ז' חשוון תשי"ז: הגאון רבי אברהם ישראל משה ב״ר מרדכי יחזקאל סלומון מחארקוב זצ"ל, בעל "נתיבות הקודש"
מדור לדור, מזקנים לצעירים, מאב לבן למדנו שלימוד התורה זה המהות של עם ישראל.
רבנו הרב מחרקוב זצ״ל, במשך כל חייו היה שוקד על התורה יומם ולילה, בעמל ויגיעה להבין כל פרט בגמרא בראשונים ובעומק דברי חז״ל. דרכו של רבנו בלימוד התורה היתה מבוססת על התורה שלמד אצל רבותיו. כל חייו ביטא את געגועיו העצומים לדור שלפניו, היה שגור על לשונו "מה שיש לנו היום אחד בדור, אצלנו היה כמה עשרות" זאת התורה אשר הנחיל מדורות קדומים, מורשה לדורות הבאים.
בהספד שהתקיים בבית הכנסת ב׳זכרון משה׳ לאחר פטירתו קרא עליו בנו הגדול את מאמר חז״ל ׳אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר׳ (מו״ק כה:) וביאר, שהנה גם הארזים וגם אזובי הקיר שניהם נמצאים בגובה, ואולם ההבדל ביניהם הוא שאזובי הקיר אמנם גבוהים הם, אך לא עשו את כל הדרך מהקרקע עד לגבהים, מלכתחילה צמיחתם היא בגובה, לעומתם הארזים, עלו וצמחו בכוחות עצמם מהקרקע ועד לשיא הגובה. ניתן לומר שזהו תמצית דמותו של הזיידע החרקובער רב זצ״ל, שכידוע הגיע לדרגות גבוהות בתורה ועבודה ׳כארז בלבנון׳, ואת כל הדרך עד שהגיע לשיא גבהו ותפארתו עשה בכוחות עצמו בעמל וביגיעה גדולים מגיל צעיר ממש.
רבנו זצ״ל היה חבר קרוב לתלמידי חכמים הגדולים שבדורו, ובד בבד לא ויתר על העמדת תלמידים לכל אשר חשקה וצמאה נפשו לתורה הקדושה, הוא הענק הרב מחרקוב רבי אברהם ישראל משה סלמן - סלומון זצוק״ל.
רבינו התמיד וניצל כל רגע פנוי, כפי שהעיד הגר״מ שטרנבוך שליט״א שהתמדה כמו של החרקובער רב לא ראה מעולם. וכן העידו בניו שלמרות שהקדים שלום לכל אדם, והסביר פנים לכל אדם, והיתה דעתו מעורבת עם הבריות, עם כל זה לא ביטל מזמנו ולא פסק פומיה מגירסא מלבד "זמירות שבת" ו״סיפורי צדיקים״. התמדתו בלטה עד כי העיד נכדו ר׳ משה ב״ר חיים שכאשר היה מגיע החברותא הגה״צ ר׳ שלמה בלוך זצ״ל ללמוד עם הרב מחרקוב, ר׳ שלמה היה מתיישב, פותח את הגמרא ומתחילים ללמוד בלי התמהמהות אפילו של רגע.
סדר יומו היה בנוי לתפארה ונותר ללא שינוי במשך שנים רבות. היה משכים קום בשעה שתיים לפנות בוקר ולומד ברצף ובהתלהבות עד לתפילת ותיקין. לאחר התפילה היה ממשיך ללמוד וחוזר לביתו בשעה עשר בבוקר, אז היה סועד פת שחרית ונח כשעה. תיכף היה שב ללימוד רצוף עד שעות אחה״צ, הפסקה קצרה לאכילה ומנוחה, וחוזר לתלמודו עד השעה עשר בלילה אז היה שב לביתו לשעות שינה בודדות.
