עבודת האדם הוא בחטיפה

איתא בירושלמי (תענית פ"ד הלכה ה): ביקש הקב"ה לחוטפן (הלוחות) מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו וזהו "ולכל היד החזקה".

לכאורה הדברים נראים כמדרש פליאה, וגם אין מובן מה בא זה ללמדינו?

אמנם אם כי איני יודע מה היה עבודת האדם קודם חטא העגל כשהיו במדריגה של "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כְּלְכֶם" (תהלים פב, ו), והיה להם חירות מן המלאך המות (שמות רבה לב, א) [והרי אמרו ז"ל (ב"ב טז, א) הוא מלאך המות הוא יצר הרע], אבל אחר חטא העגל כל עבודתינו צריך להיות בחטיפה. וזהו מעלת הזריזות שהכל בחטיפה, וזה יסוד גדול בכל עבודת האדם. וזה הביאור בהירושלמי שגברה ידו של משה וכו', שמשה רבינו רצה ללמדינו בזה שמעכשיו עבודתינו שיהיה הכל בחטיפה.

זכורני כאשר הייתי נוכח בהחתונה של הג' הר' חיים שמואלביץ זצ"ל וכל הרבנים היו יושבים בראש השולחן, היו משלחין המגשים והעוגות אל ראש השולחן, וכמה בחורים חטפו העוגות קודם שהגיע לשם. פתאום נעמד חותנו הג' הר' אליעזר יהודה פינקל זצ"ל על השולחן לדבר, וסברו כולם שהולך לומר מוסר בוער כאש על התנהגות הבחורים, אך הוא אמר, זהו עבודת האדם בעוה"ז לחטוף, כדאמרו במסכת עירובין (נד, א) "א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול וחטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה כבי הילולא דמי' [פירש רש"י, היום ישנו ולמחר איננו, דומה לחופה שהולכת מהר]".

(נועם המוסר - רבי נתן מאיר וואכטפויגל)