קדושת המאכלות והשפעתה על הנפש

וכך כותב הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו זיע"א) בספרו מסילת ישרים (פרק יא - בפרטי מדת הנקיות) בלשון קדשו:

כי המאכלות האסורות מכניסות טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של מקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו... כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקב"ה נותן לחסידיו, כמו שאמר הכתוב: "ה' יִתֵּן חָכְמָה" (משלי ב, ו), והנה הוא נשאר בהמי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורים, כיוון שהן נכנסות בגופו של האדם ממש ונעשות בשר מבשרו.

על כן אמרו חז"ל (כתובות קי:): 'כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים', כיוון שבחוץ לארץ מאוד קשה להקפיד על כשרות המזון. לצערנו שמונים אחוז מיהודי חוץ לארץ נכשלים באכילת מאכלות אסורות. גם מי שמאוד משתדל להקפיד על כך בתוך ביתו, נכשל בכך כשהוא אוכל מחוץ לבית. ומשום כך מסתלקת מהם קדושתו של הקב"ה והדעה האמיתית (כדברי הרמח"ל הנ"ל) ונחשבים הם כעובדי עבודת כוכבים.

שלמה המלך ע"ה אומר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא, כג), וביאר האבן עזרא (שם) את כפל הלשון: 'פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ', אשר שמירת הפה היא ממאכלות אסורות, ושמירת הלשון היא מדיבורים אסורים, ומי ששומר על שניהם כאחד - 'שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ'.

והוסיפו על כך בעלי הרמז כי ראשי התיבות של 'שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ' עולים בגימטריא 'שכינה' (עם הכולל), לרמוז שמי ששומר את פיו ממאכלות אסורות ואת לשונו מדיבורים אסורים זוכה שתשרה עליו השכינה הקדושה. על כן, כל מי שזוכה לקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, נופלת אימה ופחד על כל שונאיו ומבקשי רעתו ושום אדם לא יכול לעמוד בפניו מפני עוצמת השכינה ששורה עליו.

ואפילו בעלי חיים טורפים, כגון אריות ונמרים, אם יפגשו אדם שמקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, מיד תיפול עליהם אימה ופחד מפניו ולא יהיו מסוגלים להזיק לו בשום אופן.

ולזה כיוונו חז"ל (שבת קנא:) באומרם: 'אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה'. והיינו כי כשאדם מטמא את עצמו במאכלות אסורות מסתלק מעל פניו ה'צלם אלקים' שניתן לו ביום שנולד, ובמקומו שורה על פניו דמות בהמה, ובאותו הזמן חיה רעה יכולה לשלוט בו כיוון שהוא נדמה לה כבהמה. אך כשאדם מקדש את עצמו היטב בעניין המאכלות, ממילא אין ה'צלם אלקים' סר מעל פניו.