מסילות אל הנפש

הַסַּבְלָנוּת הִיא צֹרֶךְ בְּדוֹרֵנוּ, קְדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּדשִׁים, כַּיָּדועַ לָכֶם אַחַי וְרֵעַי. עוֹד תִּתְגַּלֶּה סְגֻלָּתָהּ הַנִּשְׂגָּבִית לְעֵינֵיכֶם. אֵין לְסַכֵּל סַבְלָנוּת. לְשֵׁם מָה הִיא נִצְרֶכֶת? אִם נִתְפַּלֵּל עַל יְדֵי סַבְלָנוּת, נַשִּׂיג הַכֹּל. לִסְבֹּלֶת אֵין קֵץ. גַּם אִם לֹא זָכִינוּ לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָהֲבָה נַפְשֵׁנוּ, לֹא לִקְפֹּץ וּלְהַסִּיק מַסְקָנוֹת, כִּי מַה שֶּׁכָּתוּב מִלְמַעְלָה, הוּא אֲשֶׁר יִהְיֶה... אִם תִּתְבּוֹנְנוּ, תִּרְאוּ כֵּיצַד הַקָּבָּ"ה מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ. רְאִיתֶם פַּעַם אֵיךְ נוֹסְעִים וְנוֹסְעִים, פּוֹנִים פֹּה וָשָׁם, וּלְבַסּוֹף מַגִּיעִים לִמְחוֹז חֶפְצָם? כָּךְ הוּא הַדָּבָר. אִם הָיִינוּ יוֹדְעִים מָה מִתְרַחֵשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, הָיִינוּ מְבִינִים שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. אִם הוּא נוֹסֵעַ וְנוֹסֵעַ, פּוֹנֶה פֹּה וָשָׁם, וּבַסּוֹף שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו, וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא נִכְשַל, טָעוּת בְּיָדוֹ. הוּא לֹא נִכְשַל. הוּא לָמַד שִׁעוּר בְּסַבְלָנוּת. רַק בִּגְלָלָם. לֹא הָיָה לוֹ שִׁעוּר בְּסַבְלָנוּת שֶׁתּוֹעִיל לוֹ, עַד אֲשֶׁר יֵדַע אֶת מְקוֹמוֹ. כָּכָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּעֲבוֹדַת ה', לֹא לְהִתְיָאֵשׁ. אֲפִלּוּ אִם נִכְשָלִים, צְרִיכִים לָקוּם וּלְהַמְשִׁיךְ. כִּי מִי שֶּיֵּשׁ לוֹ סַבְלָנוּת, נִשְׁאַרְתָּ נִשְׁמָתוֹ!