מרן שליט"א סיפר, שפעם היה עליו להיוועץ ברבנו הגרח"ע זצ"ל כשהגיע למעונו בוילנא, אמרו לו שהוא נופש במעון קיט. הלך לשם, ולא מצאו בבקתת הנופש. הלך לחפשו, ומצאו יושב מחוץ למעונו, ליד שולחן ביער, ולומד. כיון שראה הגרח"ע את מרן שליט"א שמח לקראתו, ושאלו האם הוא מוכן ללוותו לטיול קצר, בו ישמע את אשר בפיו. מובן שמרן שליט"א שמח לכך. רבי חיים עוזר סגר את הספר, קם, ופנה ללכת.
שאלו מרן שליט"א האם אינו חושש להשאיר כך את הספרים על השולחן, בחוץ.
השיב לו רבי חיים עוזר בחיוך מריר: "מי צריך את זה היום, מי יקח בזמננו ספרים"...
בדרך סיפר לו רבי חיים עוזר מעשה נורא.
פעם הורו לו הרופאים לנסוע למעיינות המרפא בקארלסבאד, והיה עליו לשהות שם פרק זמן קצוב, שכלל גם את הימים הנוראים. דבר שלא הורגל בכך, כי תמיד חזר היה ממקום הנופש ל"ישיבת סלבודקה", והמורא על כל מאוד היה לבו דווי עליו, על מה עשה לו ה' ככה, מדוע נגזר עליו להיות רחוק ממרכזי התורה והיהדות, רחוק מאווירת 'אלול' ששררה בדוכוכיה ליטא בימים קדושים אלו ולהיות כנכר, באווירה המנוכרת והקרה של מקום המרפא. היתה לו מכך עגמת נפש נוראה, צער איום עד למאוד.
בשבת שובה, במנוחה, ראה בבית הכנסת אדם שחזות פניו העידה עליו שאינו מכאן ניגש אליו וקידם את פניו בשמחה: "שלום עליכם, מיהו מר?"
השיב: "יהודי מאמריקה".
"ומה מעשיו כאן?"
סיפר האיש, שהיה לו אח בפטסבורג, וזה עתה נפטר, בהותירו אחריו אלמנה צעירה וילדים רכים. אמרו לו מכריו: מדוע שהאלמנה תנשא לאיש זר, והילדים יסבלו תחת ידו של אב חורג? הלא עדיף שהוא, הגיס, ישא את גיסתו האלמנה וידאג לבני אחיו. הרעיון נראה לו, והוא כתב על ההצעה לאלמנה. גם בעיניה מצא הדבר חן, והם נדברו להפגש מחר בדאנציג, שם ישאנה לאשה כדת משה וישראל.
שמע רבי חיים עוזר את הדבר ונחרד: "הלא אשת אח שיש לה בנים, ערוה היא, ואיסור גמור לקחתה!".
משראה שהלה אינו משתכנע, אמר לו בחכמתו: "יסבור מר שזוהי חומרא של ה'יחידי אדם'? הנני להראותו שזהו פסוק מפורש בחומש!" נטל את החומש, פתחו, והראהו את האיסור וחומרתו.
נענה הלה ואמר: "יאמין לי מר, שאינני משתכנע משום אדם, ואיש לא ישכנעני לבטל את תכניתי. אבל אם רבה של וילנא יורה לי כן - אציית לדבריו!".
ואז אמר רבי חיים עוזר לבן אדם אני הוא הרב של וילנא.
ואמר רבי חיים עוזר: עתה ידעתי, מדוע הוצרכתי להשאר בקארלסבאד לימים הנוראים...
סיים מרן שליט"א באמרו: ראו נא, כי כדאי לפני הקב"ה להשאיר את רבן של ישראל בנכר, בימים הקדושים והנוראים, מחוץ לקהילתו הגדולה, ולסרסר היורה וההוראה שהורגל בהם, כדאי לו לגרום לו לעגמת נפש עד לדכדוכה של נפש, ואף כדאי היה לגרום לאותה חולשה של בריאותו שאילצתו להשאר שם - כל זה כדאי, כדי להציל יהודי אלמוני, יהודי פשוט, מלעבור על איסור!
