סיפורים על הרב זצ"ל
שירת בית המקדש - שירה חדשה
סבי ע"ה הרב יאיר גורגי' היה שליח הציבור בבית-הכנסת של הרב פתיה ע"ה. הרב אליהו ז"ל היה מספר על חכם יהודה פתיה שהיה אומר תיקון חצות בדמעות שליש כל לילה. והיו תלמידיו מניחים כלים תחת מקום מושבו על מנת שהדמעות שלו לא יפלו לרצפה, וכל לילה היו מתמלאים הכלים בדמעות על צערם של ישראל וצער השכינה. הרב אליהו סיפר כי פעם אחת עבר שם האדמו"ר מגור וראה את חכם יהודה פתיה אומר תיקון חצות באופן כזה. אמר האדמו"ר: אם היו עוד כמה צדיקים כמוהו מתפללים על צערן של ישראל - לא הייתה שואה!!
סבי ע"ה היה החזן אצל הרב פתיה ע"ה ולמד ממנו לומר תיקון חצות כל לילה בדמעות שליש. זה היה מנהגו שבעים שנה בלי הפסקה, גם כשהיה במיטת חוליו. בדרך כלל הוא היה אומר תיקון חצות בכותל המערבי ליד מקום המקדש. והיה ידוע שכשהוא היה אומר תיקון חצות לא היה אדם מסוגל שלא לבכות בדמעות שליש. כשהוא היה שר שירי שמחה – הלבבות היו רועדים משמחה אמיתית.
הרב אליהו זצ"ל היה אוהב לשמוע את שירתו של סבי ע"ה והיה אומר עליו שהשירה שלו לקוחה מהשירה של בית המקדש.
פעם הרב ביקש ממני לשיר את השיר "ידידי השכחת" כמו שהסבא שלי היה שר. היה שם פייטן ששמע אותי וצירף לשיר פתיחה ממנגינה ערבית. הרב מאוד לא אהב את זה, ואמר לי בלחש: "ולא קרב זה אל זה". למה הפייטנים לוקחים מנגינות של ערבים? שהם יחברו מנגינות. שיחברו שירה חדשה, שירה משלנו!
(הרב דוד מנחם, קריית-משה, ירושלים)
רוח הקודש או פיקחות
סיפר צבי יהודה כץ: כשהייתי נער לפני בר-מצווה, הביא אותי מו"ר אבי לפני הרב זצוק"ל לקבל ברכה. אנחנו, שגרנו בשכונה של הרב, ידענו כי הזמן הטוב לקבל ברכות הוא בשבת, כשהרב חוזר מהתפילה. באותה שעה היו מלווים אותו עשרות אנשים, והרב היה משיב לכולם תוך כדי הליכה מבית הכנסת לביתו. בשעה זו הביא אותי מו"ר אבי לפני הרב ואמר לו: הבן הזה יהיה בעוד חודש בר-מצווה. הרב עצר ממהלכו, וביחד אתו עצרו עוד חמישים איש שליוו אותו, הסתכל עלי במבט של חיבה ואמר לי: אתה ממשפחת כהנים. תגיד לי, האם כשהכהנים היו עובדים בבית המקדש הם היו עובדים עם תפילין או לא?
נדהמתי ממש, כי זה היה בדיוק הנושא של הדרשה שהכנתי לבר המצווה. זה נושא נדיר, שרוב חתני בר המצווה לא מדברים עליו. אבל זה היה בדיוק הנושא שלי, ועל כן מיד השבתי לשאלתו. הרב המשיך לשאול, ולשמחתי הרבה ידעתי להשיב תשובה לכל שאלה. אחרי כל זה, הרב בירך אותי בשמחה רבה על בר המצווה ועל הכהונה שלי.
מיותר לספר כי השיחה הזאת עם הרב נתנה לי ביטחון רב לומר את הדרשה שהכנתי לפני הקהל הגדול, שהרי כבר נבחנתי על-ידי הרב אליהו וידעתי. עד היום אני לא יודע אם הייתה זו רוח הקודש של הרב, שידע מה הכנתי, או שזו הפקחות המפורסמת שלו, שכיוון שידע שההורים שלי מחנכים אותנו יום-יום לתודעת בית המקדש ולכהונה שלנו, שיער שזה יהיה נושא השיחה שלי. פעם אני נוטה לכאן ופעם לכאן, וייתכן שמשולבים בסיפור הזה שני הדברים גם יחד.