ערב ראש השנה
אמירת תהלים בערב ר"ה בשמחת הנפש להראות שאין צריך ליפול על פניו, אלא לעמוד באהבה ובשמחה לפני המקום.
הרה"ק בעל צמח צדק מליובאוויטש זי"ע
אמר (מובא בספר השיחות שנת תש"ה, ערב ר"ה אות ד') כי בערב ראש השנה צריך האדם לנצל את הזמן לאמירת תהלים מעומקא דליבא, אבל האמירה צריכה להיות מתוך שמחת הנפש, כי החיילים הלוחמים למען המלך אומרים שאין כובשים עיר בדמעות, אלא 'מיט א מארטש' (בניגון של שמחה).
ביום האחרון אפשר לתקן כל השנה
איתא בחסד לאברהם (לר"ה) דמצינו בגמרא (ראש השנה ב, ב) שאצל מלך יום אחד בשנה חשוב שנה, וכן בסוף השנה, וכן הוא בבעל תשובה למעלה אצל מלך מלכי המלכים הקב"ה, אף שלא היה עבד את השי"ת בכל ימות השנה, רק בסוף השנה עלתה במחשבתו ושם אל לבו לעשות רצון ה' יתברך, נחשב לו יום האחרון כשנה שלימה.
אין נפילת אפים בערב ר"ה כדי להורות על תשובה בשמחה
בענין זה שעושים תשובה מתוך שמחה, כתב דבר נפלא הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע בעבודת ישראל (פ' נצבים) כי התשובה צריכה להיות מתוך שמחה ובטחון בחסד הבורא ב"ה כי לא יטוש ה' את עמו, ולכן אפשר לומר שזהו הטעם שאין אומרים תחנון בערב ראש השנה,
הרי לנו גודל רחמי וחסדי הקב"ה עלינו, שאפילו אם האדם אשר הלך כל השנה בדרכי ה', ואפילו בחודש אלול כאשר קול דודי דופק לא מתעורר מתרדמתו, אבל אם ביום האחרון של השנה דהיינו ערב ראש השנה, מתעורר בקרבו ברגשי חרטה ותשובה, תיקן את כל השנה.
ברגעים האחרונים אפשר להעלות את כל השנה
זאת, גמר בדעתו שמיד אחר שבת קודש ישחיז את הסכינים יפה, ואכן ביום ראשון ראש השנה השחיז את הסכינים כהוגן, ובליל ראש השנה כשפרס הרה"ק את החלות הרים קול ושאל: מי השחיז את הסכינים?! והאורח שהשחיז את הסכין פחד לפצות פיו, בחששו אולי מקפיד עליו, אז צעק הרה"ק מצאנז בלשון קדשו: מי שהשחיז את הסכין יתברך במאה ועשרים שנה! והאיש בשמעו זאת ניגש אצלו ואמר: רבי, אינני מוותר אפילו על יום אחד פחות ממאה ועשרים שנים, והרה"ק נענע לו בראשו, וכך היה שנתמלאו שנותיו מיום ליום מאה ועשרים שנה.
כ"ק אאזמו"ר מקרעטשניף זי"ע הי'
אומר שמהאי טעמא גם בתפלה אחרונה במנחה של ערב ראש השנה מתפללים תפילת 'ברך עלינו ה' אלקינו את השנה הזאת' וכו', כי גם אלו הרגעים האחרונים נקראים 'שנה', ויתכן להעלות בהם את כל השנה מראש ועד סוף.
השחזת סכינים בערב ראש השנה
בכתבי הגה"צ ר' חכם צבי הלברשטאם זצ"ל (מובא בספר החיים) מסופר, שפעם אחת חל ראש השנה ביום שני בשבוע, ובשבת שלפניו כבר נתקבצו ונתאספו קהל חסידים שהקדימו ובאו לצאנז, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
ובעת שערך הרה"ק מצאנז זי"ע את שולחנו הטהור, והתחיל לחתוך ולפרוס את החלות, ולא נחתך כראוי, מחמת שהסכין לא היה מושחז כראוי, התרעם הרה"ק בקפידא על הגבאים על שלא נתנו לב לכך. ואחד מהאורחים בשמעו
ביום האחרון לפני פטירתו נאבק
במכות נאמנות עם גוי שמן ורחב כתפיים ברחוב העיר... ושאלוהו אם אינו מפחד מהגוי?! ענה בבטחה: איני מפחד כלום, מפני שיש לי עוד יום אחד לחיות! וכן היה.
ומציין שם שהרה"ק מהר"י הורוויץ זצ"ל מדזיקוב הכיר אותו יהודי.
