[כשביקשה (מלכים ב׳ ד,כג) ״אמר רבי יצחק, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (כז, ב) ובגמרא סוכה (טז, ב)בגמרא מסכת ראש השנה האשה השונמית מבעלה לילך אל אלישע, אמר לה בעלה] ״מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש, ולא שבת״, מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל". ע״כ מהגמרא. אבל איפה מרומז בתורה החיוב לקבל פני רבו ברגל?
מפרש: נקט ׳חייב אדם להקביל פני רבו ״ברגל״׳, הגם שאינו מפורש בקרא [רגל]!, דלא גרע רגל, (שם)המהרש״א במסכת סוכה מחודש. ע״כ. אבל כל זה הוא מפסוק של נ״ך, והאם יש רמז לזה מן התורה?
״את ה׳ אלוקיך תירא״ - ״את״ לרבות (כב, ב)כתוב בספר פנים יפות לבעל ההפלאה, על פי הדרש שדרש רבי עקיבא במסכת פסחים תלמידי חכמים, אם כן מה שכתוב כאן בפרשתינו (ראה טז, טז) ״שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך א ת פני ה׳ אלוקיך״, גם כאן יש לדרוש ״את״ לרבות תלמידי חכמים, היינו, רמז מכאן מן התורה - ששלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך א ת - רבו התלמיד חכם.
החיוב להקביל פני רבו ברגל היא מן התורה או מדרבנן? בשדי חמד מערכת חי״ת כלל ק׳ כתב שאינו מדאורייתא, לכל היותר אינו אלא מדברי קבלה. וכן סבירא ליה לבעל שער אפרים. אבל בספר פתח דביר מביא בשם ספר בני יהודה דהוי ממש מדאורייתא.
האם החיוב להקביל פני רבו ברגל הוא גם בזמן הזה? בשו״ת נודע ביהודה מהדורא תניינא חלק או״ח סימן צ״ד דן בזה ומצדד לומר שחיוב זה הוא רק בזמן שיש עליה לרגל, היינו בזמן הבית ולא בזמן הזה. ובזה מתרץ מדוע דין זה מובא ברמב״ם אבל לא בטור ולא בשולחן ערוך. וראה אגרות קודש רבינו חלק ב' עמוד רנד-ה ביאור בחיוב הקבלת פני רבו ברגל בזמן הזה.
