Skip to content

קדושת המאכלות והשפעתה הרוחנית

כותב הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו זיע"א) בספרו מסילת ישרים (פרק יא - בפרטי מדת הנקיות) בלשון קדשו:

"כי המאכלות האסורות מכניסין טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו... כי מסלקת ממנו ומתרחקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקב"ה נותן לחסידיו, כמו שאמר הכתוב: 'כי ה' יתן חכמה' (משלי ב, ו), והנה הוא נשאר בהמי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות, כיוון שהם יתירות בזה על כל האיסורים, נכנסין בגופו של האדם ממש ונעשין בשר מבשרו."

על כן אמרו חז"ל (כתובות קי:): 'כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים', כיוון שבחוץ לארץ מאוד קשה להקפיד על כשרות המזון. לצערנו שמונים אחוז מיהודי חוץ לארץ נכשלים באכילת מאכלות אסורות. גם מי שמאוד משתדל להקפיד על כך בתוך ביתו, נכשל בכך כשהוא אוכל מחוץ לבית. ומשום כך מסתלקת מהם קדושתו של הקב"ה והדעה האמיתית (כדברי הרמח"ל הנ"ל) ונחשבים הם כעובדי עבודת כוכבים.

שלמה המלך ע"ה אומר: "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו" (משלי כא, כג), וביאר האבן עזרא את כפל הלשון: 'פיו ולשונו', אשר שמירת הפה היא ממאכלות אסורות, ושמירת הלשון היא מדיבורים אסורים, ומי ששומר על שניהם כאחד - 'שמר מצרות נפשו'.

והוסיפו על כן בעלי הרמז כי ראשי התיבות של 'שמר פיו ולשונו' עולים בגימטריא 'שכינה' (עם הכולל), לרמוז שמי ששומר את פיו ממאכלות אסורות ואת לשונו מדיבורים אסורים זוכה שתשרה עליו השכינה הקדושה. על כן, כל מי שזוכה לקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, נופלת אימה ופחד על כל שונאיו ומבקשי רעתו ושום אדם לא יכול לעמוד בפניו מפני עוצמת השכינה ששורה עליו.

ואפילו בעלי חיים טורפים, כגון אריות ונמרים, אם יפגשו אדם שמקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, מיד תיפול עליהם אימה ופחד מפניו ולא יהיו מסוגלים להזיק לו בשום אופן.

ולזה כיוונו חז"ל (שבת קנא:) באומרם: 'אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה'. והיינו כי כשאדם מטמא את עצמו במאכלות אסורות מסתלק מעל פניו ה'צלם אלקים' שניתן לו ביום שנולד, ובמקומו שורה על פניו דמות בהמה, ובאותו הזמן חיה רעה יכולה לשלוט בו כיוון שהוא נדמה לה כבהמה. אך כשאדם מקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, ממילא אין ה'צלם אלקים' סר מעל פניו, ולכן גם חיה רעה שפוגשת אותו מיד נופלת עליה אימה ופחד מפניו, מחמת אותו 'צלם אלקים' השורה על פניו.

וכן מצינו ב'דניאל איש חמודות', כאשר גזר המלך דריוש שמי שיתפלל לאל כל שהוא יושלך לגוב האריות, ותפסו את דניאל מתפלל לה' בביתו והשליכו אותו לבור שהיה מלא באריות מורעבים (וראה בילקוט שמעוני - תהלים רמז תשפז, שהיו באותו גוב 1464 אריות), עשה לו הקב"ה נס עצום, וסגר את פיותיהם של האריות ולא פגעו בו לרעה כלל, וכך ניצלו חייו (ראה בספר דניאל פרק ו).

דניאל זכה לכך משום שקידש את עצמו היטב בעניין המאכלות, ובמשך כל השנים ששהה בארמון המלך מעת היותו ילד שמר את פיו לבל יתגעל במאכלות האסורות שהוגשו לו שם, אלא אכל זרעונים בלבד (כמבואר בספר דניאל פרק א), ולכן השכינה הקדושה לא עזבה אותו לרגע וכך ה'צלם אלקים' מעולם לא סר מעל פניו, וכשראו אותו האריות נפלה עליהם אימה ופחד.

ומסיים שם הרמח"ל את דבריו בדבר חובת הזהירות בעניין מאכלות ואומר: "הנה, מי שיש לו מוח בקדקדו יחשוב, כי הנה אם דבר זה יארע, כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי או כמאכלי איסורי המאכל הארסיים, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה?! ודאי שלא יקל! ואם יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אם כן, מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור המאכל שכבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ולנפש, בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר: 'ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה' (משלי כג, ב)".

12. סיפר הגה"צ רבי שלום שורצמן זיע"א:

פעם אחת נסעה אחת מבנות משפחתו של ה'חכם צבי' (היא היתה כמה דורות אחריו) בעגלה עמוסה בנוסעים, והיא ישבה ליד החלון.

ובדרכם הוצרכו לעבור ליד יער עבות. ופתאום נשמעה "שאגת אריה וקול שחל" (איוב ד, י), ומתוך היער הגיח אריה והתקרב לעגלה...

העגלון התעלף במקום! ויתר הנוסעים כוסו בזיעה קרה...

האריה ניגש לאותה אשה והניח רגלו על ברכה, היא הביטה ברגלו והבחינה במסמר התקוע ברגלו... אט אט הוציאה המסמר מרגלו, קרעה את בגדה וחבשה את רגלו...

האריה כפף ראשו למולה כמביע תודה, והלך לו...
(מדרכי אברהם, חלק ב - עמוד לז, לגאון רבי אברהם מרדכי ברייטשטיין).

לכך כשאדם ניגש לקנות בשרים, יקנה את הבשרים שיש עליהם את ההשגחה הטובה והמהודרת ביותר ללא שום פשרות והקלות, ולא יסמוך על כל מיני הכשרים מפוקפקים. אמנם זה יעלה לו קצת יותר יקר אך זה שוה, כי מי שמקפיד מאוד על כשרות המזון בביתו לעולם לא תצא תקלה מילדיו. אם אתה רואה בית שהצליחו מאוד בחינוך הילדים, דע לך שזה בגלל שהם הקפידו מאוד על כשרות המזון בבית. על כן, בכל הקשור לכשרות המזון לא כדאי להקל בשום אופן כיוון שזהו היסוד של הבית היהודי.

PDF Preview