קורס במטבח כהלכתו
בפרשה זו התגלה הקב"ה למשה ואמר לו: קיום הגוף וחיבורו עם הנפש, תלוי בשני דברים:
א. בדם - הנעשה מהמאכלים ומשקים שאכל ושתה.
ב. באויר - אשר האדם נושם.
ממילא מובן שמכיון שעל ידי האכילה והשתיה מתחבר הגוף עם הנפש, צריכים האוכלים והמשקים להיות מתאימים לתפקיד זה.
ועתה אלמד אותך מה מותר לאכול ומה אסור.
הביא הקב"ה את כל בעלי החיים שבעולם, והראה אותם למשה, ואמר לו: 'אֶת זֶה תֹּאכֵלוּ' ו'אֶת זֶה לֹא תֹאכֵלוּ'.
וזה לשון הגמרא הקדושה (חולין מב.): מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין, והראה לו למשה, ואמר לו: זה תאכל וזה לא תאכל.
אחר שלמד משה רבינו את הדברים מפי הגבורה, אסף את כל עם ישראל ואמר להם: עתה נלמד קורס 'במטבח כהלכתו'.
בהמות, חיות, עופות, דגים ושרצים, מכל הסוגים והמינים, קטנים וגדולים, מסרדין זעיר ועד לויתן ענק, התקבצו מכל ארבע קצות תבל, ובאו ועמדו לפני משה ובני ישראל, במקום חנייתן, במדבר.
ומשה עבר אתם על כל יצור חי, והראה להם, זה מותר באכילה וזה אסור.
וזה לשון רש"י הקדוש (ויקרא יא, ב): 'זֹאת הַחַיָּה' - מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו... אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה להם. וכן בעוף... וכן בשרצים...
וכתב הגה"ק רבי מרדכי אליהו זצ"ל (דברי מרדכי, ויקרא - עמוד סב), וז"ל: מכאן למדנו שיש ללמוד וללמד כל הלכה באופן מעשי ובהמחשות. כאשר אדם אינו לומד את ההלכות באופן מוחשי ומעשי, הוא עלול לעתים להגיע לידי מכשול, וכפי שנראה מהמעשה הבא:
הרה"ג חכם אברהם רפול זצ"ל היה בקי עצום בש"ס. אפשר לכנות אותו 'ש"ס חי'. הוא סיפר על יהודי אחד, שהיה השוחט של תושבי שכם (בזמנו היה שם ישוב יהודי קטן). מדי פעם הוא נהג להביא לעיר כבשים ועגלים לשחיטה. פעם אחת לא מצא כבשים ועגלים, וקנה במקום זה גמל קטן. שחט אותו ומכר את בשרו ליהודי שכם שלא הבחינו בהבדל.
היה ביניהם יהודי אחד, רשע מומר שלא שמר כשרות, והכיר את טעמו של בשר הגמל. הוא הבחין שאין הבשר דומה לבשר כבש או עגל, וזיהה שמדובר בבשר גמל. מיד פנה לאותו שוחט ושאלו: כיצד אתה נותן ליהודים בשר גמל?!
השיב לו אותו יהודי בתמימות: הרי אין בכך שום בעיה! שכן בפרשת שמיני נזכר הגמל כבעל חיים טמא - "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא..." (ויקרא יא, ד).
והנה על המילה 'גמל' יש טעם שנקרא 'תלשא גדולה', מכאן שהתורה אסרה דוקא גמל גדול, אבל גמל קטן - לא נאסר...
סיפר חכם אברהם רפול זצ"ל, שלקחו את אותו השוחט לבית הכנסת 'רבן יוחנן בן זכאי' והלקוהו על מעשהו. התחיל השוחט לצווח: מה אתם רוצים ממני? כך לימד אותי רבי! אמרו לו: כיון שרבך כבר נפטר ואי אפשר להענישו, עליך לקבל גם את עונשו.
