יום ד' בראשית – כו תשרי
יום ד' בראשית – כו תשרי
אחר תפילת שחרית שח מרן רבינו שליט"א כדלהלן:
היום חל יומא דהילולא של הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע בנו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע. בהיותו נער בן שתים עשרה שנים נתייתם מאביו הק' ונתגדל ע"י תלמידו ממלא מקומו הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע. לאחר הסתלקותו הסתופף בצל הרה"ק רבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע.
הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ זיע"א סיפר שהרה"ק רבי אשר מסטאלין זיע"א דיבר פעם אחת מחסידי זמנו. ואמר עליהם בזה הלשון: חסידי זמננו, כשבאים אל הרבי מראים לו את הטוב שבהם, ואת הרע מסתירים! אני כשבאתי אל רבי הקדוש והמתוק, והייתה כוונתו על מורו הרה"ק רבי שלמה מקארלין זיע"א והיה נושק אצבעותיו בעת שהיה מזכיר את רבו, הייתי מסתיר את הטוב. וכי בורא עולם הוא, היכול לתת שכר ועונש? ואת הרע הייתי מראה לו, משום שזאת צריכים להראות לעיני הכהן.
בשיעור בין מנחה למעריב שח מר"ש כדלהלן:
מובא בפרשתינו (א, כא). התנינים וברש"י דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם.
סיפר הגרי"ש אונגר: הגה"ק רבי מנחם כ"ץ-פרוסטיץ זצ"ל אב"ד צהלים היה "ראש המדברים" בכל מקום, ושימש קברניטה ומנהיגה הדגול של היהדות החרדית באונגארן.
בחודש אדר א' שנת תרנ"א, היא שנת התשעים ושש לחייו חלה גאב"ד צעלים מאוד, קודם פטירתו נפרד מאנשי עירו ובני קהילתו, ואמר לפניהם דברי התעוררות דברים החוצבים להבות אש, שהמיסו את לבות השומעים.
ויהי ככלות רבי מנחם לדבר דבריו, געה כל העם בבכיה וזעקה גדולה, על אשר היום הזה לוקח אדונם מעל ראשם. בתוך קהל-עדתו המררים בבכי, היתה זקנתי הצדקת מרת רחל לאה ע"ה אשת הגה"צ רבי יחיאל מיכל אונגר זצ"ל, ששימשה את גאב"ד צעלים בנאמנות ובמסירות, אין קץ כל ימי חייה, הבכייה וזעקות השבר המרות שבקעו מגרונה, הרעידו והרטיטו את הסובבים כולם.
פנה אליה רבי מנחם בקול רך וביקש להרגיעה: "וויין נישט! דו האסט מיך ערליך באדינט" [מנעי קולך מבכי! הן שימשת אותי בנאמנות!]. והוסיף ואמר: "אמרי נא את אשר בלבבך ואבטיחך שתתמלא בקשתך".
ענתה זקיני ואמרה: "איננו זקוקה לכלום, דייני בזכות הגדולה שהיתה מנת חלקי בהיותי משרתת את הרבי".
אמר לה רבי מנחם: "מכל מקום מה בקשתך ותנתן לך"? ותיכף המשיך בדבריו: "ידוע תדעי כי מורי ורבי הגדול מרן החתם סופר זצ"ל, הבטיחני נאמנה להעניק לי מחלקו מעורו של לוויתן בסעודת הצדיקים לעתיד לבוא, דער רבי איז א ווארט'ס מענטש [הרי הרבי שלי איש אמת הוא, העומד בדיבורו]. ובכן הריני מבטיח לך חלק מתוך אותו החלק שינתן לי".
נענתה זקנתי ואמרה: "כך הם דברי הרבי כעת בהיותו כאן בעלמא הדין. אבל האם בעלמא דאתי יעלה כלל זכרוני לפניו?
כשמוע רבי מנחם את דברי זקנתי וראה את ספקותיה נטל בידיו את הספר "מעבר יבוק" שהיה מונח למראשותיו והכריז:
"אומר אני לך בנקיטת חפץ הנה מורי ורבי החת"ס זצ"ל, הבטיחני חלק מחלקו של לוויתן בסעודת הצדיקים לעתיד לבוא, וכעת אני מבטיחך לתת לך חלק מחלקי".
וזקנתי היתה אומרת אינני זקוקה לנקיטת חפץ, אם יתן לי הרבי מחלקו, אתן אף לנכדי.
