כשר' אברהם מגיע לשלב הזה של הסיפור, קולו נשנק מהתרגשות ובקול חנוק הוא אומר לי שכל אימת שהוא נזכר בכך מעורר אצלו הדבר געגועים עזים והתרגשות... • זכיתי לסדרת מופתים גלויים מהרבי, ומהם אף התפרסמו בשעתם בשבועון 'כפר חב"ד', אך בסיפורים הבאים לא שיתפתי איש עד היום. דומני שנשתנו העיתים ומצוה לפרסם ולחזק ההתקשרות באילנא דחיי א בעל-שם'סקע מעשה - חלק ראשון משניים
מאת ארי סמית
אוצרות קודש
ביקורי בביתו בבני ברק, הסב לי התרגשות עצומה. בסלון ביתו מתנוססות תמונות כל אדמו"רי גור לדורותיהם, וביניהן במרכז, תמונת הרבי כשר' אברהם לצידו (תמונה המתפרסמת כאן). התיישבתי על יד השולחן ור' אברהם הגיש לי שני אלבומים עבים. באלבום אחד אצורים בסדר מופתי שמור וקפדני כמאה מכתבים מהרבי אליו, ובשני - תמונות רבות בהן הוא נראה עם הרבי. במכתבים מופיעים תיבות ומשפטים רבים בגוף כתב יד קודשו של הרבי המהווים ללא ספק אוצר קודש בלום, שכמוהם כאלף עדים על היחס והקירובים המיוחדים להם זכה. ראוי לציין כי לרבים מן המכתבים אופי למדני, וקצתם אף התפרסמו ברבות השנים בספרים כגון יגדיל תורה ועוד.
הרב החסיד ר' אברהם רוטנברג הוא מחשובי חסידי גור בבני ברק. בשנת תשי"ז, לאחר חמש שנות הוראה בברזיל, היה ר' אברהם בדרכו חזרה ארצה. את סבתו המתגוררת בניו יורק לא ראה כבר זמן רב, ועל כן החליט לעצור בדרכו ארצה בניו יורק, לערוך אצלה ביקור בזק. אלא שר' אברהם לא לקח בחשבון כי סבתו מתגוררת בדירה השוכנת מול בניין שבע מאות שבעים... ר' אברהם הציץ ו'נפגע' והביקור התארך לכדי שנתיים ימים.
הרבי מלווה 300 דולר
"בכלל", אומר ר' אברהם, "אצל הרבי חשתי כבן אצל אביו. ייתכן שדווקא העובדה שאינני חב"דניק מן השורה, איפשרה לי יותר גישה ופתיחות כביכול (כפי שהדבר גם מקבל ביטוי בשתי הכתבות שלפנינו). כך אירע שהרבי הדריך אותי על כל צעד ושעל. כל דבר, קטן כגדול, הייתי מביא לפני הרבי, והרבי היה משיב בסבלנות ובאיכפתיות אין קץ.
"כך, למשל, כאשר זוגתי הרתה, ועלתה השאלה אם לאשפזה בבוא העת בבית רפואה עירוני או בבית רפואה פרטי. שאלתי את הרבי והוא השיב כי על זוגתי לשאול את הנשים הצעירות מה הן עושות ולנהוג כמותן. ואחר הוסיף שאם יתברר כי דרכן להתאשפז בבי"ר פרטי והדבר כרוך בתשלום נוסף, אגש למזכירות והם ילוו לי את ההפרש, והרבי הוסיף שאוכל להחזיר את ההלוואה כאשר הדבר יתאפשר לי. אשתי אכן ביררה אצל הנשים הצעירות והן אכן יעצו לה ללדת בבי"ר פרטי, ומאחר שאמנם היה הפרש גדול במחיר, הלווה לי הרבי שלוש מאות דולר (סכום בעל ערך גדול בהרבה מערכו כיום), ות"ל במשך מספר חודשים פרעתי את החוב.
כך עברה שעת ההתוועדות
ולזוגתי העניק סידור תהלת ה', תוך הבהרה שאף אם אין זה הנוסח בו היא מתפללת, הרי יכולה היא לקרוא בספר התהילים המופיע בסוף הספר שהנוסח בו אחיד. ביקשתי מהרבי להואיל לחתום את שמו הק' על גב ספר התניא, אך הוא סירב באומרו שאין הוא רגיל בכך וכי בוודאי יספיק לי המודפס כבר בספר...
"לאחר מכן הוסיף הרבי את הדבר המדהים הבא: "אני משער שכאשר תגיע לארץ ישראל, תבריק מיד מברק לסבתך בו תבשר על הגיעך בשלום, אבקשך גם לציין במברק שאם לא קשה לה (לסבתא), תואיל לבוא ל'כאן' ולהודיע על כך"..
"סבתי התגוררה, כזכור, מול סווען סווענטי והרבי ביקש שתודיע לו כאשר אני מגיע ארצה... התייחסות של אב לבן ממש. מובן שלמעשה הברקתי גם לרבי ישירות על בואי בשלום ארצה.
"בכלל, זכיתי לסידרת מופתים גלויים מהרבי, וחלקם אף התפרסמו בשעתם בשבועון 'כפר חב"ד' (אגב, את רשמיו מהשבת הראשונה בה שהה אצל הרבי, העלה ר' אברהם על הכתב והדברים פורסמו בעיתון 'המודיע' בשנת תשי"ז תחת הכותרת "שבת בליובאוויטש". היתה זו אחת הכתבות הראשונות שפורסמו על הרבי. עשרות שנים מאוחר יותר הועתק המאמר ונדפס בספר 'הרבי - 30 שנות נשיאות'. שנה מאוחר יותר, בשנת תשח"י פרסם ר' אברהם מאמר נוסף בעיתון 'דגלנו' תחת הכותרת "י"ב תמוז אצל הרבי". א.ס.), אך בסיפורים הבאים לא שיתפתי איש עד היום (וודאי שלא בדפוס), אולי משום שחשתי כי הם אישיים מדי, אך דומני שנשתנו העיתים ומצווה לפרסם ולחזק ההתקשרות באילנא דחיי.
"בשבת-קודש ז' בכסלו שנת תשח"י נולד לנו בן לאויוש"ט. בו ביום ניגשתי אל הרבי והודעתי לו על הלידה ותגובתו היתה: "אם כן צריך לעשות 'מי שברך' ולערוך קידוש בו ביום". בשבת קודש שלאחר מכן, י"ד בכסלו, ניגשתי בבוקר אל הרבי וביקשתי ממנו שייאות לשמש סנדק לבני, אך הרבי סירב באומרו שאין הוא רגיל בזה ולא כדאי לשנות, כדי שלא ידברו וכו' (בפועל, שימש סנדק מזכיר הרבי, הרב חודקוב ז"ל).
"באותה שבת קודש חל יום הנישואין של הרבי והרבנית, והחלה אז שנת השלושים. לאחר התפילה נכנסו אל הרבי חסידים (דומני שנמנה עליהם גם הרה"ח ר' פיניע אלטהויז ז"ל (שצבר נסיון דומה בעבר, כמסופר במקום אחר)) וביקשו ממנו שיתוועד לכבוד יום הנישואין. אך תגובת הרבי היתה: "יעצט גייט מען צום ברית" (=עכשיו הולכים לברית). מובן שלאחר משפט כזה הגיע כל הציבור להשתתף בברית וביתנו (בו התקיימה הברית) התמלא אדם. לאחר הברית חזרו כולם לסווען סווענטי ואז התקיימה ההתוועדות. עד לאותה שבת היה הזמן הקבוע להתוועדויות השעה אחת לפני הצהריים, אך באותה שבת, בשל קיומה של הברית, נדחה מועד ההתוועדות בעוד מחצית השעה ומאז ואילך נשאר זמן ההתוועדות בשעה זו - אחת וחצי.
"במהלך ההתוועדות הגעתי גם אני לסווען סווענטי. ניגשתי כמובן לרבי וסיפרתי כי קראתי לבן בשם ישעיהו. הרבי הגיב ואמר בפנים צוהלות: "בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח".
לשם מה זקוקים לפרנסה?
"הסיפור הוא בעל-שם'סקע מעשה לפי כל אמת מידה, אך כדי להבין אותו כראוי, עלי להקדים הקדמה מעניינת קצרה:
"באחת מהתוועדויות הקודש בהן זכיתי להשתתף, ראיתי כיצד ניגש אל הרבי הרה"ח ר' יעקב ליפסקר ע"ה (שבאותם ימים ניהל חנות מכולת) עם כוסית 'לחיים' בידו, ומבקש מהרבי ברכה עבור חברו הזקוק לפרנסה. הרבי הביט בו והגיב בתמיהה: "צוליב וואס דארף ער?" (=לשם מה הוא צריך? (פרנסה)). היה ניכר כי ר' יעקב נבוך מהשאלה והוא השיב בגמגום מעט: עבור מה שצריכים. הרבי הרהר מעט, פנה אליו ואמר לו : "הרי בשביל מה שצריך יש לו, אלא שהוא רגיל ללוות כסף ולא להחזיר..", שוב כמה שניות של המתנה והרבי המשיך: "כאשר הוא יקבל עליו להחזיר כל מה שלוה ויקבל על עצמו בתוקף שלא ללוות עוד, אזי יקבל מהקב"ה 'דירעקטי' (=ישירות)".
כבן הנפרד מאביו
"למרות שהדברים נאמרו לאיש פרטי וודאי שאין בהם הוראה לרבים, הותיר בי מעמד זה רושם בל יימחה, והדברים שאמר הרבי נחרתו היטב בליבי. יצאתי מן ההתוועדות בהחלטה חזקה שלעולם לא אקח הלוואה. ואכן מאותו יום ואילך הקפדתי על כך הקפדה יתרה.
"אין אני נמנה עם עשירי העם, כך שלא היתה זו החלטה קלה כלל ועיקר. הניסיונות הקשים ביותר היו כאשר השאתי את ילדיי בשעטו"מ. בקהילתנו, קהל חסידי גור, פועל גמ"ח 'בית ישראל' המעניק הלוואה בסכום נכבד ובתשלומים נוחים ביותר לכל ראש בית אב המחתן את בנו או בתו, אך אף פעם לא ניצלתי הטבה מיוחדת זו. ואף כאשר גבאי הגמ"ח, בראותו את התעקשותי שלא לבקש גמ"ח, כיתת את רגליו לביתי, וביקש ממני רק שאחתום על טופס הבקשה, "אני כבר אדאג לערבים וכל שאר הדברים, רק תחתום" הוא הפציר בי, גם אז לא נעתרתי.
מבוכה ביום החתונה
"הקדמתי הקדמה זו בניסיון לתת תחושה, באיזה מצב הייתי שרוי כאשר השאתי בשעה טובה את אחד מבניי בשלהי חורף תש"מ. הגעתי ליום החתונה חסר אונים לגמרי, ההוצאות תפחו ותפחו ולא הצלחתי לגייס את סכומי הכסף הנדרשים, שכן הייתי נאמן להחלטתי האמורה, ובאופק לא נראתה שום דרך אחרת שבה אוכל לעבור בשלום את יום החתונה.
"הגיע יום החתונה, אני קם בבוקר ואני יודע, למשל, שהזמנתי אוטובוס שיסיע את האורחים לאולם השמחות, אך אין לי אף לא פרוטה לשלם לנהג האוטובוס, וכך עוד ועוד דברים קטנים כגדולים הדרושים ביום שכזה. הייתי אובד עצות לחלוטין.
"בבוקרו של יום החתונה הלכתי יחד עם בני החתן להתפלל בבית המדרש של חסידי בעלזא (ברח' יוחנן בן זכאי). מנהגנו בגור הוא שהחתן ואביו הולכים כבר מהבוקר כשה'ספודיק' חבוש לראשם. אני זוכר את עצמי עומד ומתפלל ליד החתן וחש במבוכה פנימית מכך שמבחינה כלכלית אינני ערוך ומוכן כלל לחתונה. היתה זו תחושה מעיקה ומטרידה שלא נתנה לי אפשרות לחוש בקורטוב של נחת מהמעמד המרגש הזה, הרגעים של אבא המלווה את בנו ביומו החשוב ביותר.
שליחות תמוהה בסיומה של יחידות
"לפתע אני רואה כיצד מתקדם לעברי, מצידו השני של בית הכנסת, הרה"ח ר' משה ירוסלבסקי ע"ה. הוא ניגש אליי ושואל אותי אם אני מחתן היום את בני (הוא כנראה שיער זאת לפי ה'ספודיק' שאני ובני חבשנו). השבתי כמובן בחיוב. "כמה כסף חסר לכם?", המשיך ר' משה להקשות. אני מוכרח לציין שעד אז הכרתי את ר' משה רק בשמו, ולא היתה בינינו כל היכרות, כך שהבעתי בכלל תמיהה על פנייתו אליי. אך להפתעתי העצומה אמר לי ר' משה את הדברים הבאים:
בשלב זה קולו של ר' אברהם נשנק מהתרגשות ובקול חנוק הוא אומר לי שכל אימת שהוא נזכר בכך מעורר אצלו הדבר געגועים עזים והתרגשות
"הגעתי הבוקר מביקור אצל הרבי. אתמול בלילה זכיתי להיכנס לרבי ליחידות וכאשר עמדתי לצאת מחדרו הק', קרא לי אליו שוב הרבי, פתח את אחת המגירות שבשולחנו ונתן בידי שטרות רבים של דולרים, ואמר לי: "אתה הרי נוסע לארץ ישראל, לפעמים פוגשים ביהודי שעושה חתונה וזקוק למזומנים, אז תיתן לו את זה"...
מאז הגעתי ארצה (לפני שעות אחדות) אתה הראשון שאני פוגש שעושה חתונה, אם כן אין לי ספק שהרבי התכוון אליך. - אז כמה כסף אתה צריך?", המשיך להפציר. אני שידעתי עתה מעל לכל ספק שהרבי באהבת ישראל העצומה שלו ודאי חשב עליי והרגיש במצוקתי - נכנעתי ונקבתי בסכום כסף גדול במיוחד. ר' משה היה אז עדיין לפני התפילה, וטליתו הייתה עדיין מונחת ומקופלת על כתפו. הוא אמר שסכום זה שנקבתי נמצא בביתו והוא מציע לי לפנות לזוגתו השוהה עתה בבית ולמסור לה בשמו שתעביר את סכום הכסף של הרבי לידיי...
ואמנם כך עשיתי, ות"ל היתה חתונה שמחה ומשוחררת מכל הדאגות המעיקות.
"בהשגחה פרטית, פגשתי לפני מספר ימים את תבדלחט"א הגב' ירוסלבסקי, והיא פנתה אליי ושאלה אם אני זוכר את סיפור השליחות התמוה ששלח הרבי בידי בעלה. "כשם שאבא אינו יכול לשכוח את בנו, כך אין הבן יכול לשכוח את אביו", השבתי לה...