המשך ביאור למס' חולין ליום חמישי עמ' א
לֵיהּ רבן גמליאל, וכי אַבָּא [-רבי] לֹא שִׁיעֶר כשבא מעשה כזה לפניו בְּאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע חצאי זיתים של היתר כנגד האיסור והתיר, אם כן מוכח שלא צריך ששים בכדי לבטל חצי כזית איסור, ואף אֲנִי אֲשַׁעַר ואתיר את התערובת בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ חצאי זיתים של היתר כנגד האיסור.
עוד מספרת הגמרא: הַהוּא דְּאָתָא לְקַמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי ושאל אותו מה הדין בחצי כזית חלב שנפל לתוך יורה של בשר רותחת, אָמַר לֵיהּ רבי שמעון, וכי אַבָּא [-רבי] לֹא שִׁיעֶר כשבא מעשה כזה לפניו בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ חצאי זיתים של היתר כנגד האיסור והתיר, אם כן מוכח שלא צריך ששים בכדי לבטל חצי כזית איסור, וַאף אֲנִי אֲשַׁעַר ואתיר את התערובת בְּאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ חצאי זיתים של היתר כנגד האיסור.
עוד מספרת הגמרא: הַהוּא דְּאָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא ושאל אותו מה הדין בחצי כזית חלב שנפל לתוך קדירה של בשר רותחת, אָמַר לֵיהּ רבי חייא, כְּלוּם יֵשׁ שְׁלֹשִׁים – וכי יש בקדירה זו שלשים חצאי זיתים של היתר כנגד האיסור, הלא לא נראה שיש בה שיעור זה ויש לאוסרה. מדייקת הגמרא מדבריו: טַעְמָא דְלֵיכָּא שְׁלֹשִׁים – שהטעם שאסרה הוא משום שלא היה בה שלשים, הָא אִיבָּא שְׁלֹשִׁים מְשַׁעֲרִין – אבל אם היה בה שלשים חצאי זיתים של היתר הוא היה מתירה, ויש לתמוה על כך, וכי שייך לזלזל כל כך בשיעור ביטול איסורים. מתרצת הגמרא: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, רבי חייא גוּזְמָא בעלמא נקט, כלומר שבודאי לא היתה כוונת רבי חייא שניתן להתיר את התערובת בשלשים, אלא שכך אמר לשואל, מדוע באת לשאול על תערובת זו הלא אפילו שלשים חצאי כזיתים של היתר אין בה כנגד האיסור ולמה תעלה על דעתך שהתערובת תהיה מותרת.
הגמרא מביאה מחלוקת לגבי שיעור ביטול איסורים ברוב: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוֹשָׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם [–משמו של] בַּר קַפָּרָא, כָּל אִיפּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בטלים בְּשִׁשִׁים, כלומר, אם נתערב דבר איסור בששים של היתר הרי הוא בטל, בין אם נתערב במינו ובין אם נתערב בשאינו מינו, אך אם אין בהיתר ששים כנגד האיסור, נאסר הכל.
אָמַר לְפָנָיו [–לפני רבי חייא בר אבא] רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, רַבִּי, כיצד אַתָּה אוֹמֵר כֵּן משמו של רבי יהושע בן לוי בשם בר קפרא, הרי הָכִי אֶמַר רַב אַפִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשָׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא, כָּל אִיפּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בטלים כשנתערבו בְּמֵאָה של היתר, אך אם נתערבו בפחות ממאה הכל אסור.
נמצא, שנחלקו רבי חייא בר אבא ורב אסי בדברי רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, האם אמר שביטול איסורים הוא בששים או במאה.
הגמרא מבארת את סברות הצדדים: וּשְׁנֵיהֶם – בין רבי חייא בר אבא ובין רב אסי, לֹא לְמָדוּהָ – לא למדו את דינם אֶלָּא מִדִין זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה שבאיל נזיר, דִּכְתִיב (במדבר ויט) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְרֹעַ בְּשֵׁלָה' וגו', וְתַנִיָא – ושנינו על כך בברייתא, המפרשת את דברי הכתוב ואומרת, בְּשֵׁלָה'.
