Skip to content
ויאמר אליהו

יש על כל אדם לפשפש במעשיו אם לא הוא שמעכב את הגאולה ח"ו, כי רק ע"י בטחון בה' נזכה לקרב גאולתנו!!

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

האם לא כפרה היונה בטובתו של נח בעת שהביאה עלה של זית??

כתוב בפרשה (ח, יא) 'ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ'. ודרשו חז"ל (עירובין י"ח:) טרף בפיה - אמרה יונה לפני הקב"ה, רבש"ע, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם, כתיב הכא טרף, וכתיב התם (משלי ל, ח) 'הטריפני לחם חוקי'.

הקשה הגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע (חכמת התורה, תקפ"ג) מה ענין בקשת היונה יהיו מזונותי מסורים בידי הקב"ה כעת, בעת חזרתה עתה אל התיבה, וכי רצתה לקנטר את נח אחר שהוא דאג למזונותיה במשך כשנה תמימה, וכי עתה הוא הזמן לבקש כזאת, עוד הקשה כי הנה חז"ל אמרו על אותה יונה (תנחומא תצוה ה) מה היונה הביאה אורה לעולם, כך ישראל מביאין אורה לעולם. ואינו מבאר איזה אורה הביאה, והיכן יש אורה בעלה הזית, ואף אם נפרש שהכונה לשמן היוצא מהזית עדיין צריך ביאור מדוע הביאה דייקא עלה של זית ולא דבר אחר שיהא סימן לאור.

ומבאר, כי הנה מצינו במדרש (בר"ר ל"ד ו) שנח לא רצה לצאת מהתיבה מפני שחשש שמא יבוא עוד מבול לשחת את הארץ, ולכן אמר וכי אצא ואהיה פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו הקב"ה שלא יביא שוב מבול לעולם, ועל דרך זה יש להוסיף ולומר, כי לבו של נח היה כבד עליו, בראותו את תוקף הגלות והצרות העתידים לבוא, ואמר וכי אעסוק בבניין העולם ובישובו כדי שיהיו בני אדם נמקים ומתייסרים, וכתשובה על חששות הללו שבה היונה לעת ערב והביאה עלה זית שהוא סימן אורה לעולם, לרמז לו על ביאת המשיח, וכדכתיב (זכריה יד, ז) ויהי לעת ערב יהיה אור, כלומר שעתידין להגאל בגאולת עולם, ועבור זה כדאי לעסוק בבנינו של עולם.

והוסיפה לומר לו, תדע, כי ביאת הגאולה תהיה ע"י שבני ישראל ירצו לחסות בצל השי"ת ולהיות תלויים בו, וכדכתיב (צפניה ג, יב) והשארתי בך עם עני ודל וחסו בשם ה', והרי שעיקר זכות הגאולה להיות בטוחין בו יתברך, ובזה מבואר מהו האורה שנשאה בכנפיה, היינו אור התקוה היחול והמחסה בה', ולכן אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם, כי גם בעת המרירות והגלות (כדוגמת זית המר), עם נשיאת עינים למרום הכל נמתק ונעשה כולו אורה.

וזהו מה שנאמר בסיפא דקרא וידע נח כי קלו המים מעל הארץ, כי הנה מים מרמז על אומות העולם, וכדאיתא במדרש (שיר השירים) על הפסוק 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה' (שה"ש ח,ז) אלו אומות העולם, ור"ל, כי אחר שגילתה יונה את סוד הגאולה אשר בוא תבוא כאשר יבטחו רק בהשי"ת לבדו וירצו להיות תלוים אך בו, ממילא ידע נח כי קלו אומות העולם מעל הארץ, וינצלו ישראל משעבוד עול הגויים מעל צוואריהם.

נמצינו למדים כי הגאולה העתידה תהיה בזכות הבטחון, וכן כתב בספה"ק קב הישר (פרק פ"ב) בזה"ל: "אמרו רז"ל בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים וכו' ובשביל שהיו תולין בטחונם בהקב"ה, וכמו שהיתה גאולה ראשונה כן תהיה גאולה אחרונה וכו', על כן צריך האדם להשיג בדעתו שלא לעכב הגאולה ולתלות בטחונו בהקב"ה, וכל הזהיר בארבעה דברים הנ"ל שנגאלו אבותינו יזכה למהר ולקרב את גאולתינו, עיי"ש באריכות". כמו שפירש הגה"ק הבן איש חי זי"ע (בבן יהוידע) מה דאיתא בגמ' (סנהדרין צ"ח:) אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה ולא ימצא, כי דג מלשון דאגה, והכוונה היא, שאין בן דוד בא עד שלא יהיה להם דאגה כלל מפני שיש להם מידת הבטחון.

איך עבר הבעש"ט את הנהר בחגורתו??

ואמנם שהדברים נאמרו לעניין גלות וגאולת הכלל, אבל הנכון הוא שכן הדברים אמורים גם לגבי הגלות וגאולת הפרטי של כל אחד ואחד, והיונה מביאה אורה לכל איש ואיש באשר הוא, אם הוא מחוסר פרנסה ח"ו, או שיש לו חולה בתוך ביתו רח"ל, או בכל צרה וצרה שלא תבוא, שיתחזק וידע נאמנה כי לעת ערב יהיה אור, גם במצב הקשה ביותר לא יאבד תקוותו, אלא יבטח באבינו שבשמים שיחוס וירחם עליו ויהפוך עליו את הגלגל לטובה, ואדרבה בזכות שיבטח בהקב"ה יוושע במהרה מכל צרתו ויגאל גאולת עולם במהרה.

אדונינו דוד המלך ע"ה כבר אמר 'בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ' (תהלים לז, ג-ד), והכוונה אפשר לבאר על פי מה שביאר הגרי"ז מבריסק זי"ע (בספרו על התורה) עה"פ קַוֵּה אֶל ה' וגו' (תהלים כז, יד), וז"ל: "כי הכתוב מעיד בזה שע"י מדת הבטחון יכולים להשיג כל דבר, שאם תהיה בטחונך בה' כל כך חזק עד שתתענג עי"ז, אז יתן לך משאלות לבך. וכן הכתובים מעידים להלן, גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה, וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם (שם, ה-ו), וכן דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ (שם, ז), כפי שפירשו חז"ל (גיטין ז.) ענין הכתוב, שאם יש לאדם שונאים המבקשים רעתו, ידום, וה' יפילם לפניו חללים חללים, הכל לפי ערך שלימות הבטחון ככה ישלם מאתו ית"ש לפי אותה מדה וישיג כל משאלות לבו בהרחבה", עכ"ד יע"ש.

וע"כ אמר דוד המלך ע"ה 'בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ', כי היה לו בטחון חזק ואמיץ שאין עוד מלבדו ושהבורא ב"ה רב חסד עד אין סוף, וכל מה שעושה כולו חסדים, ומחמת אמונה זו כבר מעכשיו 'וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ'.

פוק חזי מאן דקמסהיד, בספה"ק דגל מחנה אפרים (וישלח) מביא עובדא נוראה שקרה עם זקינו הבעש"ט הק', וכה כותב שם: "סיפר אא"ז זי"ע זלה"ה (-הבעש"ט הק'), שפעם אחת עבר הנעסטער בלי שום שֵׁם, רק היה מניח חגורתו ועבר עליו. ואמר, שבאמונה גדולה הוא שעבר", עכ"ל.

עוד כתוב במאור ושמש (רמזי יום א' של סוכות ד"ה או יאמר ישמעו וכו') וז"ל: "שמעתי מהרה"ק האבדק"ק נשחיז זצוק"ל שע"י האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע. וגם מי שיש לו האמונה האמיתית אינו מתירא משום דבר ולא יזיקנו שום דבר. ואמונה הוא לשון אמון, כמו וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן (משלי ח, ל) שהוא לשון המשכה, שע"י האמונה האדם ממשיך עליו נועם אלקותו ית'", עכ"ל.

והנה מדריגה עליונה זו בבטחון היא המדריגה שדרשה התורה הק' מכל אדם שישתדל בכל כחו להגיע אליה, וכפרש"י בדברי הנביא ישעיה מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו (ישעיהו נ, י), ופרש"י "אשר הלך חשכים, אפילו צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו" עכ"ל. הרי שלמדריגה זו של בטחון דורש מאתנו הנביא שיהא בטוח בהצלה.

היתכן, נח מקטני אמנה היה??

ועתה לך נא ורע"ה בספרי חסידות שמבארים ענינה פנימי ועמוק יותר, והיא, שעל ידי אמונה גם פועלים שיומשך הדבר ממקומו בשרשו ממקור, בפועל ממש.

וכך איתא בספה"ק אוהב ישראל מהרה"ק מאפטא זי"ע בשם הרה"ק ר' מיכל מזלאטשוב זי"ע, בפרשתן פרשת נח עה"פ ויבא נח וכו' מפני מי המבול, וז"ל: "ופרש"י ז"ל אף נח מקטני אמונה הי וכו', והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני אמונה בהשי"ת ח"ו, ונ"ל דתיבת 'אמונה' יש לו ב' פירושים, א' כפשוטו, האמנת הדבר שבודאי יהיה כך, עי"ל אמונה מלשון 'ויהי אומן את הדסה' והוא לשון המשכה וגידול, כי באמונה יש כח זה שע"י האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבא, היינו ע"י שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה דבר אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות, והנה נח הצדיק בוודאי האמין בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכלל לבבו ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם, אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה בכל לבבו כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול היינו ע"י שלימות אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול, ולא היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה לעשות, וזהו שפירש"י ז"ל 'מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין', ר"ל באמת היה מאמין רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל, עד שחקוהו המים וכו' והבן היטב ודפח"ח", עכ"ל הק'.

ברם אף עם האמונה יש לאדם לדעת שהקשיים שהוא עובר כאן בעוה"ז הוא רווח נקי שנזקף לזכותו ולנשמתו ועבודת הקודש לתקן ניצוצי הקדושה שהתפזרו.

מה התשובה לרבים השואלים מפני מה יגיעת פרנסתי קשה שבעתים מאחרים??

כך הקשה הגה"ק הבן איש חי זי"ע (בבן יהוידע עירובין י"ח) מדוע דימתה היונה מרירות הפרנסה לזית דייקא ולא לפרי אחר שיש בו מרירות, ומבאר באריכות גדולה, משל למה הדבר דומה, לב' אחים שהיה אחד מהם עוסק לפרנסתו במלאכת הצורפות בכלי כסף וזהב, ומחמת שהוצרך לממון הרבה כי היו טפלי תלויים בו לכן היה צריך לעסוק במלאכתו כל היום וגם לרבות איזה שעות מן הלילה מלאכה שיש בה יגיעה רבה עד מאוד, הכה בסדן ונפח באש פחם להוציא כלי למעשהו, ובכל העמל הרב הזה לא הרויח יותר משני דינרי כסף בכל יום,

לעומתו היתה מלאכת אחיו בעסק הרכבה של אבנים טובות ומרגליות, והיה עוסק שלש שעות בלבד בכל יום ומרוויח דינרי זהב בכל יום ומלאכתו נקיה וקלה שאין בה עמל רב, הלך הצורף אצל חכם וחסיד אחד ויאמר לו, אני ואחי בני איש אחד אנחנו, ממה נפשך אם אנחנו מתפרנסים בזכות אבינו הרי צריך שיגן עלינו זכות בהשוואה אחת, ומה נשתנה חלקי מחלק אחי, ואם אנחנו מתפרנסים בזכות עצמינו הלא אנכי מעשי הטובים הם עשר ידות על של אחי ולמה אני כך ואחי כך.

השיב לו החכם, בני אתה רואה יתרון אחיך עליך בריוח הגשמי בלבד, ואין אתה רואה בהרווחה הרוחנית היקרה למאד, כי הלא תדע דעל ידי עסק הגשמי של עוה"ז שהאדם עוסק באמונה וטורח ויגע בו ביגיעה למצוא פרנסתו הוא עושה בירור גדול לניצוצות הקדושה עשר ידות על מי שאין לו יגיעה רבה בפרנסתו, כי לפום צערא אגרא, ועל כן אע"פ שאתה רואה הרווחת אחיך בכל יום חמשה דינרי זהב ואתה שתי דינרי כסף, כל זה הוא בריוח הגשמי, אבל בריוח רוחני מי יודע כמה וכמה יתרון יש לך על אחיך, ובאמת זה הריוח העיקר, ולכן שמח בחלקך ואל תקוץ ביגיעת מלאכתך.

והנה אמרו חז"ל (שמו"ר לו, א) שנמשלו ישראל לזית, וכמו שנאמר (ירמיה יא, טז) 'זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך', שכשם שהזית אינו מוציא שמנו אלא ידי שטוחנים וכותשים אותו, כך ישראל מאירים ונותנים את שמנם על ידי היסורים הבאים עליהם, ומעתה יתבאר היטב מה שאמרה היונה מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית, שכשם שהזית מוציא שמנו על ידי שכותשים ומכים בו, כך עמל עסק הפרנסה מתקן ומזכך הרבה את מי שנגזר עליו להתייסר בהבאת טרף לביתו בקושי המלאכה ובחסרון המזונות.

ומוסיף שם עוד לבאר ע"פ יסוד הדברים מה שנאמר אצל דוד המלך בברחו מפני אבשלום בנו, ודוד עולה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי' וגו' (שמואל ב - טו, ל), וז"ל: "כלומר הלא תראה את דוד המלך ע"ה כל ימיו בצער ויסורי מלחמות ביגיעה רבה, אך שלמה המלך בני היה כל ימיו בעונג ונחת, וכמו שאמר (מלכים א – ה, יח) ועתה הניח ה' אלוקי מסביב אין שטן ואין פגע רע, וא"כ בהשקפה הראשונה יחשוב האדם כי שלמה היה חלקו יותר חשוב מדוד אביו, אך באמת לא כן דוד שיגע במלחמות ה' קנה לו ריוח עצום ונורא אלף ידות על הרווחה של שלמה, ונמצא כי מעלת דוד דומה למעלת הזיתים שהם מרים אך ע"י כתישה שכותשים אותם יוצא מהם שמן מתוק ומאיר לעולם, ומן הפרי המתוק לא יצא דבר שמאיר לעולם, ולזה אמר ודוד עולה במעלה הזיתים דייקא, דהעילוי שלו היה כמו העילוי שיהיה לזיתים דע"י כתישים יוצא מהם שמן מתוק הנאכל וגם מאיר לעולם ולכן קרה לו כך וכך, דהכל הוא לטובה ולהרווחה", עכ"ל.

ואם כי בוודאי עלינו להתפלל להינצל מכל מיני צער ודחקות, אך עכ"פ יש בזה כדי להתחזק מי שכבר זימנו לו מן השמים קושי בפרנסה או בגידל הבנים או בייסורים אחרים הם וכיוצא בהם, כי הכל הוא לטובה ולהרווחה, והרי הוא עולה ומתעלה במעלה הזיתים.