. תניא שם.