הכוח המניע
מה הניע את אבינו לתרום ולהתמסר לביסוס מוסדות ויז'ניץ ולהחזקתם? שילוב מופלא של יסודות פנימיים שהיו חקוקים בפנימיותו: אהבת תורה, אהבה לדרך החסידות בכלל ולויז'ניץ בפרט, אהבת חסד ומעל כולן - אהבתו לרבי, מורה דרכו ומאיר עיניו.
במסיבות מלווה מלכה השנתיות נהג הרבי לומר באוזני המסובים: "איני דורש כסף; את לבכם אני מבקש. מי שיש לו 'לב' למוסדות ויז'ניץ כבר יודע מעצמו מה מוטל עליו".
אצלו התגלמו הדברים בשלמותם - פעם בו לב חם למען ויז'ניץ ומוסדותיה.
אלף דולר בכל חודש - בראשית הדרך!
סח לנו המשב"ק הרה"ח ר' עזרא וייס מקריית ויז'ניץ:
נכחתי בחדרו של הרבי ה'אמרי חיים' לפני התקיעות בראש השנה, והנה נכנס אל הקודש פנימה הרבי, שאז היה ראש הישיבה, ואמר לרבי ה'אמרי חיים':
"פנה אלי ר' שמואל דסקל ואמר שברצונו לתרום בכל חודש אלף דולר לישיבה. הוא ביקש להזכירו לטובה."
אמונת חכמים והחזקת תורה
ר' שמואל לא היה מוכר. הוא היה בראשית דרכו בעסקי היהלומים. אלף דולר בשנים ההן היו הון עתק, והתחייבות חודשית על סכום זה הייתה מעשה מיוחד במינו.
מאה אלף דולר בכל חודש - בהמשך הדרך!
גולל בפנינו הרב ברוך ולצר, סמנכ"ל המוסדות דאז:
נקלענו למצוקה קשה, ולא היה באפשרותנו לשלם את המשכורות החודשיות לעובדים. צלצלתי לר' שמואל והתחלתי להסביר לו: "תראה, אנו במצב קשה..."
"חבל על הזמן", קטע אותי ר' שמואל. "כמה אתם צריכים?"
"הרבה" - - -
"תגיד כמה!"
"מ-א-ה אלף דולר..."
דממה השתררה בקו. הייתי שרוי במתח.
"שלח שליח לבורסה. אכין לו צ'ק", אמר לי ר' שמואל, כאילו ביקשתי דולר אחד.
"אילו ערבים אתה רוצה על ההלוואה?" שאלתי.
"ערבים? הלוואה? למוסדות ויז'ניץ? - חלילה וחס. זוהי תרומה", פסק ר' שמואל.
"ומה אתה רוצה בעבור התרומה?" הוספתי לשאול.
"תהיה בריא!" סיים ר' שמואל את השיחה כשהוא משאיר אותי נדהם.
מאה אלף דולר לפני שלושים שנה במחי יד, וללא כל פרסום או תמורה!
בבנק איגוד בבורסת היהלומים כבר ידעו: כאשר מתקשר מנכ"ל מוסדות ויז'ניץ, יש לאשר לו כל סכום שהוא מחשבונו הפרטי של ר' שמואל דסקל! זו הייתה ההוראה במשך שנים.
שח לנו הרב מנדל אייזנברג, מנכ"ל מוסדות ויז'ניץ (בשנים תשס"ג-תש"ע): הצ'קים של ר' שמואל מבנק איגוד היו חלק בלתי-נפרד מהצ'קים של מוסדות ויז'ניץ, וכל זאת בצנעה, ללא פרסומת וזרי תהילה. לא ניתן לתאר עלי גיליון את כמות התרומות שתרם לויז'ניץ.
"פעם אמר לי הרבי", שח לנו הרב צבי פייביש מילר, "כל מה שהיה לו, הוא נתן לויז'ניץ!"
כעני בפתח
העיקר היה הדרך שבה תרם.
סיפר הגאון רבי אריה טוביאס חבר בד"ץ ויז'ניץ:
באחד הימים אמר לי הרב יעקב דוד ויזניצר, מנכ"ל המוסדות דאז: "עמוד מאחורי הוילון וראה כיצד מעניק ר' שמואל את תרומותיו למוסדות. דומה הוא באותה שעה לעני המשלם את חובותיו!"
ענווה ולב חם
שח הרה"ח ר' יצחק רוזנברג מקריית ויז'ניץ:
ר' שמואל לא היה רק תורם לישיבה, אלא היה עניו ושפל ברך. כל בחור צעיר מהישיבה הקטנה ידע שאפשר לגשת אליו ישירות ולבקש מה שצריך, כגון חלב ללומדים לפנות בוקר, ספרי תהלים לבית המדרש, הוצאות נסיעה למירון וכדומה.
מי שלא הכיר את המושג 'ר' שמואל דסקל' לא יאמין. אבי מורי הרה"ח ר' הרשל היה אומר לי תמיד: "זכתה ויז'ניץ בר' שמואל - שילוב של ענווה ולב חם עם כיס מלא וגדוש בכל טוב, שרק ממתין שיבואו לבקש..."
'חתן תורה' בבית המדרש הגדול
הנגיד הרה"ח רבי מאיר שלום רוזנברג היה אחד התורמים החשובים בחסידות ויז'ניץ. הוא בנה בניינים רבים לטובת המוסדות, וכאות הוקרה העניק לו הרבי ה'אמרי חיים' לעלות ל'חתן תורה' בשמחת תורה מדי שנה בשנה. היה זה הכיבוד החשוב ביותר.
מנהג אדמו"רי בית ויז'ניץ לעלות בשמחת תורה ל'חתן בראשית'. 'חתן תורה' עולה סמוך ונראה לפני הרבי. זהו מעמד נשגב מלא קדושה, אשר מלווה את הקהל הקדוש חודשים רבים לאחר מכן.
סיפר הרב ברוך ולצר, סמנכ"ל המוסדות:
בשנת תשמ"א, לאחר פטירתו של רבי מאיר שלום רוזנברג, שאל אותי הרבי: "מי תרם את התרומות הגדולות ביותר למוסדות ויז'ניץ בשנים האחרונות?" תמהתי על שאלתו, שכמוה לא נשאלה על ידי הרבי מעולם. על אתר השבתי: "ר' שמואל דסקל!"
"אם כך, הוא יזכה ב'חתן תורה' מהיום והלאה", פסק הרבי.
כך זכה ר' שמואל לכיבוד הגדול ביותר בבית המדרש הגדול בויז'ניץ במשך עשרים ושלוש שנה, עד לפטירתו.
חיבה יתרה
מתוך חיבתו היה הרבי נותן לאבינו ראשון מכל שיירי המאכל בשולחן הטהור בליל שבת, וכן נתן לו כוס של ברכה בכל ליל שבת, כשהוא מברכו בשפע ברכה והצלחה.
מלבד זאת היה הרבי מכבדו מאוד ביום שמחת תורה כאות הוקרה על החזקתו את עמלי התורה, והיה רוקד עמו ביחידות במעמד אלפים בחיבה יתרה.
וכן בכל שמחת תורה הוא היה הראשון שנתן לו הרבי לרקוד עם ספר התורה מהבעל שם טוב זי"ע, לאחר שהיה הרבי נוטלו להקפה ראשונה.
מכתב מכ"ק מרן אדמו"ר ה'ישועות משה' מויז'ניץ לר' שמואל לרגל הולדת נכדיו
יש לציין כי הרבי ה'אמרי חיים' ירש את ספר התורה הזה מחותנו הרה"ק רבי זאב מראחמיסטריווקא, ומדי שנה ביום הכיפורים בעת אמירת "כל נדרי" ובהקפה שלאחר מכן, באמירת "אור זרוע לצדיק", היה הרבי נושא את ספר התורה הזה, וכן בשמחת תורה, בהקפה הראשונה ובהקפה השישית. וכך נהג גם כ"ק מרן אדמו"ר ה'ישועות משה' מויז'ניץ.
הגביר המחנך
לא רק למוסדות ויז'ניץ תרם ביד רחבה, אלא לכל מוסדות התורה. אהבתו לתורה לא ידעה גבולות.
דמותו נחקקה כמחנך לדורות בענייני צדקה. "הוא חינך את הגבירים לתרום סכומי עתק למוסדות תורה כדי להגדיל תורה ולהאדירה", שח הרב גרין, מנהל מוסדות דושינסקי.
סיפר נאמן ביתו של הגאון הגדול רבי אהרן לייב שטיינמן לגיסנו הרה"ח ר' משה יוסף רוזנר:
לאחר פטירתו של ר' שמואל רצה רבי אהרן לייב לבוא לנחם. שאלתיו מדוע הוא מטריח את עצמו כל כך, והוא הסביר: "ר' שמואל טבע את ההשגות הגדולות שיש להעניק תרומות נכבדות למוסדות תורה. עד אז ידעו הגבירים שיש צורך לתת לנצרכים, אך טרם תמכו במוסדות תורה. ר' שמואל חידש מושגים אלו לנדיבים בעם".
מעשה לצדקה
סיפר הגאון רבי יואל טוביאס, אב"ד שיכון ו':
הייתי נוכח כשפנה ר' שמואל לגביר שאינו מחסידי ויז'ניץ וביקש ממנו לתרום לחסידות שאליה השתייך, לאחר שר' שמואל בעצמו תרם לה חמישים אלף דולר.
"אתן עשרת אלפים דולר", הגיב האיש.
ענה לו ר' שמואל בתוקף: "אני משתייך לחסידות ויז'ניץ, ואף על פי כן נתתי חמישים אלף דולר לחסידות שלך. אתה, כחסיד נאמן לרבך, צריך לתת לפחות סכום כזה!"
הגביר לא יכול היה לעמוד מול תקיפותו ותרם אף הוא סכום כזה.
יוזמה ברוכה
שח הרב רחמים ארבל:
בפתח תקווה נפתחה ישיבה חדשה. בהיותי מקורב ביותר לראש הישיבה ערכנו בצוותא דינר התרמה לטובת הישיבה. פניתי לר' שמואל דסקל ושאלתיו במה יוכל לעזור לנו לקראת ערב ההתרמה.
"ערוך הגרלה על טבעת יהלום", הציע, "ואני אתרום יהלום גדול ויפה בעבור הישיבה."
כך עשינו. היוזמה הניבה תרומות מבורכות שאפשרו את קיום הישיבה, ועד היום היא מונה תלמידים רבים השוקדים על התורה.
התעודות בארון
עשרות תעודות הוקרה נשלחו אליו ממוסדות תורה רבים. כולן מלאות שבח והלל על התמיכות הרבות והנכבדות. התעודות היו מגוונות - מכל העדות, החוגים והסוגים.
אולם את קירות הבית לא עיטרה אפילו תעודת הוקרה אחת. הוא אחסן את כל התעודות בארון. רק בערב פסח ניקו את המגירות, אווררו, ניגבו את התעודות והניחו אותן בחזרה במקומן. מעולם לא הסכים לתלות תעודות אלה על הקירות.
כאשר עבר דירה, השליך את התעודות יחד עם חפצים אחרים אשר אין בהם חפץ. הוא לא ייחס להן חשיבות ולא סבר שמגיעה לו הוקרה על חובתו לתמוך במוסדות התורה.
