נסתפק רבינו זצ"ל באכל מזונות ואורז, שברכת מעין ג‘ על המזונות פוטרת את האורז, מהו כשלא היה בדעתו בעת ברכת מעין ג‘ על האורז, אם יצא יד״ח, ואמנם בב‘ מיני פירות ממין שבעה יצא בכה״ג כי שניהם שוים, אבל כאן שאורז ברכתו בורא נפשות ורק דינא הוא שבאוכל מזונות פוטר גם את האורז, אולי בכה״ג לא יצא ?
והעירו לרבינו כי יש שדנו כבר בזה, ויש שהוכיח ממה שברכת בפה״א פוטרת את העץ, אבל כיון שזה רק בדיעבד, אם היה סתמא אינו פוטר. ואמר רבינו שאין לו הכרעה בזה, כי אפשר דאינו דומה לשם, דיתכן שבאורז הוא בדיעבד רק כשאכל אורז בלבד, אבל אם אכל מזונות אפשר שהוא לכתחילה, לכן אין הדבר ברור, וצ"ע.
אורח ובעל הבית
אמר רבינו זצ"ל שבאה לפניו שאלה, הרי הדין (או"ח סי‘ קע״ט ס״ב) באורח שאף שלא חשב על מאכל מסויים שיאכל עוד או על מין אחר שהובא אח״כ, אינו צריך לברך שוב כי סומך על דעת בעה״ב, מהו כשהבעה״ב עצמו לא היה זאת בדעתו, רק אח״כ הביאו לו המאכל, אם גם אז א״צ האורח לברך, כי בשעה שהאורח בירך לא היה עדיין המין הזה, ואמר בזה רבינו שאדעתא דבעה״ב היינו שיש לו דעת על הכל, ומה לי אם יביאו אח״כ או שיש לו עתה.
נוסח הברכה •אוכל פירות ארץ ישראל וחו״ל
שמעתי מרבינו זצ"ל: שאלתי מאבי זצ״ל, איך הדין באכל פירות ארץ ישראל וחו״ל, איזה נוסח יאמר בחתימת ברכת מעין ג‘, וסבור הייתי לומר "פירות", אך אבא ז״ל אמר "ועל פירותיה", משום שבכלל מאתיים מנה, שממילא משבח שיש פירות כאלו בעולם. ושוב שמעתי שגם מו״ח זצ"ל פסק כן.
ראיתי שאבא זצ״ל אכל מזונות ושתה קצת יין פחות מרביעית, ואמר גם "על הגפן", ושאלתיו אם ס״ל שגם קצת מצטרף, ואמר לי שיש פלוגתא אם סגי לגפן בכזית וי״א שכזית שיעורו קטן מאד, וכיון שהיה מן היין כזית לפי השיעור הקטן וכתב המ״ב שספיקות יש להכליל בברכה, לכן אמרתי גם על הגפן.
"אין על זה חזקה"
סיפר רבינו: בלמדי בפ"ת שאלתי לרב אחד באכל פת בבין השמשות של ראש חודש, דינו מהו לענין הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון, וענה: בליל ר״ח אין אומרים, ובמוצאי ר״ח אומרים - בנימוק שיש חזקה דמעיקרא. כשאמרתי זאת לחזו״א אמר: ער איז ניט גירעכט [הוא אינו צודק], אין על זה חזקה! (ועי‘ "שונה הלכות" סי' שמ״ב ס״ה).
