תקיעת שופר
החוזה מלובלין תקע חביתין מלאים דינרי זהב
בספר חקל יצחק (פרשת ראה) מביא ששמע מאביו הרה"ק האמרי יוסף מספינקא זי"ע, שפעם אחת כאשר הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע הלך לתקוע בראש השנה, נעמד הבדחן שלו רבי מרדכי ראקאווער ז"ל בדרך הליכתו, ושאלן: מה יתקע רבינו?! והשיב לו: מה רצונך שאתקע?! השיב הבדחן: שיתקע 'חביתין' (חביות) גדולים מלאים דינרי זהב לישראל, ואמר לו הרה"ק שכן יעשה!
המגיד ממעזריטש זי"ע לא היה תוקע בעצמו, כי אם הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטעפסק זי"ע היה תוקע, והמגיד זי"ע היה מקריא את התקיעות, ואף קודם הסתלקותו שהיה חולה ברגליו כמה שנים, היה מקריא מחדר שלו.
התקיעות של הרה"ק מבארדיטשוב
פעם אחת לא היה הרה"ק מוויטעפסק על ראש השנה במעזריטש, וציוה המגיד ממעזריטש להרה"ק מבארדיטשוב זי"ע שהוא יתקע, והזמין את עצמו לכך, והלך ביראה ובפחד ורעש גדול כדרכו, ותיכף כשקרא לפניו תקיעה ראשונה ראה אורות גדולים ונתעלף, אמר המגיד: לא ידעתי מה היה לו, והלא מענדל רואה יותר ואינו מפחד כל כך?! בספר שבחי בעל שם טוב (דף קנ"ז) מסופר, שהרה"ק והוכרחו ליתן התקיעות לאדם אחר שלא יראה ולא יפחד.
לקיים מצוה הזאת בבחינת רחמנא אמר תקעו, ולא זולת.
קול דממה דקה ישמע
ביטול הדינים בטבילה קודם התקיעות
הרה"ק מקאצק זי"ע כיבד את תלמידו הרה"ק ר' יחיאל מאיר מגוסטינין זי"ע להיות בעל תוקע בבית מדרשו, אבל התקיעות עלו לו בקושי רב ובדוחק גדול, אחרי התפילה, ניגש אליו הרה"ק מקאצק ואמר לו: ישר כוחך, היטבת לתקוע! והוסיף והמליץ עליו את דברי הפייטן בתפילת 'ונתנה תוקף', 'ובשופר גדול יתקע', כלומר אדם גדול התוקע בשופר, אפילו אם 'קול דממה דקה ישמע', בכל זאת 'מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון'.
בספר אהלי שם מסופר שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע היה אצל המגיד מקאזניץ זי"ע, שאלו המגיד מקאזניץ: מתי עומד מעלת כבודו להתפלל?! השיבו הרה"ק מבארדיטשוב: שמתאחר הוא בתפלתו, ובפרט בימים הנוראים בראש השנה ויום הכפורים אשר צריכים הכנה גדולה לקדושת הימים, אמר לו המגיד: 'איך מאך דאס פריהער פארטיג' (אני מסיים את התפילה מוקדם), אמר לו הרה"ק מבארדיטשוב: 'וועל איך אייך ווייזן דאס איך וועל אי"ה פריהער שופר בלאזן פון אייך' (א"כ אראה לכם שאני אתקע בשופר קודם שאתם תתקעו).
כוונת תקיעת שופר
פעם בא אל הרה"ק החתם סופר זי"ע בעל התוקע, שמו היה ר' שמואל דייטש, וביקש ממנו שילמדהו כוונות התקיעות, פתח לו החומש והראה לו באצבעו על הפסוק (במדבר כט, א) 'יום תרועה יהיה לכם', ואמר לו שצריך לכוון הדינים, ומחמת העבודה הגדולה במסירת נפשו נתעייף ונרדם, בחלומו ראה שעומד בשמים, ורואה שיש קטרוג גדול ר"ל, פתאום שמע קול שובר ארזים ובוקע חלונות הרקיע, שאל המגיד: מה זה ועל מה זה?! השיבו לו: שהרה"ק מבארדיטשוב הולך עכשיו למקוה לטבול קודם תקיעת שופר, ובזה מבטל כל הדינים, כשהקיץ המגיד מתרדמתו אמר: אם כן הדבר, מוכרחים אנו להמתין עד שהרב מבארדיטשוב יתקע בשופר, ובזה יהיה כבר נקל לפנינו לתקוע בשופר.
כשהגיע יום ראש השנה, והמגיד מקאזניץ החל להתכונן לתקיעת שופר, הרגיש כי יש למעלה משטינים ומקטריגים, ועסק הרבה בעבודתו הקדושה וביחודים נוראים בכדי להמתיק לא תיסע אתנו ללובלין, כי יש שם דוחק גדול ויכולים לרמוס אותך, ועוד כי בבואך אתי מוכרח אני כל הזמן להשגיח עליך, ותהא כל תפילתי ראש השנה מבולבלת, ולכן תישאר הפעם בבית.
הקב"ה קרוב ואינו מעיד לרעה
הילד לא ענה לו כלום, וכאשר כל החסידים וגם הרה"ק מלעלוב ישבו על העגלה, אז קפץ איציקל ותלה את עצמו על דף אחד שיצא מאחורי העגלה ונסע אתם בדרכם, ואף אחד לא ידע מכך כלל, ורק כשהגיעו באמצע הדרך למקום מנוחה, וירדו כולם מן העגלה, הבחינו בו ולקחו אותו בתוך העגלה.
בבואם ללובלין, אמר לו הרה"ק מלעלוב שכיון שיש כאן דחיפות עצומות, ולא יוכל למצוא אותו בין המון האנשים, על כן ציוה אותו שתמיד יחזיק עצמו חזק באבנטו שלו, וכך יהיה צמוד אליו תמיד.
הרה"ק ר' דוד מלעלוב זי"ע לקח לביתו לגדל ילד קטן שקראו לו 'איציקל', הלא הוא הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע שנתייתם מאביו ואמו וגידלו וחינכו כבנו, כשהגיע ערב ראש השנה כאשר חסידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע שכרו עגלה לנסוע לרבם, נפרד הרה"ק מלעלוב מהילד, ואמר לו 'איציקל' אתה מלובלין מביהמ"ד, ולא חזר לתקיעות, וחיכו עליו זמן רב למאד ועדיין לא הגיע, והדבר עורר דאגה רבה בין החסידים, עד שקבעו ואמרו שרבי דוד מלעלוב יכנס אל הרבי, וישאל אותו למה אינו נכנס לביהמ"ד לתקיעת שופר?!
ביום א' של ראש השנה אחרי תפילת שחרית יצא החוזה לרעה, ואיני מבין למה גם לרעה יפסול, שאלו החוזה מלובלין: האם יש לך איזה תירוץ על זה?! ענה הילד: כי קרוב שמעיד לרעה על קרובו הוא בכלל לא בן אדם, והכתוב אומר (דברים יט, יז) ועמדו שני 'האנשים', שהעדים צריכים להיות אנשים, מיד נתלהב החוזה מלובלין ואמר: מי לנו קרוב כמו השי"ת, ובוודאי שלא יוכל להעיד עלינו שום רעה, ומיד נכנס לתקיעות.
גם הילד איציקל נכנס עם הרה"ק מלעלוב ואחז באבנטו, אבל החוזה מלובלין לא הפנה את ראשו לתלמידו כלל, רק שאל את הילד איך קוראים לו?! וענה שקוראים לו 'איציקל'! שאלו החוזה: ואתה לומד משהו?! ענה: שהוא לומד הסוגיא שקרוב פסול לעדות, שאלו החוזה מלובלין: למה הוא פסול?! ענה הילד: שכן הקרוב יכול להעיד שקר, כי רוצה לעשות טובה לקרובו, שאל אותו החוזה: האם הכל מובן לו כאן, או האם יש לו קושיא בגמרא?! ענה הילד: שבאמת קשה לו על מה שאמרו קרוב פסול לעדות בין אם אמר לטוב ובין אם אמר
תוכחה ממתיק הדינים כשופר
הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע אמר לפרש הכתוב (ישעיה נח, א) 'כשופר הרם קולך', שנרמז בזה דכמו שקול השופר ממתיק הדינים, כך ע"י דבורי תוכחה ממתקין את הדינים והעונות מתכפרים.
הקב"ה יעזור שבני ישראל יתברכו בכתיבה וחתימה טובה, א גוטן יאר און א פרייליכן יו"ט!
