בדד שאמר ירמי'" – מה ענין ירמי' בברכות משה?

וַיִּשְׁכּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל

בטח בדד – כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין, ואין צריכין להתאסף ולישב יחד מפני האויב. עין יעקב – כמו ועינו כעין הבדולח, כעין הברכה שברכם יעקב. לא כבדד שאמר ירמי' בדד ישבתי, אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב והי' אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (לג, כח. רש"י)

לכאורה קשה: למה יעלה על דעתנו שכוונת הכתוב כאן היא ל"בדד שאמר ירמי", עד שהוצרך הכתוב לשלול זאת – ירמי' מאן דכר שמי'?

ויש לבאר:

מאחר שברכה זו היא היא סוף כל ברכותיו של משה רבינו, מסתבר שיש בה עילוי מיוחד, יותר מכל הברכות שנאמרו עד כאן.

ומעלה גדולה זו רמוזה ב"בדד שאמר ירמי', בדד ישבתי", דזה אינו צריך לפנים שאין הכוונה ל"בדד" שאמר ירמי' "איכה ישבה בדד", דזה ודאי שבתכלית העילוי בברכותיו של משה אין שם רמז לענין כזה, אלא הכוונה ל"בדד ישבתי", שנאמר על מעלת הנבואה, כפרש"י שם "מפני ידך בדד ישבתי – מפני נבואה הבאה לי מאתך" (ירמי' טו, יז), והיינו שבפסוק זה מבואר המעלה ב"בבדד", שהיא השראת השכינה על האדם עד שמתבודד משאר בני אדם מפני התייחדותו עם הקב"ה, שהיא מעלה גדולה ביותר.

וע"ז נאמר "בטח בדד עין יעקב", שבא הכתוב לבאר שכמו שבנבואת ירמי' "בדד" הוא מעלה גדולה ביותר, כן הוא בברכה שברך משה "בטח בדד", הכוונה למעלה גדולה ביותר, שאין זקוקים לעזר וסיוע של הזולת, כי נמצאים עם הקב"ה, דוגמת המעלה שבנבואה, ואין נצרכים לשום דבר אחר.

אמנם למרות גודל המעלה שב"בדד שאמר ירמי" מ"מ ברכה זו היא "לא כבדד שאמר ירמי", כי בנבואת ירמי' היו מעורבים גם ענינים בלתי רצויים, שהרי נבואתו היתה נבואה על החורבן, משא"כ השראת השכינה והנבואה שבה מדובר בברכה זו – יש בה רק העילוי שב"בדד שאמר ירמי", אבל ללא החסרונות שבה, אלא כעין הברכה שברכם יעקב" שלא היו בה ענינים בלתי רצויים כלל.