דיני ר"ה כשחל בשבת

מדיני תפילה

קבלת שבת

א. לכה דודי. כשחל יו"ט בליל שבת והוא הדין כשחל ר"ה בשבת, אלו שמתפללים נוסח ספרד, אומרים מזמור לדוד הבו וכו', לכה דודי וכו' שני הקטעים הראשונים דהיינו 'שמור ו'לקראת, ושנים האחרונים דהיינו "ימין ושמאל', ו'בואי בשלום', ובליל ר"ה כשאומרים 'ברינה ובצהלה' אין מוסיפים 'בשמחה' כמו בשאר ימים טובים (מטה אפרים תקפ"ב ס"ב), ואחרי זה אומרים מזמור שיר.

ב. ואלו שמתפללים נוסח אשכנז, אומרים 'מזמור שיר' ואין אומרים 'במה מדליקין' (רמ"א סי' ע"ר ס"ב).

ג. כגוונא. בשבת רגילה בנוסח ספרד קודם ברכו אומרים 'כגוונא', ונחלקו המנהגים לגבי יו"ט שחל בשבת, בזמן שעיקר המנהג לא לאומרו (ליקוטי מהרי"ח, אלף למטה בדיני סוכות סי' תרכ"ה סקס"ז), ויש שנוהגים כן לאומרו (מטה אפרים דיני ר"ה סי' תקפ"ב ס"ב).

תפילות שונות

ד. בקשות וצרכים. אע"פ בסתם שבת אין לבקש רחמים ושאילת צרכיו, מ"מ כשר"ה חל בשבת מותר לבקש על צרכיו לפי שימים אלו הוקבעו לבקשות ותחנונים מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה היושב על כסא דין (הגרשז"א, הליכות שלמה פ"א הט"ו).

ה. אבינו מלכנו. כשחל ר"ה בשבת אין אומרים בו 'אבינו מלכנו' (רמ"א סי' תקפ"ד ס"א) משום שאין שואלין צרכים בשבת (מ"ב סק"ד) ואינו דומה לשאילת צרכיו הפרטיים המותרים לבקש בר"ה כשחל בשבת כנ"ל, מ"מ מאחר שבעיקרון 'אבינו מלכנו' נתקן לומר בעת צרה ובתענית, נחשב יותר לבקשת צרכים האסורה בשבת.

ו. י"ג מדות. בפתיחת הארון להוצאת ס"ת בר"ה אומרים י"ג מידות כמו ביו"ט, וכשחל סתם יו"ט בשבת נוהגים לא לאמרו, וכשחל ר"ה בשבת, י"א שלא אומרים הי"ג מידות כמו ביו"ט שחל בשבת (מטה אפרים סט"ז, ארחות רבינו ח"ב עמ' כ"ח), אבל מ"מ הרבה נוהגים לאמרו בר"ה גם כשחל בשבת (מטה אפרים שם, לוח א"י).

ז. בכיה בשבת. בתפילות ר"ה יש להרבות בבכיה מתוך תפילה ותחנונים והרגשת התקרבות להקב"ה, ובשם האריז"ל שמי שאינו בוכה במים אלו סימן שאין נשמתו טובה ושלימה (באר היטב סי' תקפ"ד סק"ג) ואף כשחל ר"ה בשבת מותר וטוב לבכות (מטה אפרים סי' תקפ"ב סכ"ח) [ואגב, גם מביא בשם האריז"ל, אם רוצים לדעת באיזה רגע של היום האדם נידון, באותו רגע שאדם מוצא את עצמו בוכה בבכיה גדולה מאליו, אותה שעה דנין ליה בב"ד של מעלה ונפשו מרגישה ולכן באה הבכיה מאליו (באר היטב)].

ח. אבל אין לבכות בכלל בר"ה מתוך עצבות, דכאון ואבילות, כמו שכתוב (נחמיה ח' ט') "אל תתאבלו ואל תבכו וכו' לכו אכלו משמנים וכו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם", וקאי על ראש השנה (הגר"א, מעשה רב אות ר"ז).

ט. צדקתך בשבת מנחה. ר"ה שחל בשבת אומרים צדקתך במנחה (שו"ע סי' תקצ"ח), וכן נוהגין הספרדים, והטעם מאחר שהוא יום הדין אומרים צידוק הדין (מ"ב שם), אבל מנהג בני אשכנז שלא לאמרו (רמ"א שם), והטעם דהא עכ"פ יום טוב הוא וראש חודש (מ"ב שם), וכבר נמתקו הדינים אחרי תפילת מוסף (ערוה"ש ס"ב).

שמונה עשרה

י. זכרון תרועה. כשחל ר"ה בימי חול אומרים 'יום תרועה מקרא קודש', ואם חל בשבת אומרים 'זכרון תרועה' (שו"ע סי' תקפ"ב ס"ז) שהרי לא תוקעים בשבת אלא מזכירין את ענין התרועה, ומ"מ אם בטעות אמר בשבת 'יום תרועה' אינו חוזר (מ"ב סקי"ט).

יא. מקדש השבת וישראל ויום הזכרון. כשחל ר"ה בשבת צריך לחתום ברכת קידוש היום בנוסח, 'מקדש השבת וישראל ויום הזכרון', ואם שכח כלל להזכיר של שבת לא יצא, (מטה אפרים סכ"א, מ"ב סי' תפ"ז סקי"ג) ויחזור ל'אתה בחרתנו' (הגרשז"א), ואם הזכיר של שבת בתוך הברכה, כגון שאמר 'ותתן לנו וכו' ואת יום השבת הזה וכו' אבל חתם בלי להזכיר את השבת, נסתפק המ"ב אם יצא (ביאה"ל שם ד"ה מקדש), ולכן ספק ברכות להקל ולא יחזור (הגרשז"א, הליכות שלמה ר"ה פ"א סי"ד).

תשליך

יב. מנהג קדום לומר תשליך ליד נהר אחרי הסעודה ביום א' דר"ה (מהרי"ל, רמ"א סי' תקפ"ד ס"ב) או אחרי מנחה סמוך לשקיעת החמה (ע"פ האריז"ל, מ"ב סק"ח), וכשחל יום א' בשבת, נוהגים לאומרו ביום שני של ר"ה, ואולי הטעם משום שלרוב היה הנהר מחוץ לעיר ושלא יבואו לאיסור הוצאה כשלוקחים עמהם המחזור וכדומה (פמ"ג, מ"ב שם), וכן משום עומס הזמן שצריך גם לאכול סעודת שלישית (לקמן אות כ"ג).

יג. מקום שיש עירוב. כשאומרים תשליך במקום שיש עירוב וממילא אין חשש הוצאה, נחלקו האם עדיין יש ענין לא לאומרו ביום שבת, י"א שע"פ קבלה אין לאומרו בכלל בשבת (חיד"א בברכי יוסף, אלף המגן סקי"א), ויש אומרים שבמקום עירוב עדיף לומר ביום השבת עצמו מאשר ביום ראשון (מטה אפרים סי' תקצ"ח ס"ה, תורה לשמה סי' קמ"ה, כף החיים סקל"א).

תקיעת שופר

יד. יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר, (שו"ע סי' תקפ"ח ס"ה) גזרה שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים (מ"ב סקי"ג).

טו. זכרון תרועה. על אף שאנו יודעים גודל מעלת ומצות שופר בר"ה עד שיש למצוה זה כח להפוך את מידת הדין למידת הרחמים והיא העומדת לנו לזכות בדין, והיא העניין היחידי המוזכר בפירוש בתורה אודות ר"ה, מ"מ ביטלו לנו חז"ל את המצוה מחשש שמא יעבור על איסור שבת, ללמדנו כח חז"ל לשמוע לדברי חכמים, את מעלת וגודל קדושת השבת ויש להתבונן בזה (תשובות והנהגות ר"ה עמ' ש"פ), וכשאנו רק מזכירים הפסוקים של שופרות, נחשב כאילו תקענו בשופר ופעלנו בשמים מה שהשופר עצמו צריך לפעול (ועי' לקמן אות ח"י).

טלטול השופר בשבת

טז. השופר מוקצה בשבת ואסור לטלטלו, ובתחילה היה מוגדר כמוקצה מחמת איסור, ולכן היה מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו (רמ"א סי' תקפ"ח ס"ה) כגון שרוצה לשאוב בו מים (מ"ב סקט"ו), ובזמנינו שאין משתמשים בשופר לשאוב נוזלים וכדומה והשופר עומד לתקיעה בלבד, אסור לטלטלו לצורך גופו ומקומו, ויתכן שהוא אף נדון כמוקצה מחמת חסרון כיס שכן מקפידים לשמור עליו היטב וליחד לו מקום מיוחד (הגרשז"א, שש"כ פכ"ח הע' פ"ב).

תקיעה בערב ר"ה

יז. אין תוקעין בערב ראש השנה (שו"ע סי' תקפ"א ס"ג) כדי להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה ומשום חשש בל תוסיף, וכן כדי לערבב השטן (מ"ב סקכ"ד), ואף כשחל יום א' דר"ה בשבת וממילא השבת מפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחובה, וכן יש עירבוב השטן בזה שלא תוקעים בשבת שיחשוב שכבר עבר ר"ה, מ"מ אין לתקוע בערב ר"ה, דכיון שאומרים 'זכרון תרועה' הוי כמו תקיעה (שער הציון שם סקל"ה), ומבואר שהשטן מתערבב אפילו ע"י הזכרון תרועה כאילו ששמע תקיעות ממש (כנ"ל אות ט"ז).

יח. כדי ללמוד. אדם שצריך לתקוע בשופר כדי להתלמד, ונפקא מינה כשנודע לאדם בדקה אחרונה שיצטרך לתקוע שופר בר"ה, הסכימו הפוסקים שמותר לו לתקוע להתלמד עכ"פ בחדר סגור שלא ישמעוהו ויראוהו אחרים (מ"ב שם סקכ"ד).

יט. עם שופר פסול. יתכן שמותר לתקוע בשופר פסול בערב ר"ה, שהרי אין בו צד בל תוסיף, וכן השטן אינו שומע אלא לקול משופר כשר, בפרט כשסוברים שתקיעות של חודש אלול צריכים להיות ע"י שופר כשר (מו"ר בשו"ת שבט הקהתי ח"א סי' קפ"ה), ולכן לפי מה שכתבנו (גליון 192 אות י"ד) ששופר שיש עליו מסכה בראשו פסול לתקוע בו ואין יוצאים בו כלל בר"ה, מותר לתקוע בו עכ"פ בערב ר"ה, והוא עצה טובה למתלמד שיכול לקשור מסכה לשופר ואז לתקוע בו עד ר"ה, וידקדק להוריד המסכה לפני ר"ה, שלא יהיה בהורדתו ביו"ט ובהכשרתו להיות שופר כשר משום מתקן מנא (ע"פ מ"ב סי' תקפ"ו סקל"ג).

קידוש שבת ור"ה

של שבת ושל ר"ה

כ. ליל שבת ור"ה. בנוסח הקידוש צריך להזכיר של ר"ה וגם של שבת. אם קידש רק של שבת ולא הזכיר את ר"ה כלל, לא יצא וצריך לחזור ולקדש כדין, וכן אם קידש של ר"ה בלבד ולא הזכיר של שבת כלל, חוזר ומקדש כדין.

כא. אם הזכיר בקידוש את ר"ה ואת השבת, אלא שסיים בברכת 'מקדש ישראל ויום הזכרון' ונשמט ממנו של שבת, אם נזכר תוך כדי דיבור, יחזור ויאמר 'מקדש השבת וישראל ויום הזכרון', ואם נזכר רק אחר כדי דיבור, מאחר שהוא ספק אם יצא, אינו חוזר מדין ספק ברכות להקל (באיה"ל סי' תפ"ז ד"ה מקדש, ועי' לעיל אות י"א), וטוב אם ישמע ויצא ידי חובתו בקידוש ממי שעדיין לא קידש.

כב. קידוש לפני מוסף. בכל שנה אסור לאכול לפני קיום מצוות שופר, חוץ ממי שחלש מאד שאז אפשר לקדש ולאכול אכילת עראי ממיני מזונות פחות מכביצה כשהוא לבד ולא בחבורה, אמנם השנה [תשפ"ז] כשחל יום א' דר"ה בשבת, יותר קל לקדש לפני תפילת מוסף שהרי אין בו תקיעת שופר, מ"מ גם לפני תפילת מוסף לכתחילה אין לקבוע סעודה אלא בדבר מועט עד כשיעור ביצה (שו"ע סי' רפ"ו ס"ג, מ"ב סק"ח), ומ"מ אם חלש לבו מותר לאכול הרבה פת או מיני 'מזונות', כל שכן פירות וירקות כמה שירצה עד שתתיישב דעתו (שם).

סעודת שלישית

כג. בשבת אוכלים סעודה שלישית אבל לא ביו"ט, ולכן כשחל יום א' דר"ה בשבת יש חיוב לאכול סעודה שלישית מדין שבת, ולכן יש לקצר קצת בתפילות של ר"ה כדי שיספיק לאכול סעודת שלישית ובזמן הנכון.

כד. עד מנחה קטנה. לכתחילה כשאפשר, יאכל סעודת שלישית בשבת לפני זמן מנחה קטנה כדי שיאכל סעודת ליל שני בתיאבון (רמ"א סי' תקכ"ט ס"א), ואם לא אכל עד מנחה קטנה, יכול לאכול אחר מנחה קטנה, אך אז מצוה לכתחילה ליזהר שיאכל רק מעט פת כדי שלא יתמלא כריסו ויקשה עליו לאכול סעודת לילה (מ"ב שם סק"ח).

כה. עד השקיעה. בדיעבד יכול לקיים סעודת שלישית עד השקיעה, אבל מהשקיעה והלאה כבר לא יאכל שהרי יתכן שכבר יתחייב בחיוב קידוש של ב' דיו"ט.

כו. לחלק הסעודה. כשיו"ט ראשון חל בשבת הרבה נוהגים לחלק סעודת צהריים לשנים כדי לקיים בשניה סעודת שלישית (שערים מצויים בהלכה סי' ק"ג קונט"א סק"ג, דרכי חיים ושלום אות תקי"ח), דהיינו שאחר אכילת מנה ראשונה כגון מאכל הביצים עם בצלים, מברכין ברכת המזון ומרחיקים עצמם מן השלחן ומפסיקים מעט בדברי תורה או שיוצאים לחוץ לפסק זמן של בערך עשרים דקות, וחוזרים ונוטלים שוב ידיים וגומרים הסעודה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיון שעושה כן מחמת שמחויב מדינא לאכול סעודת שלישית (מג"א סוף סי' רט"ו, שו"ת הרא"ש סי' כ"ב).

הבדלה במוצאי שבת קודש

'ותודיענו'

כז. כשחל ליל שני של ר"ה במוצאי שבת, מבדילים בתפילה בנוסח 'ותודיענו' כמו בשאר יו"ט שחל במוצאי שבת (שו"ע סי' תצ"א ס"ב), ואם שכח לומר 'ותודיענו', אם התחיל כבר לומר 'ותתן לנו ה' וכו' שכבר אמר ה', שוב לא יחזור לומר 'ותודיענו' ויסמוך על מה שעתיד להבדיל על הכוס בקידוש (מטה אפרים סי' תקצ"ט ס"ז), ואע"פ שלגבי 'אתה חוננתנו' בסתם מוצ"ש הרי הוא חוזר כל שלא סיים עדיין הברכה (שו"ע סי' רצ"ד ס"ד), מ"מ כאן שכבר אמר שם ה', הרי יפסיד אותו לבטלה אם יחזור (הגרשז"א שלחן שלמה יו"ט דיני קידוש והבדלה אות ז', שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' כ"ג אות ב').

כח. מי שלא אמר 'ותודיענו' בתפילה, וכן נשים שלא הבדילו בתפילה, לא יעשו מלאכה האסורה בשבת כגון לבשל עד שיאמרו בפה 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' ועדיף לומר כל הנוסח בלי שם ומלכות (מטה אפרים שם).

הבדלה במוצאי שבת שהוא יו"ט

כט. כשחל מוצאי שבת בליל יו"ט, [כגון השנה תשפ"ז שחל ר"ה ביום שבת וביום א'], אומרים נוסח הבדלה תוך הקידוש, והסדר הוא ע"פ הסימן יקנה"ז דהיינו, יין [בורא פרי הגפן], קידוש, נר [בורא מאורי האש], הבדלה, זמן [שהחיינו].

ל. המבדיל בין קודש לקודש. מסיימים בברכת הבדלה, 'המבדיל בין קודש לקודש' ואם טעה וסיים 'המבדיל בין קודש לחול', לא יצא כל שלא תיקן את דבריו תוך כדי דיבור, וצריך לחזור ולהבדיל (הגרשז"א, שלחן שלמה יו"ט דיני קו"ה אות כ"ו, שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קי"ח), ומ"מ ספק הוא אם צריך שוב לברך 'בורא פרי הגפן', ולכן מספק לא יברך שוב (שש"כ פס"ב הע' מ"ז).

לא. שאר מנהגי הבדלה. אין מברכין על בשמים בהבדלה זאת (מ"ב סי' תע"ג סק"ג), וכן אין שופכין מעט מכוס קידוש כנהוג לגבי הבדלה לסימן ברכה (רמ"א סי' רצ"ו ס"א), משום שבזיון הוא ליום טוב לדאוג בו על הרווחת שכר שנאסרה ביו"ט (הגרשז"א, שש"כ פס"ב סט"ו).

לב. שכח להבדיל. אם שכח להבדיל תוך הקידוש, משנזכר חייב להפסיק את סעודתו ולהבדיל על הכוס, ולברך על הנר וברכת המבדיל, אבל כל שהוא תוך הסעודה אינו שוב מברך 'הגפן'. ואם שכח ולא נזכר עד למחר, מבדיל ביום על הכוס אבל אינו מברך על הנר (שש"כ שם סי"ט).

נר הבדלה

לג. נר אחד. בכל מוצאי שבת נוהגים לברך 'בורא מאורי האש' על נר קלוע דהיינו שיש בו שתי פתילות או יותר שנחשב אבוקה (שו"ע סי' רח"צ ס"ב), וכשחל ביו"ט שאסור לכבות נר, הרבה נוהגים לברך על אחד מהנרות שהדליקו לחג, והוא מאחר שמעיקר הדין גם בכל מוצאי שבת אפשר לברך על נר בעל פתילה א' (שם).

לד. לקרב שני נרות. הרבה נוהגים לקחת שני נרות מהנרות שהדליקו לחג ולקרבן זה לזה כדי שיהיו שתי הלהבות בגדר אבוקה (אגף המגן מט"א סי' ת"ר סק"ג, ארחות רבינו ח"ב עמ' קי"א), ועדיף אם אפשר להקפיד שהנרות עצמם לא יגעו זה בזה משום חשש ממחק בשעוה, רק הלהבות יגעו זו בזו (הגריש"א, הגש"פ, יו"ט שני כהלכתו פ"א סי"ד).

לה. אמנם יש שפקפקו על הנהגה זו, שכשמפרידים את הלהבות אחת מהשנייה חוששים שיש בזה משום כיבוי האסורה ביו"ט, והעדיפו לסמוך על עיקר הדין לברך על נר יחידי.

לו. נר יקנה"ז. בזמנינו אפשר להשיג בהרבה מקומות נר יקנה"ז שהוא נר חימום [tea-light] העשוי משתי פתילות שנכבה ממילא לאחר כמה דקות, ובכך אפשר להדר לקיים הבדלה בהידור גם עם אבוקה, אבל לכתחילה צריכים ששתי הפתילות יצאו משני חורים ולא מאותו חור כדי שתהיה שעווה שמפרידה בין הפתילות (מ"ב סי' רח"צ סק"ח), ומ"מ בדיעבד אם יוצאות מאותו חור (ערוה"ש סק"ב), יש לוודא שהשתי הפתילות יהיו נפרדות ופונות לכיוונים שונים כדי שייחשב לאבוקה [ראת תמונה] [אפשר להכין את זה לבד ע"י שלוקחים נר חימום ומוסיפים חור בתוכו ע"י מחט עבה ותוחבים בחור עוד פתיל].

לז. נר יקנה"ז קלוע. ישנם גם סוגי נר יקנה"ז שעשוי משעווה קלוע והוא עדיף על הנ"ל מאחר שהוא קלוע משתי פתילות מעוטפות בשעווה.

לח. אמנם יש שפקפקו גם על זה שמאחר שאין נהנין מריבוי הנר מאחר שיש בזמנינו אור חשמל, הרי נקרא הבערה שלא לצורך וכעין מה שנחלקו בהיתר להדליק נר נשמה ביו"ט (יו"ט שני כהלכתו), ומ"מ יש על מה לסמוך כשמשאיר הנר דלוק על השלחן עד שנכבה ומוסיף על ידו כבוד.