היוצא מדברינו, שצריך האדם שיש לו קצת איזה עסק, להתחזק ולעמוד על מעמדו שלא לנוד לארצות רחוקות ולחסות בשם ה', ובודאי ישלח לו ברכה במעשה ידיו, וזהו שכרו בעולם הזה, ובפרט לעולם הבא שכרו גדול מאד מאד, וכדכתיב (תהלים לא כ) מָה רַב טוּבְׂךָ אֲשֶּר צָפַנְׂתָּ לִּירֵ אֶּיךָ פָעַלְׂתָּ לַחֹסִים בָךְ נֶּגֶּד בְׂנֵי אָדָם . והענין הוא, שיש שני מיני בטחון, אחד שהעולם מסכימים עמו , כגון בעוסק הרבה באיזה דבר ובוטח בה' שיעזרהו בזה . ואחד , שמגביר מדת הבטחון ביותר , עד שהוא נגדַבניַאדםַ (כגון מה דמייתי הירושלמי בסוטה פ"ט על מה דאיתא במשנה שם בטלו אנשי אמנה והבאתיו בשמירת הלשון שער התבונה פרק י' עי"ש ) וכגוןַמיַשמתחזקַבבטחונו ואינו רוצה ליסע למדינות רחוקות מפני שיבא על ידי זה לידי בטול תורה ומצות, אף שרוב אנשי עירו נסעו לשם, ויש לו שם קרובים שמזרזים אותו לזה, ובטחוןַכזהַַ הואַנגדַבניַאדםַ ,ואמרַהכתובַמהַרבַטובוַאשרַצפוןַלוַבעולםַהבאַעבורַזהַ .
