והשיב לב

שאלות ותשובות משולחנם של יועצים רבניים ומטפלים

שאלות שהופנו דרך קו “למען ייטב לך" לנשים ובנות, 079-6077179

במקרה שאבא או אמא אומרים לי משהו, לא דווקא עקרוני, ומחכים ממני לתגובה. האם מותר לי להביע הסכמה למה שהם אומרים, או אפילו להגיד אחרת מהם כי הם מחכים ומעוניינים לשמוע מה באמת התגובה שלי?

אם זה רצונם, זהו כבודם, ולא נחשב "עומד במקומו" כשמסכימים עם דבריהם. ואם חולקים עליהם, צריך לעשות זאת בדרך כבוד. כלומר – לא לומר "אני לא מסכימה איתך", אלא לומר "אני חשבתי בצורה שונה"

שאלה נוספת:

מה אני צריכה לעשות כאשר בקשה של אמא שלי "מתנגשת" עם קבלה אישית שקבלתי על עצמי? אפרט: קבלתי על עצמי להתפלל ערבית בכל יום בשעה מסוימת, כדי שלא אשכח. זו קבלה קבועה שקיבלתי ואני מתמידה בה, והיא

ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון. סודיות מובטחת. חשובה לי מאד. לאחרונה, בדיוק בשעה הזו אמא שלי מבקשת ממני לעשות משימה מסוימת. נניח שקיבלתי על עצמי להתפלל עד השעה 8:00, ובין 7:00 ל-8:00 אמא רוצה שאני אעשה משהו. יוצא מצב שאו שאני מתפללת ערבית בזמן שקבלתי על עצמי, או שאני עושה מה שאמא מבקשת. מה עלי לעשות? אם היה אפשר להגיד לאמי בדרך ארץ שזו הקבלה שלי וזה לא מסתדר, הייתי עושה את זה, ניסיתי, אבל אמא שלי לא מסכימה שאני אתפלל בזמן הזה אלא חשוב לה שדווקא אז אני אבצע את הפעולה המסוימת, למרות שהיא יודעת שהקבלה חשובה לי מאד. קבלה קבועה של כל פעם מול כיבוד הורים. מה קודם?

במקרה כזה שמדובר על מצווה שאת לא מחויבת בה אלא נוהגת בכך כמעשה טוב ותוספת חיזוק (ובוודאי לגבי השעה), כיבוד הורים דאורייתא וקודם. וכאשר מדובר על דברים שאת מחויבת, כמו למשל ברכת המזון, אם יש אפשרות שתברכי ברכת המזון אחרי, תעשי קודם בקשת אמה. ואם ע"י כך שתמלאי בקשתה של אמה תפסידי ברכת המזון, את לא חייבת לשמוע בקולה. (נחשבת עוסקת במצווה שלא יכולה לקיים שניהם)