קרב אל המזבח

מסופר על הרה"ק ה"אהבת ישראל" מויזניץ זיע"א, שפעם כשנכנס לעריכת שולחנו הקדוש, הביט סביבו, נאנח והסביר, לכאורה האיך אפשר לגשת לנהל שולחן? הלא חז"ל אמרו (מנחות צ"ז) כי שולחנו של אדם מכפר, וכן גם כתוב (שמות כ"ט ל"ג) "ואכלו אותם אשר כופר בהם" כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נ"ט). אם כן, טרם יגש יהודי אל השולחן שהוא בבחינת מזבח, צריך לפשפש במעשיו ולתקן חטאיו, כלומר, לחזור בתשובה, כמו שהצטרכו לשוב בתשובה לפני הקרבת קרבן שהיו מתוודים עליו.

על אחת כמה וכמה, כאשר נגשים לנהל שולחן לצבור, כלומר לכפר על כל העדה. וזה מרומז בפסוק "קרב אל המזבח" אשר הוא שולחנו של אדם, "ועשה" לשון תיקון, דהיינו תשובה, "את חטאתך" לחזור בתשובה על החטאים, "ואת עולתך" כדי שיהיה להם תיקון ועליה, ואז "וכפר בעדך ובעד העם". ובאמרו זאת זלגו עיניו דמעות, וכל הקהל נשבר לבו כחרס.