יהודי אחד, שלוש דעות
אני זוכרת בבירור כיצד אבי, סמואל סידני שוורץ – שמשון בן מנחם מענדל הכהן – נהג לומר לי בילדותי: "אני יכול להתחקות אחר שושלת משפחתי עד אהרן הכוהן הגדול. זה הייחוס שלי. לכן, את חייבת להינשא ליהודי. אם לא, את קוטעת את שרשרת הדורות".
לדברים הללו הייתה השפעה עמוקה עליי, בפרט לאור העובדה ששני הוריי לא היו שומרי מצוות בשנות בגרותי, ועובדה זו הופכת את הסיפור שלהלן למרגש עוד יותר.
בשנת תשמ"ו (1986), התגוררתי עם בעלי וילדיי בקולורדו ספרינגס שבמדינת קולורדו, והוריי הצטרפו אלינו שם כדי להיות קרובים יותר אלינו ואל נכדיהם. כעבור שנה, הגיע הרב מנדי טייטלבוים לאזור כשליח חב"ד, ובינו לבין אבי נוצר קשר קרוב. הרב טייטלבוים ידע שאם חסר לו עשירי למניין או שהוא נזקק לעזרה כלשהי במצווה מסוימת, הוא תמיד יכול לסמוך על אבי.
כאשר אבי אובחן בהמשך עם סרטן, הוא נאלץ להודיע לרב טייטלבוים שלא יהיה זמין: "אני רוצה שתדע שאני עומד לעבור ניתוח, ולכן לא אוכל להצטרף אליך לתפילות למשך זמן מה. נראה שאהיה מושבת למשך כמה חודשים, אז אל תסמוך עליי".
הרב טייטלבוים התעניין במצבו ושאל, "איזה סוג ניתוח?"
"בעקבות סרטן ריאות", השיב אבי. "כל חיי עישנתי, וזה המחיר שעליי לשלם כעת. הם עומדים להסיר את הריאה השמאלית שלי".
"אני כל כך מצטער לשמוע את זה. האם אוכל לספר על כך לרבי?"
באותה תקופה, לא היה לאבי קשר מיוחד לרבי, ולכן הוא רק אמר, "בטח, אם אתה רוצה לספר לרב שלך, זה בסדר מבחינתי".
הרב טייטלבוים מיהר להתקשר לניו יורק, וחזר אל אבי עם התשובה: "הרבי אומר שעליך לקבל חוות דעת נוספת".
"זה לא רעיון רע", השיב אבי, ופעל בהתאם. אך חוות הדעת השנייה לא הייתה שונה מהראשונה: "יש לך סרטן בריאה השמאלית, ועליך להסיר אותה מייד".
כאשר אבי סיפר זאת לרב טייטלבוים, הוא התקשר שנית לניו יורק, וחזר אל אבי עם תשובת הרבי: "קבל חוות דעת שלישית, ועשה כעצת הרופא ההוא".
לאבי היה קצת קשה לקבל זאת, בעיקר משום שלא נותרו עוד מנתחים המתמחים ברפואת ריאות בקולורדו ספרינגס, כך שהוא ייאלץ לנסוע הרחק מהעיר. אך הרב טייטלבוים שכנע אותו שלא יהיה זה נבון להתעלם מעצת הרבי, ובסופו של דבר קבע אבי תור במרכז רפואי בדנוור – "המרכז היהודי הלאומי לרפואה ולמחקר", מוסד ותיק ונחשב שאחד מתחומי התמחותו הוא רפואת נשימה וריאות. הם התמחו במשך עשרות שנים בשחפת ובאסתמה, ולכן היה זה מקום מתאים לטיפול בבעיית הריאות של אבי.
לאחר שבדק אותו, שאל הרופא את אבי שאלה מוזרה, "היכן נולדת?" הוא הופתע לשמוע את התשובה: פילדלפיה. מדוע? מאחר שהבדיקות שלו הצביעו על מה שנראה היה כפטרייה בַּרֵיאות, הנפוצה אצל אנשים מהדרום.
"אך הוריי עברו לממפיס, טנסי [מדינה בדרום ארצות הברית] כאשר הייתי בן שש, וחייתי בממפיס שלושים וחמש שנה!" הבהיר אבי.
"ובכן, זה מסביר את הנתונים", אמר הרופא. "אני שמח לבשר לך שאין לך סרטן הריאות; יש לך היסטופלזמוזיס. זו פטרייה שמקורה בציפורים או בעטלפים, והיא מצויה באדמה בדרום. אתה מוכרח להפסיק לעשן, אבל אינך זקוק לניתוח".
אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההקלה שכל משפחתנו חשה, ואת הכרת התודה העמוקה שרכשנו לרבי על שהתעקש שאבי יקבל חוות דעת שלישית.
כשנה לאחר מכן, עברתי עם משפחתי למיאמי ביץ' שבפלורידה, והוריי בחרו לחזור לצ'רי היל שבניו ג'רזי, שם התגוררו לפני כן. כעבור שבע שנים, שוב אובחן אבי עם סרטן הריאות – הפעם בריאה הימנית – ושוב הומלץ על ניתוח.
למרבה הצער, הפעם הסרטן היה אמיתי, וריאתו הימנית אכן הוסרה. אך לכולנו היה ברור שאילו הוסרה ריאתו השמאלית בטעות שנים קודם לכן, הוא לא היה יכול לעבור כעת את הניתוח מציל החיים הזה. מובן מאליו שאי אפשר להסיר את שתי ריאותיו של אדם. אילו לא ייעץ הרבי כפי שייעץ, לא הייתה לאבי אפשרות לעבור את הטיפול הזה. חייו היו מסתיימים במוות ממושך ומייסר מסרטן סופני.
בפועל, הוא עבר את הניתוח בהצלחה, וחי עוד חמש שנים, שבמהלכן זכה לחבוק נכד נוסף, ולהשתתף בחתונת נכדיו הבוגרים. דבר מכל אלה לא היה מתאפשר ללא התערבותו של הרבי.
לסיפור הזה יש גם נספח.
לאחר שאבי אובחן בפעם השנייה עם סרטן הריאות, החליטו הוריי לעבור לפאלם ביץ' שבפלורידה, שם התקרבו לרב משה שיינר, שעמד בראש בית הכנסת המקומי. שנים לאחר מכן, אחרי שאבי נפטר, ניגשה אימי אל הרב שיינר ואמרה, "אני רוצה להתחיל לשמור שבת".
הרב שיינר הסביר לה שאם ברצונה לשמור שבת כהלכה, היא לא תוכל לנסוע במכונית לתפילות. הוא שכנע אותה לעבור לדלריי ביץ', שם התגוררה אחותי, ושם היא תהיה במרחק הליכה מבית כנסת.
כך, באמצעות שרשרת האירועים הזו, הפכה אימי לשומרת שבת בגיל שבעים ושתיים, ושמרה שבת במשך עשרים השנים הבאות.
שרשרת של סיפורים מקסימים.
ג'ודי וולדמן, מתווכת יאכטות, מתגוררת בדרום פלורידה בשלושים ושש השנים האחרונות. היא רואיינה בחודש תמוז תשפ"ו (2026).
