מקום בית המקדש

המשכן והמקדש

המקום הנסתר של בית המקדש

בפרשת ראה מוזכר בית המקדש 18 פעמים, יותר מכל פרשה אחרת בתורה, רק שהוא מוזכר ברמז "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם" (דברים יב,יא ועוד). אין ספק שה' מסתיר את מקום המקדש וירושלים כדי שאנחנו נמצא אותו בעצמנו. לכן אברהם אבינו מצטווה ללכת לעקידה "על אחד ההרים אשר אומר אליך" והוא מוצא את מקומה בהר המוריה בלי שה' אומר לו.

הטעם להסתר מקומו

הסביר הרמב"ם במורה נבוכים (ג מה). כי בית המקדש לא נזכר במפורש בתורה מכמה סיבות, העיקרית היא כדי שהאומות לא ייאחזו בו ויילחמו עליו בחוזקה כשידעו את עוצמתו של המקום הזה. היום הם כבר מכירים את עוצמתו ולכן הם מנסים להשתלט עליו ולסלק אותנו מתוכו. בפועל הם לא קשורים אליו ובשבילם הוא מגרש משחקים של ילדים.

דוד מגלה מקום המקדש

440 שנה לא היה ידוע מקום המקדש עד שגילה אותו דוד. הוא זכה לגלותו גם בגלל מעלתו וגם בגלל שהגיע זמנו. כך מתארת הגמרא (זבחים נד/ב) שדוד לומד עם שמואל הנביא מתגלה להם מקומו. "דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִּיב, (ש"א יט) וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל, וַיִּשְׁבוּ בְּנָיוֹת (וכתיב (שם) הנה דוד בניות) בָּרָמָה'. וְכִי מָה עִנְיַן "נָיוֹת" אֵצֶל רָמָה? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בָּרָמָה וְעוֹסְקִין בְּנוֹיוֹ שֶׁל עוֹלָם. אַמְרֵי, כְּתִיב, (דברים יז) וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ', מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַ מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְלָא הֲווּ יָדְעִי מְקוֹמוֹ הֵיכָא, אַיְיתוּ סֵפֶר יְהוֹשָׁעַ, בְּכָלָּהוּ כְּתִיב, (יהושע טו וטז) וְיָרַד וְעָלָה הַגְּבוּל, וְתָאַר הַגְּבוּל'. בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין (יח) וְעָלָה' כְּתִיב, וְיָרַד' לָא כְתִיב. אָמְרֵי, שְׁמַע מִינָּהּ, הָכָא הוּא מְקוֹמוֹ. סָבוּר לְמִבְנֵיהּ בְּעֵין עֵיטָם - דְּמִידְלָא, אָמְרוּ, נִיתָּתֵי בֵיהּ קָלִיל, כְּדִכְתִיב, (דברים לג) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן'. וְאִי בָעִית אֵימָא, גְּמִירִי, בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה סַנְהֶדְרִין יָתְבִין, וּשְׁכִינָה בְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הִיא, וְאִי מַדְלִינָּן לֵיהּ, אִתְפְּלִיג לֵיהּ טוּבָא, מוּטָב נִיתָּתֵי בֵיהּ פָּרְתָּא, כְּדִכְתִיב, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן'. וְעַל דְּבַר זֶה נִתְקַנָּא בֵיהּ דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְדָוִד, כְּדִכְתִיב, (תהלים סט) 'כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, וְחֵרְפוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי'. דואג האדומי מתקנא בדוד המלך בגלל שהוא מבין כי גילוי מקום המקדש על ידי דוד מלמד שהוא שייך לבנייתו יותר משאול ומכל האחרים.

הנביאים מגלים את מקום המקדש השני

גם בימי בית שני, גילוי מקום המקדש היה סימן לבניינו הקרוב. "בְּמַתְנִיתָא תָנָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, "שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶם מִן הַגּוֹלָה, אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶן שֶׁמַּקְרִיבִין שֶׁאֵין בַּיִת, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶן עַל הַתּוֹרָה שֶׁתִּכָּתֵב אַשׁוּרִית" (זבחים דף סב/א).

מהו מקום המקדש?

דעות שונות במיקום המקדש?

יש בימינו דעות שונות על מקום בית המקדש. אם נתבונן נראה שרבותינו שבכל הדורות ידעו היטב את מקום המקדש וקודש הקדשים, בספר "הר הבית כהלכה" מביא הרב אלישע וולפסון מקורות רבים לקביעה כי מקום אבן השתיה הוא מקום כיפת הסלע כדלקמן.

מיקום בית ה' בראש ההר

דוד המלך מזהה את המקום כמקום שצריך לעלות אליו. שנאמר "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים יז), וכן נאמר לדוד "עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי" (שמואל ב כד יח). כך גם אומר הנביא יחזקאל "זֹאת תּוֹרַת הַבַּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת" (מג, יב). והמקום הגבוה בהר הבית הוא אבן השתיה. (ע"ע רמב"ם בית הבחירה פ"ב ה"א).

הפרש הגבהים במשנה מתאים לאבן השתיה

כך מפרטת המשנה כיצד הנכנס להר הבית מן המזרח עולה מהחיל לעזרת נשים (מדות ב ג): "לִפְנִים מִמֶּנּוּ, הַחַיִל עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם. רוּם הַמַּעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשֶׁלַח הָאֲמָה חֲצִי אַמָּה". כן היו 15 מעלות בין עזרת נשים לעזרת ישראל, וכן "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, עֶשְׂרִים וּשְׁתֵּים אַמָּה. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם. רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשֶׁלַח הָאֲמָה אַמָּה" (מידות ג ו).

הפרש הגבהים הקיים כיום בין ראש הסלע לבין מפלס ה'רמה' הוא כשלושה מטרים, שזה מתאים להפרש שבין רצפת קדש הקדשים ובין רצפת העזרה, שהוא כ-6 אמות (12 מדרגות). הפרש הגבהים שבין הרמה לבין השטח הסמוך לה ממזרח הוא כשלושה מטרים וחצי, וזה מתאים להפרשי הגובה שבין עזרת ישראל ועזרת נשים, שהוא 7.5 אמות (15 מדרגות), וכן הלאה לצד מזרח יש עוד ירידה המתאימה לירידה של 6 אמות של 12 המדרגות של החיל. אין שום מקום אחר בהר שהפרש הגבהים יתאים למשניות במסכת מידות.

כוחה הגדול של מסורת עם ישראל

כוחה הגדול של המסורת

כפי שנראה בהמשך השיעור המסורת של חכמי ישראל לכל הדורות היא שאבן השתיה היא מקום קודש הקדשים תחת כיפת הסלע. המסורת היא יסוד לכל פסיקת הלכה ואי אפשר לבטלה. כך אומרת הגמרא במגילה דף י: "כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון – כל המצות הללו נוהגין בה". וכתב הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"י ה"ו): "שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להתלות", וכן דברי רבינו האי (תמים דעים קיט) שכתב: "ודברי הרבים הוא המוכיח על כל משנה ועל כל גמרא, ויותר מכל ראיה מזה פוק חזי מה עמא דבר, זהו העיקר והסמך", על כן נפסק להלכה: "סוקלין ושורפין על החזקות".

כן כתב ר' יעקב חג'יז יסוד בעניין המסורות (שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ט): "וזה כלל גדול שהיה מוסד בידינו, אם הלכה רופפת בידך, 'פוק חזי מה עמא דבר', כי פשוט הוא אשר באהבת ה' את עמו ישראל יסיר מכשול מדרכיהם ולא יטו כל העולם אחר היחיד אילו סברתו דחויה".

השל"ה הקדוש – אין ספק במקום בית המקדש כי הוא זה

השל"ה הקדוש מעיד כי מעולם לא פסקה המסורת מבית ישראל אודות מקום בית המקדש. הוא כותב מכתב למי ששאל אותו איך הוא גר בירושלים ולא חושש שמא בטעות יכנס למקום שהיה בו בית המקדש. והשיב "מה שתמה על דירתי בירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן, מחמת קדושת מקום המקדש בקדושתו עליו אף בחורבנו, ואין לנו קבלה ודאית איזהו מקום המקדש, ואם כן כל ירושלים בספק כרת, ומטעם זה נמנעו הגדולים לדור בירושלים, ושעל כן לא דר האר"י ז"ל בירושלים. עד כאן דבריך. דע אהובי שלא נעלם ממני כי דברי מעלת כבוד תורתו הם לשם שמים, אבל מכאן והלאה לא ישמע על פיך פה קדוש לדבר כן, להוציא לעז על דירת ירושלים אף עתה בחורבנה. כי מעלת כבוד תורתו דן על פי השמועה, וכל האדם כוזב. דע כי מעולם לא היה ספק במקום בית המקדש, כמו שאין ספק שהיה בית המקדש ושיהיה בית המקדש, כך אין ספק במקום בית המקדש כי הוא זה, ולא היה נתעלם מן העין אפילו רגע אחד. אף על פי שהיתה ירושלים הולכת מממלכה לממלכה, מכל מקום לא נפסקה הקבלה והידיעה".

פתח הדביר - ידוע מקום מקדשנו

כן עונה בעל פתח הדביר לטענת אחד מרבני חו"ל שהעולה לירושלים עיר הקודש עלול להכשל בכניסה למקום המקדש כיון שאין מקומו ידוע לנו, וכותב על זה: "ומה שכתב דבזמן הזה ליכא דידע בהמ"ק דוכתיה היכא וכו' – אחר המחילה רבה... גם היום, הגם שעברו כמה מאות שנים, ידוע להם מקום מקדשנו, והוא נתון היום ברשות הישמעאלים ומזה כמה שנים רבות שבנו שם בית תפלתם, וכפי שששמעה אזננו מפומייהו דרבנן קדישי הני כהני שלוחי ירושלים ת"ו ... והישמעאלים אינן מניחין לשום בר ישראל לבא לגשת שם אפי' סמוך לו בשום צד ואפילו יתן מלא ביתו כסף וזהב. ולפי"ז אין כאן שום חשש שמא יכנס הישראל בשוגג לביהמ"ק או לבית קדש הקדשים ויתחייב כרת בר מינן כדחייש מר".

מהר"מ חגיז - וכל המסתפק בזה הרי זה מטיל מום בקדשים

בספר חבת ירושלים (מאמר מבשרת ציון אות ד) מביא בשם מהר"מ חגיז: הואיל והלכה זו רווחת בישראל מתוך דברי התלמוד ערוך במסכת מו"ק (כ"ו) ומוסכם מכל האחרונים דהרואה את ירושלים חייב לקרוע ועל בית המקדש חוזר וקורע, אין בידינו להסתפק כלל דהעיר הזאת הנראת בפי כל בשם ירושלים שהוחזק בה בחזקה שאין עליה טענה היא במחוז ראשון שהיתה בימי קדם קדמתא ... וכל המסתפק בזה הרי זה מטיל מום בקדשים, ואין לנו לסמוך על ספקו נגד הדבר שהוא מאומת ודאי ברור ומקויים אצלינו מתוך המדרשים והתלמוד וחכמי הדורות שהיו לפנינו שהיו קרובים בזמן אל חורבן הבית, ואם היה נופל בלבם איזה ספק שאין שם מצב העיר והבית, היה להם לומר ... לכן דורות הראשונים קיימו וקבלו עליהם לקרוע ולברך על חורבנה ... על כל פנים אותה העיר ואותו הבית רובו ככולו הוא במקום שהיה מתחילה ואין להסתפק בו.

תמיד עלו יהודים לירושלים, גם אחרי החורבן

המסורת בנויה על כך שבכל הדורות יהודים עלו לירושלים, גם אחרי החורבן. כך בירושלמי (מעשר שני פ"ג ה"ג): "אמר רבי זעירא: רבי חנינא ורבי יונתן ורבי יהושע בן לוי עלו לירושלים. נתמנו להן פירות וביקשו לפדותן בגבולין. אמר לון חד סבא אבוכון לא הוון עבדין כן אלא מפקרן חוץ לחומה ופודין אותן שם". משמע שגם הם וגם אבותם היו עולים לירושלים לרגל, אחרי החורבן.

כן שנינו בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב): "שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר בא בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה מהו שנקרע. אמר ליה אם בתוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום צריך אתה לקרוע". שמעון היה חמר שמוביל אנשים על גבי חמורו לירושלים החרבה. שאל את רבי חייא האם הוא צריך לקרוע. אמר לו אם הוא בא לאחר שלשים יום צריך לקרוע מחדש (וע"ע ירושלמי פסחים פ"ז הי"ב).

המוסלמים בנו את כיפת הסלע

גנזי הגאונים – יהודים הראו למוסלמים את מקום המקדש

בספרי תשובות ופירושים של גאוני ארץ ישראל ובבל כתוב כי ראשי הקהל בירושלים כתבו באגרת לגולה: "בעת אשר [המוסלמים] פשטו ידם ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום ובאו ירושלים, היו עמהם אנשים מבני ישראל, הראו להם מקום המקדש... והתנו עמהם תנאים שהם יכבדו את בית המקדש מכל גיאול" (גנזי הגאונים בבא בתרא ס ע"ב).

רבי אברהם בר חיא הנשיא – המוסלמים הרשו ליהודים להתפלל

כך כותב רבי אברהם בר חייא הנשיא בספר מגילת המגלה (צט): "ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל. עד שפשטה על הבית בעת הזאת מלכות אדום הרשעה והסירה את מלכות ישמעאל מעליו. ומן העת ההיא חיללו המקדש המעוז, שעשו אותו בית תפילה להם והעמידו פסלי טעותם בתוכו, והסירו התמיד, שמנעו את ישראל מלהתפלל בבית ולקיים בו מצות תפילה אשר היא כנגד התמידים, כי מיום שגברו אלו הרשעים לא הניחו ישראל לבוא בתוכו, אף איש אחד יהודי אינו נמצא בירושלים בימים האלה".

תלמיד הרמב"ן – סביב אבן השתייה בנו מלכי ישמעאל בניין מפואר מאוד

גם מעיד תלמיד הרמב"ן שביקר בירושלים בשנים 1270-1291: "סביב אבן השתייה בנו מלכי ישמעאל בניין מפואר מאוד, ועשו אותו בית תפילה, ובנו למעלה מן הבניין כיפה נאה עד מאוד. והבניין על בית קודשי הקודשים ועל ההיכל". וכוונו לעבד אל מלכ אל מארון שבנה את כיפת הסלע בשנת 691 למנינם בערך. וכן כתב רבי אברהם בן אליעזר הלוי "כי יש על קודש הקודשים כיפה גדול ועליה עמוד נחושת, ובראשו כדמות חצי ירח". וכן כתב רבי פתחיה מרגנסבורג שהישמעלים בנו אותו אחרי שזקני ישראל העידו על ההיכל והעזרה.

רבי יעקב מפריס – והבנין על בית קודשי הקודשים ועל ההיכל

רבי יעקב מפריס היה תלמידו של רבי יחיאל מפריז (רבם של הסמ"ק, ר"י מקורביל, המהר"ם מרוטנבורג ועוד) הוא נשלח לארץ ישראל בשנת 1260 בערך, כהכנה לעליה צפויה של רבי יחיאל. הוא כותב "סביב אבן השתיה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד ועשו אותו בית תפילה, ובנו למעלה מן הבנין כפה נאה עד מאד, והבנין על בית קודשי הקודשים ועל ההיכל". ואת אותה הלשון מביא גם תלמיד הרמב"ן.

רבינו עובדיה מברטנורה

רבינו עובדיה מברטנורה מפרש המשנה חי ירושלים והוא כותב: "גם חקרתי על אבן שתיה שהארון היה מונח עליה, ורבים אומרים כי היא תחת כיפה אחת גבוה ויפה, אשר בנו הישמעאלים במקדש, והיא סגורה תוך הכיפה שגדולה היא מאוד, ואיש לא יבוא שם, היינו אל מקום אבן שתיה". בשנת ה'רמ"א (1481) כתב רבי משולם מוולטרה שביקר בירושלים והיה מקושר לרבינו עובדיה מברטנורא: "וסביב למקדש יש וולטי גדולה עם עמודים, היינו מבפנים על רצפה גדולה, אשר היא תוך בית המקדש... ולצד מערב בתוך הרצפה יש מקום גבוה כמו שלש אצבעות, ואומרים שהיא אבן שתייה. ולשם כפה גדולה ומוזהבת בתכלית היופי מרובעת כמו עשרים או אולי כמו שלשים אמה הריבוע האחד וכסו אותה הישמעאלים עופרת, ואומרים כי הוא בית קדש קדשים בלי ספק".

רבי משה חגיז - ישמעאלים מכניסים מתיהם על אבן השתיה בקה"ק

בזוהר חדש פרשת ויצא (לה ע"א) כותב רבי אלעזר בן ערך: "אבנא אבנא אבנא קדישא עילאה על כל עלמא בקדושתא דמארך. זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך ולאותבא גולמי מסאבין עלך לסאבא אתרך קדישא וכל מסאבין יקרבון בך ווי לעלמא בההוא זמנא". אבן אבן אבן קדושה עליונה על כל העולם בקדושת אדונה, עתידים בני האומות לזלזל בך ולשים גופות טמאות עלייך, לטמא את המקום הקדוש, וכל טומאה יקרבו אלייך, אוי לעולם באותו הזמן. וכתב רבי משה חגיז בספרו 'אלה מסעי' (יב.): "ועינינו הרואות שחזיון נבואתו של ר' אלעזר בן ערך נתקיים כעת בעוונותינו הרבים, שהישמעאלים מכניסים מתיהם קודם קבורה על אבן השתיה, שהיא בכפת קודש הקדשים".

בני ישמעאל יבנו בנין בהיכל

לפני כ-200 שנה כתב מפרש המדרש המהרז"ו כי בפרקי דר' אליעזר (פ"ל) כתוב: "חמשה עשר דברים עתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים וכו' ויגדרו פרצות חומות בית המקדש, ויבנו בנין בהיכל". ופירש המהרז"ו: ויבנו בנין בהיכל, ודבר זה ידוע שבנה (מלך ישמעאל) בניינים על יסודות בית המקדש. וכן כתב במדרש 'נסתרות דרשב"י': "המלך השני שיעמוד לישמעאל יהיה אוהב ישראל, וגודר פרצות היכל, ועושה לו השתחוויה על אבן השתייה".

דורות אחרונים

רבה של ירושלים הגאון הרב צבי פסח פרנק זצ"ל

רבה של ירושלים הגאון הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, בספרו מקדש מלך (עמ' קכה): "והנה הגר"א גוטמכר מגריידיץ ז"ל העיר דיש לנו לברר מקום המזבח ע"י אבן השתיה הידוע גם היום ומקומו ניכר, וא"כ אפשר למדוד מאבן השתיה עד מקום המזבח". הגר"א גוטמכר מגריידיץ כותב בספרו (שו"ת עניינים שונים סי' טז): "יש לנו מדידה לכל הפחות מן האבן שתיה. וידוע לרבים... שהאבן שתיה עדיין שם בבית התפילה שלהם".

מרן החפץ חיים – בעל המשנ"ב

החפץ חיים זצ"ל קיבל את המסורת ללא פקפוק. כך הוא דן בספרו "לקוטי הלכות" (זבחים נה:) על האפשרות להקריב היום קרבנות בבית המקדש וכתב: "ומכל מקום נראה פשוט, דעל כל פנים אם על מקום ההיכל בנוי איזה בנין, כמו שבנוי היום בעוונותינו הרבים, שוב אסור להקריב קורבנות על המזבח דהלא עכ"פ איננו שוב נגד פתח אוהל מועד". והביא דבריו הציץ אליעזר כמה פעמים (חלק י א, חלק יב מז. חלק כ ג).

הרב ר' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי זצ"ל

הגאון הרב ר' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי זצ"ל כתב בספרו (עיר הקדש והמקדש ח"ה): "המסורה בפי כולנו, ובפי עמים אחרים, קוראה להסלע הארוכה והגבוהה הנמצא במסגד עומר (כיפת הסלע) בשם 'האבן השתיה'". הוא גם קרא להקים בית כנסת על הר הבית במקום שמותר להכנס. כן כתב גם בעל הערוך לנר רבי יעקב אטלינגר (בשו"ת בנין ציון סי' ב): "ועל כניסה במקום קודש הקדשים, שהוא המקום ששם עדיין אבן השתיה נראה, חייב מיתה בידי שמים".

העולה מכל האמור, שגדולי ישראל מסרו מדור לדור כי אבן השתיה נמצאת תחת כיפת הסלע, ולא מצאנו בכל הדורות אחד שפקפק על המסורת הזו. קשה מאוד לערער על המסורת הזו, במיוחד שאין שום חכם מחכמי ישראל לאורך הדורות שאומר כן. ויהי רצון שגילוי מקום המקדש תזכה אותנו לראות אותו בבנינו במהרה בימינו. אמן.