ראש השנה

שורש הטובה והשמחה לכל השנה

הרה"ק ר' משה מקאזניץ זי"ע בספרו דעת משה (לר"ח אלול) כתב דברים נפלאים בגודל מעלת יום ראש השנה: הגם שהוא יום הדין, מכל מקום נמשך ממנו קדושה וטהרה על כל ימות השנה, מחמת שהוא ראשית וכללות השנה, והגם שהוא יום הדין, מכל מקום יום קדוש וטהור הוא, ובודאי יש בו שמחה גדולה מחמת ההשפעות ברוחניות ובגשמיות הנמשכות לכל ימות השנה.

ומסופר בענין זה על אביו הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע: וזכורני כד הוינא טליא הייתי תמיד מתמיה עצמי על כבוד הרה"ק אאמו"ר זצלה"ה שבראש השנה היה שמח מאוד, ולכאורה ביום ההוא לשמחה מה זו עושה?! אמנם הוא הדבר אשר דברנו, מחמת שהוא ראשית השנה, יורד בו קדושה וטהרה וכל טוב לכל ימות השנה.

השי"ת נוהג עמנו כשעשוע האב

בספר תורת אמת (לובלין - לר"ה) כתב, בתפילת ראש השנה מזכירים הפסוק "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" וגו', וכן נאמר בהפטרה, ויש להבין היכן נרמז בפסוק זה ענין הנוגע לראש השנה?! ותירץ כי בראש השנה השי"ת נוהג עמנו כמו האב המשתעשע עם הילד הקטן, שאביו משתעשע עמו אפילו שבאותו הזמן עדיין אין בילד הקטן שום התגלות מידות ושכל, שהם נסתרים ונעלמים בפנימיות שבו, ורק אחר כך כשיגדל יהיו יוצאים לפועל, וכמו כן בראש השנה נכנס בנו התעוררות הקדושה בפנימיות בתעלומות הלב, מה שאח"כ במשך השנה יהיה יוצא לפועל בהתגלות, וע"כ "המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'".

משיג שערי קדושה כפי ערך שערי טומאה

בספר אהלי שם מביא בשם הרה"ק ר' אברהם מסטרעטין זי"ע, לפרש בפיוט שאומרים בראש השנה 'שבותינו ממרחק עלות להר קדשו', הענין הוא, כי יש חמשים שערי קדושה ולהיפך חמשים שערי טומאה, ולפי ערך המרחק שאדם עומד בתוך שערי הטומאה ר"ל, הרי בעשותו תשובה עולה עד כנגד אותו שער בשערי קרושה, כי זה לעומת זה עשה אלקים.

מלעכאוויטש זי"ע, דאף שראש השנה הוא יום הדין על כל באי העולם, ואין אדם יודע מה יהיה דינו, עכ"ז לא יעלה אפילו במחשבתו שום דבר רע ר"ל, כדי שלא ימשיך עי"ז דינים עליו ח"ו, אלא יבטח בחסדי השי"ת. וע"כ ישמח האדם ביום הגדול והנעלה הלזו מתוך התחזקות גדול בבטחון גמורה, שהקב"ה יגזור דינו לטוב ולרחמים, ובכח השמחה והבטחון בודאי שתצא דינו בחסד ורחמים.

כל אחד יוצא ממאסרו

בשיח שרפי קודש (ערב ר"ה אות טו) מביא בשם הרה"ק החידושי הרי"ם מגור זי"ע, דאמרו חז"ל (ראש השנה יא, א) שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, הרמז בזה הוא, 'יוסף' הוא הנקודה הפנימית של כל איש ישראל, והיינו שבראש השנה יוצא כל אחד מישראל ממאסרו, כי כל השנה הוא משוקע במאסרו, ואילו בראש השנה יוצא בנקל ממנה.

באשר הוא שם

מסופר שפעם אחת ביום א' של ראש השנה לאחר קריאת התורה, נשא הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע את עיניו למרום ואמר: רבונו של עולם, הנה זה עתה קראנו בתורתך פרשת הגר וישמעאל, ושם כתבת (בראשית כא, יז) 'כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם', וחז"ל למדו מכאן (ראש השנה טז, ב) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה 'באשר הוא שם', ואין מתחשבים כלל עם מה שעשה מקודם, או במה שעתיד לעשות אחרי כן.

גם אנחנו בני ישראל עם סגולתך, אין אנו דורשים ממך אלא לדון אותנו לפי מעשינו של עכשיו, הנה נתאספנו כולנו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, התפללנו ושפכנו שיח לפניך במזמורים ופיוטים שונים, מתכוננים אנו בדחילו ורחימו לשמוע קול שופר כמו שצוית לנו בתורתך, היום אנו ממלאים את רצונך בכל הענינים, ואנו מבקשים ממך אבינו שבשמים כי תדון אותנו היום לפי מעשינו עתה, אל תזכור לנו עוונות ראשונים, ולא תעלה איזה מחשבה שהיא לפני בית דינך, על מה שעתידים לחטוא למחר ולאחר זמן, אלא תתנהג עמנו כמו שנהגת עם ישמעאל אשר שמעת את קולו 'באשר הוא שם'.

ראש השנה אחר הקידוש, שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע היה רגיל תמיד בראש השנה להמליץ טוב על ישראל, ואמר: רבונו של עולם, כל המזל של ישראל נכנס כולו לצרכך, כי מה עושה ישראל כשיש לו פרנסה בריווח, הוא מגדל בנים לתורה, מענג את השבת, פותח את ידו לצדקה וכדומה, וכל עיקר ההוצאות של יהודי הם על מצוות ה', ואם כן למה לא תושיע את ישראל?!

ובזה פירש בנו הרה"ק ר' ישראל מטשארטקוב זי"ע בספר הנ"ל, לבאר מה שאומרים בימים הנוראים בנוסח התפילה, "זכרנו לחיים וכו' וכתבנו בספר החיים 'למענך' אלקים חיים", שהרי כל חיותנו היא 'למענך', שכל ההשפעות הגשמיות הם כדי שנוכל לעבוד את ה' ונחיה למענו.

מבקשים להתברך בכל טוב למען כבוד שמו ית"ש

אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים

יבטח בה' שיצא דינו ברחמים

בספר תורת אבות (לר"ה אות ז) מביא בשם הרה"ק ר' נח אדם, מבאר מה שמבקשים שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה', דלכאורה למה לי כפל הלשון, דאם יהיה שנה טובה, בודאי תהיה מתוקה?! אך באמת מצינו שלפעמים רעה הוא ג"כ לטובה, כמו שאמר נחום איש גם זו על כל דבר רע 'גם זו לטובה', לזאת אנו מתפללים שיהיה שנה טובה 'ומתוקה' דהיינו שלא נצטרך לומר עליו גם זו לטובה, אלא שיהיה בגלוי לעיני בשר שנה טובה ומתוקה.

האומר "זכור אזכרנו עוד" הקב"ה אומר "רחם ארחמנו עוד"

הרה"ק ר' מרדכי מלעכאוויטש זי"ע אמר עה"פ (ירמיה לא, יט) 'כי מדי דברו בו זכור אזכרנו עוד על כן המי מעי לו רחם ארחמנו נאום ה

כשיהודי אומר 'זכור' נזכרתי בהשי"ת, 'אזכרנו עוד' היינו כי מעתה ואילך אזכור יותר שיש בורא עולם, משיב הקב"ה לעומתו במדה כנגד מדה 'רחם' זה מכבר היו לי רחמים עליו, אולם מעתה 'ארחמנו' עוד יותר, ביתר שאת.

הנסיעה מתוך הבכיה

כ"ק אדמו"ר בעל האמרי חיים מוויזניץ זצ"ל סיפר, שבהיותו בשנה הראשונה אחר נישואיו, התגורר אצל חותנו בעיר ראחמיסטריווקא ברוסיא, ובהגיע ימי ראש השנה השתוקק לנסוע אביו הרה"ק האהבת ישראל זי"ע, שלא היה יכול לוותר על אמירת 'מלכיות זכרונות ושופרות' מיטן וויזניצ'ן נוסח' (בנוסח הרגיל בבית וויזניץ), אך מחמת שהיתה זו השנה הראשונה לנישואיו היו לו כל מיני עיכובים ומניעות, וכששמע שאינו יכול לנסוע לאביו, לקח מחזור והתיישב בחדר אחד לבדו, ואמר שם את סדרי המלכויות זכרונות ושופרות, 'איך האב מיך גוט גוט אויסגעוויינט, און נאכדעם בין איך ערשט געפארן' (התפללתי בבכיה רבה מאוד, ורק אחר כך נסעתי).

למעני ולמעני אעשה

בספר אמרי יהודה (בערזאן פ' כי תצא) מביא, פעם אחת אמר הרה"ק ר' הירש לייב מאליק זי"ע לפני הרה"ק ר' ברוך ממעזבו'ז זי"ע, אבקש מכם דבר אחד, בראש השנה שעבר ראיתי קטרוג גדול במרום, והבעל דבר עשה מסך המבדיל, ולא היה יכול שום צדיק לבוא לשם להיות מליץ וטוען עבור ישראל, והודיעו לי שאתם הלכתם לפנים מהמחיצה ואמרתם טענה אחת, ובזה נסתרה המחיצה ונתהפך הכל לטובה, לכן אבקש שתאמר לי דבר החכמה שאמרתם, השיב לו הרה"ק ממעזבוז: אם תבטיחו לי שתסעו אצלי על שבת קודש אז אומר לכם, והשיב הרה"ק מאליק זי"ע: אשמע אם כדאי הדבר אז אעשה כדבריכם. ואמר לו הרה"ק ממעזבוז: אני יודע על מקום סתר בשמי מרום שאין הבעל דבר יודע לעשות שם מחיצה, ודרך שם נכנסתי, וראיתי שהוא עומד ומקטרג בטענה: רבונו של עולם הלא בניך חוטאים, ואפילו כשעושין איזה מצוה אינם עושין מחמת שאתה צוית כן, רק עבור עצמם, כדי שתתן להם עבור זה פרנסה וכדומה, ובזאת הטענה גבר ח"ו השטן! והשבתי אני: רבונו של עולם, הלא מדתך לעשות מדה כנגד מדה, וכיון שהם מתכוונים בעשיית המצוות לטובת עצמם, כמו כן תמלא את רצונם מה שמבקשים ממך, אבל כוונתך תהא עבורך, על דרך הכתוב (ישעיה מח, יא) 'למעני למעני אעשה', והוא מדה כנגד מדה, ובזה גברתי על הבעל דבר, כן שמעתי אחד מנכדי הרה"ק מאליק זי"ע.

בשברון לב נשברים כל המחיצות והקטרוגים

בספר מזקנים אתבונן (לר"ה) מביא בשם הרה"ק הרמ"ח מסלאנים זי"ע, שפעם אחת בעת שהרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע נכנס בראש השנה לבית הכנסת לתפלת שחרית, ראה ששני אברכים עומדים ומשוחחים ביניהם, צוה הרה"ק לבנו הרה"ק רבי יהושע זי"ע שילך לשמוע מאחוריהם מה הם משוחחים ביניהם, ושמע איך ששופכים את מר לבם אחד לרעהו באמרם: באיזה פנים יכולים אנו לעמוד לפני השי"ת ולהתפלל בימים הנוראים, הלא רחוקים אנו מהשי"ת ונמצאים בשפל המצב וכו'?! וסיפר לאביו מה ששמע, אמר לו השר שלום לבנו: דע לך ששני האברכים הללו בשברון לבבם, שברו והסירו את כל המחיצות והקטרוגים שהיו למעלה בשמים. וסיפר לו: שהיה קטרוג גדול בשמים על בני ישראל על מעשיהם הלא טובים, ובא מליץ טוב וטען שהם עושים הרבה צדקה וחסד, וטען המשטין שגם אצל הגוים עושים צדקה וחסד, וא"כ מה יתרונם של בני ישראל בכך?! ובשעה שהאברכים הללו דברו ביניהם בשברון לבם, קפץ המליץ ואמר: אין הכי נמי שהגוים ג"כ עושים צדקה והסד, אבל השברון לב שיש לבני ישראל אין אצל הגוים, והם תמיד בגיאות וגבהות הלב, והביא לראיה את השברון לב של האברכים הללו, ובזה ביטל המליץ את הקטרוגים.

בני ישראל מבקשים מהשי"ת שיתן לנו בהקפה

המגיד מדובנא זצ"ל אמר ביאור נפלא במה שאומרים 'אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים' בלחש, משל למה הדבר דומה, לסוחר פקח שנכנס לבית מסחר שמוכרים בו סחורות הרבה, וכדי שיקבלו אותו כראוי ויתנו לו סחורה טובה, מתנהג ברחבות ובטחון, מראה באצבעו על הסחורה והכמות שהוא מבקש, בודק את טיבם ואיכותם כנגיד ובעל בעמיו, וכמובן שמיד מתאספים סביבו כל המשרתים של החנות לספק את משאלותיו. ורק כאשר הכל ארוז ומוכן, קורא הסוחר לבעל החנות בצד, ומגלה לו באזנו בלחש, למעשה אין לו בכיסו מזומנים כלל, ומבקש שיואיל בטובו ליתן לו הסחורה בהקפה, עד שירוויח במכירתם ויוכל לשלם לו, דאם היה אומר זאת מתחילה לא היו שמים על לב לשרתו בכבוד גדול כזו, ומיד היו שולחים אותו מהחנות, ורק על ידי תחבולה זו פעל שישרתו אותו יפה. והנמשל הוא: בני ישראל מתנהגים כסוחר הלזו, בתחילה מזמינים בקול גדול, שנה טובה, רפואה, גאולה, וישועה, רק בסוף אנו אומרים בלחש 'חננו ועננו', שאנו מבקשים שיתן לנו כל זאת בהקפה, 'כי אין בנו מעשים', שאין לנו 'מזומן' לשלם עליהם, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

שנה טובה שהיא מתוקה

הרה"ק ר' יהושע מאוסטראווא זי"ע בספרו תולדות אדם, מבאר מה שמבקשים שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה', דלכאורה למה לי כפל הלשון, דאם יהיה שנה טובה, בודאי תהיה מתוקה?! אך באמת מצינו שלפעמים רעה הוא ג"כ לטובה, כמו שאמר נחום איש גם זו על כל דבר רע 'גם זו לטובה', לזאת אנו מתפללים שיהיה שנה טובה 'ומתוקה' דהיינו שלא נצטרך לומר עליו גם זו לטובה, אלא שיהיה בגלוי לעיני בשר שנה טובה ומתוקה.

זכרון האבות רק לטובה ולא לדעה

בשל"ה הק' מדקדק על נוסח אמרינו 'ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור', דלכאורה מהו פשר תיבת 'ברחמים'?! ומבאר כי עיקר הזכרת יחוס וזכות אבות יש בה מעלה וגם חסרון, דמחד גיסא הרי זה משמש כסניגור, שמזכירים זכות ישנים, ובגלל אבות תושיע בנים, ובגלל אבות תושיע בנים', ומאידך גיסא משמש כקטיגור ר"ל, שהיה להם ללמוד ממעשי אבות ולילך בדרכם, לכן מבקשים 'ועקידת יצחק לזרעו היום 'ברחמים' תזכור', דהיינו שזכרון זו יהא רק לטובה ולרחמים ולצד זכות.

להאמין שהכל הוא לטובה

בספר אור ישרים מביא בשם הרה"ק ר' משה מקאברין זי"ע, על נוסח אמרינו בתפילת לראש השנה, 'נאפד נקמה סתרו יושר עצתו אמונה פעולתו אמת', 'נאפד נקמה' אם כי נראה לעינים שמעשי הקב"ה הם 'נקמה' ח"ו, כאשר השי"ת מייסר אותנו ביסורים, אבל 'סתרו יושר' פנימיות הדבר הוא טוב, 'עצתו אמונה' ה'עצה' לזה הוא 'אמונה', להאמין שהכל הוא חסד, שהקב"ה הוא מקור הטוב, וכאשר נאמין באמיתיות שהקב"ה חפץ חסד הוא, אזי יבין גם הוא ש'פעולתו אמת' וצדיק וישר הוא ה'.

היראה משקיט את הדין

בשיח שרפי קודש (ערב ר"ה אות יח) מביא בשם הרה"ק ר' דוב בעריש מביאלא זי"ע על הפסוק (תהלים עו, ט-י) 'משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה', כי בראש השנה כשמתחילין לתקוע בשופר, אזי משמיעין על הדין שמתקיים בראש השנה, וכשנכנס יראה בלבו של אדם מאימת הדין, בזה משקיט את הדין, וזהו מאמר הכתוב 'משמים השמעת דין' בדרך שמועה בעלמא, ולכך 'ארץ יראה ושקטה', אבל בראש השנה 'בקום למשפט אלקים', העצה הוא להוושע שיצא משפטו לאור ע"י ענוה והכנעה, וזהו 'להושיע כל ענוי ארץ סלה'. למדנו מזה תרתי למעליותא, א') יראה ואימת ימים הנוראים משקיט את הדין, ב') ע"י הכנעה וענוה זוכים בדין.