מארץ מצרים העלה אתכם
בשיחה שמסר אבא מארי עט"ר רבינו יורם מיכאל אברג'ל זיע"א (אמרי נועם, שמיני - מאמרים ב-ג) אמר, וז"ל:
חלק נכבד מפרשת השבוע עוסק בעניין העבודות הקדושות שעשו אהרן הכהן ובניו ביום הקמת המשכן, בראש חודש ניסן, וכן על השראת השכינה במשכן, כמו שנאמר: "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם" (ויקרא ט, כג).
ושני חוטים של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה, ושנים בחוטמו של זה, ושרפום! (סנהדרין נב.).
וכך נאמר: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא י, א-ב).
אהרן אביהם קיבל על עצמו דין שמיים באהבה, כמו שנאמר: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (שם פסוק ג), ולכן זכה ונתייחד עמו הדיבור, כמו שנאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר" (שם פסוק ח).
באותו דיבור, ציוה הקב"ה: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד... וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר" (שם פסוקים ט-י).
ולאחר מכן בהמשך הפרשה, הקב"ה מלמד את משה רבינו אלו דברים מותר לאכול, ואלו דברים אסורים באכילה.
והפרשה הזו מסתיימת בפסוק: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל" (שם פסוק מז).
ולקראת סיום הפרשה, עוסקת התורה בעניין קדושת המאכלות, ומפרטת אלו בעלי חיים מותרים באכילה ואלו בעלי חיים אסורים באכילה, ומסיימת עניין זה באומרה: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (שם יא, מד-מה).
שילובם של שני עניינים אלו - עניין השראת השכינה במשכן, ועניין קדושת המאכלות - באותה פרשה, נועד ללמדנו שכל מי שרוצה לזכות שהשכינה הקדושה תשרה עליו כפי ששרתה במשכן, עליו להיזהר בכל כחו בעניין קדושת המאכלות שהוא מכניס לפיו.
הסיבה לכך, משום שהשכינה הקדושה שורה על האדם לפי רמת קדושת האיברים שלו, וקדושת איבריו של האדם תלויה מאוד בקדושת המאכלים שהוא אוכל, 'כי מכל מאכל ומשקה (שאדם אוכל ושותה) נעשה תיכף דם ובשר מבשרו' (לשון התניא, ליקוטי אמרים - פרק ח).
וכאשר הוא מקפיד לאכול אך ורק מאכלים כשרים, נוצרים בגופו דם ובשר זכים וקדושים, וממילא השכינה מוכנה לשרות עליו ואינה עוזבת אותו לעולם.
אדם שמקפיד לאכול אך ורק אוכל כשר, הדם שזורם בעורקיו מלא אלוקות. לעומת זאת, אדם שאוכל גם מאכלים שאינם כשרים, מסתלקת ממנו הדעה האלוקית שנתן הקב"ה לבני האדם, והוא נותר עב וגס ומשוקץ.
