מחילת עוונות
מחילת עוונות
סלחן ומחלן - אפי' אם חטא פעמים הרבה וחזר בתשובה
ולא יפול האדם ביאוש, שהרי כבר עברו עלי שנים הרבה אשר עשיתי תשובה בימים הנוראים, ואח"כ חזרתי ונפלתי בידי חטאים, ובודאי שנסגרו לפני שערי התשובה, אין זה נכון, כי הקב"ה הוא רחום וחנון ומרבה לסלוח, גם אם חטא הרבה פעמים אפילו אחרי עשותו תשובה.
וכפי המסופר על הרה"ק מרוזין זי"ע, שהיה פעם בעיר אודיסא, על פי פקודת הרופאים שציוו עליו לרחוץ בים, ונודע לו שמתגורר שם נכדו של הגה"ק ר' יעקב עמדין זי"ע ושמו מאיר, שהיה תלמיד חכם ובן עליה, ויצא לתרבות רעה ח"ו, וחי חיי צער ודחק, הרה"ק מרוזין הזמינו שיבוא לגור עמו ברוז'ין וכל הצטרכויותיו
עליו, נתרצה מאיר ונסע עם הרה"ק לרוזין, והרה"ק נתן לו כל הצטרכויותיו כאשר הבטיחו וגם החזירו בתשובה.
פעם הבחין הרה"ק מרוזין שהוא עצוב ופניו לא היה לו עוד, שאל אותו: מאיר בני, על מה ולמה נעצבת כל כך?! אם על חטאיך שחטאת, הרי תשובה מועיל! ענה מאיר ואמר: מדוע לא אתעצב אל לבי, על אשר חטאתי כל כך הרבה, וגם לאחר שחזרתי בתשובה, חזרתי וחטאתי, לכן אינני יודע אם אתקבל עוד בתשובה, אמר לו הרה"ק מרוזין: מאיר, הן אומרים עליך שהנך 'עילוי' ולמדן גדול, על כן אשיב לך כדרך הלומדים.
הנה בתפלת ראש השנה אנו אומרים, 'כי אתה סלחן ומחלן לשבטי ישורון', ולכאורה
צריך להבין הלשון 'סלחן ומחלן' מדוע אין אומרים 'כי אתה סולח ומוחל'?! וביאור הענין הוא, דהנה בגמרא (בבא מציעא לג, א) דרשו את הכתוב (שמות כג, ה) 'רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב עמו', 'רובץ' ולא רבצן, ורש"י מפרש מהו 'רבצן', הרגיל בכך. מכאן רואים שעל ידי הוספת הנו"ן בסוף התיבה, ניתוסף בה כוונה חדשה, וזה מורה על פעולה תמידית מתוך רגילות ורציפות, דהיינו 'רובץ' פירושו שרובץ רק לפעמים, 'רבצן' פירושו שתמיד רובץ.
ולפי זה אילו היינו אומרים 'סולח ומוחל', היה פירושו כשאדם חוטא רק לפעמים אז מוחל לו הקב"ה, אבל 'סלחן ומחלן' פירושו, שגם אם אדם חוטא הרבה פעמים וחוזר בתשובה שלימה, הרי גם אז מוחל לו הקב"ה, שהרי הוא 'סלחן ומחלן' תמיד, שרגיל בזה.
המוחל ומוותר לאחרים הקב"ה מוחל ומוותר גם לו
הגה"ק בעל החפץ חיים זצ"ל דרש פעם לפני תלמידיו
שיחת התעוררות לפני ראש השנה, ובין דבריו אמר: האדם בא לפני הקב"ה בערב ראש השנה, ומשיח לפניו את לבו ואומר: אני בא אליך בערב ראש השנה, ומבקש ממך שתסלח לי על כל עוונותי ופשעי, והקב"ה יכול לענות: מדוע אמחל לך?! והרי כל השנה אתה דבוק בתאוות רעות ומתנהג נגד רצוני, למה שאמחל לך?!
אבל יש דבר אחד שבו אפשר לפייס את הקב"ה ולרצותו שימחל, שאם האדם מוותר לחברו שחטא כנגדי, שמעביר על מידותיו, ודן אותו לכף זכות ומוחל לו על כל הרעה שעשה לו ומרחיק את השנאה מלבו, ומכניס בקרבי אהבת ישראל, אז הדברים קל וחומר, שאם בשר ודם קרוץ מחומר מוחל לחברו, אזי הקב"ה בוודאי צריך למחול לו, אם אני העברתי על מידותי ודנתי לכף זכות והייתי רחמן, בוודאי אבי שבשמים, הרחמן האמיתי, תרחם עלי ותמחול לי על כל מה שחטאתי ופשעתי נגדך. (דיבורי אמונה ח"ג)
מגודל החורבן נחשבים כל העבירות כשוגגים
בעבודת ישראל (לשבת תשובה) מפרש לשון הכתוב (הושע יד, ב) 'כי כשלת בעונך', שרומז על הצרות וזמן החורבן שאז כולנו כשכורים ומשוגעים מכובד החורבן והצרות ורדיפות מיום אל יום, עד שנחשב לפני הבורא ב"ה כל העוונות בית ישראל כאלו עשו שוגגים, וזה 'כי כשלת בעונך', 'כשלון' לשון שוגג, ואמר הנביא לרמז להם לאהבת התשובה, אפילו דקיי"ל (יומא פו, ב) כי התשובה מיראה מהפכת הזדונות לשגגות, מכל מקום כיון שעל ידי הצרות בלאו הכי נחשבו הזדונות כשגגות, ממילא כששב ומתחרט עליהם לפני הבורא ב"ה, הוא ברוב חסדיו מהפכם לזכיות, וריח ניחוח לה', ויזכה להיות כסא ומרכבה לה'.
מליצה ישרה על בני ישראל שקיבלו התורה
הרה"ק מסאטמאר זי"ע בדברי יואל (לראש השנה אות ס"ב)
מביא מה דאיתא במדרש (פתיחתא לרות ס"א) עתידין שרי אומות העולם לקטרג על ישראל ולומר, רבון העולמים אילו עובדין עבודה זרה ואילו עובדין עבודה זרה וכו', אותה שעה סניגורן של ישראל משתתק, הדא היא דתימא (דניאל יב, א) 'ובעת ההיא יעמוד מיכאל', מהו 'יעמוד'?! משתתק! אמר לו הקב"ה, נשתתקת ואין אתה מלמד סניגוריא על בני, חייך שאני מדבר בצדקה ומושיע את בני, באיזו צדקה?! בצדקה שעשיתם את עולמי על שקבלתם את תורתי, שאילו לא קבלתם את תורתי הייתי מחזיר אותו לתוהו ובוהו.
והוא פליאה עצומה, מדוע באמת נשתתק מיכאל ולא מצא כדי מדתו ללמד סניגוריא על בני ישראל ולהמליץ טוב עליהם כדרכו בכל עת, עד שיתגלגלו רחמיו של הקב"ה בעצמו להזכיר זכותם שקיבלו את התורה?!
ומבאר כי שתיקתו של מיכאל היתה לטובתן של ישראל, דהנה נבואה זו מיירי באחרית הימים בעקבתא דמשיחא
אשר הזדונות רבו למעלה ראש, והמקטריגים עומדים על ישראל להסטין עליהם, ומיכאל השר הגדול אין בידו די זכותים להשתיק פי המקטריגים, ולכן בכוונה תחלה הוא משתתק, מכיון שיודע שכאשר יראה הקב"ה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, שאין מליץ יושר מול מגיד פשע, אזי יעמוד הקב"ה בעצמו להמליץ טוב בעדם, בכח הצדקה שעשו בני ישראל עם עולמו במה שקבלו את התורה, ובעת אשר הקב"ה מדבר טוב לעמו, מי יהין בנפשו לקטרג וללמד חובה, ויסכר פי כל
המקטריגים ויצאו ישראל זכאים בדינם. ובזה ממשיך לבאר מה שיסד הפייטן בתפילת מוסף, 'באין מליץ יושר מול מגיד פשע', כי כאשר אין די זכותים להמליץ יושר בעדינו מול המקטרג המגיד פשע, ואפילו סניגורן של ישראל מיכאל השר הגדול יעמוד וישתתק, אזי 'תגיד ליעקב', שהשי"ת בעצמו יגיד מליצה ישרה, 'דבר חוק ומשפט', היינו זכות שקיבלו ישראל את התורה הקרויה חוק ומשפט, ובכח זה וצדקינו במשפט המלך המשפט'.
