בן איש חי והליכות עולם פ' זאת הברכה דיני שמחת תורה
דזה אינו ניכר כמו אויר, מיהו ביום תשיעי אחר שקידש ואכל חוץ לסוכה, מותר לו לאכול בצהרים או במנחה בתוך הסוכה שכבר ניכר דלא עבר על לא תוסיף מאחר שבלילה וגם ביום אכל חוץ לסוכה, ולא חיישינן למצוות עשה אורחים שנכנסין לביתו בשעת מנחה ורואין אוכל בסוכה ועיין בכורי יעקב:
- ההקפות עושין בחוץ לארץ בש"ע ובש"ת ואין חוש לחששה של הגאון חיד"א ז"ל, כי הזמן נשתנה עתה ונפתחו עיניהם של בני אדם ולא אתו לזלזולי, ]ה"ע - יש נוהגים לעשות הקפות גם ביום טוב של שמיני עצרת וגם ביום טוב שני של גלויות ויש להם על מה שיסמוכו [וכפי רבינו הרשם שמים ז"ל צריך להניח ספר תורה על התיבה ויאחזנו אדם ירא שמים כל משך ההקפות, ומנהגו של רבינו האר"י ז"ל להקיף בספר תורה גם מנהגו של רבינו האר"י לעשות הקפות ליל אסור חג אחר התפילה, וכן ראוי לעשות כל אדם:
- מה שמרבים בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה, ובכל דבר יכוין האדם לשם שמים ויזהר מלערב בתוך השמחה של תורה שחוק וקלות ראש ח"ו, ואיתא במדרש ודוד מכרכר בכל עוז לפניה', מהו בכל עוז בכל כוחו, מהו מכרכר שהיה מכה ידיו זה על גבי זה וטופח ואומר וכו', ופי' באור שבעת הימים שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל, וחסד על גבורה ורחמים על הדין, והיה מכוין למתק על ידי זה חמשה גבורות הרמוזים בחמש אצבעות הימין, וחמש פעמים חמש בהכאה הם כ"ה, סימן לדבר כה תברכו את בני ישראל ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת התורה:
כתב בספר יסוד ושורש העבודה שער ו )הניצוץ( פרק ב
...ואחר שעלתה לו שנה בשנה שנית בלימוד משניות כנ"ל,]לסיים בשעה את ש"ם משניות [ אף שיתחיל אח"כ בלימודים אחרים, גם מזה אל תנח ידך ועשה תורתך קבע גם שיעור משניות בכל ימי חייך דבר יום ביומו, כמבואר בזה"ק הנ"ל: בכל יומא תדיר, ויקבע לימודו במשניות פרק ומחצה בכל יום, בכדי שישלים כל הש"ס משניות בכל שנה, ויעשה ג"כ סיום על משניות בכל שנה ביום שמחת תורה. וכתב בשער יא )האיתון( פרק טז ויזהר האדם מאוד ומאוד ביום זה של שמיני עצרת, לפשפש במעשיו היטיב, כי עיקר מסירת הגז"ד של האדם הוא ביום זה, כמבואר במאמר הזה"ק הנ"ל, שאע"פ שנמסרו הפתקין ביום ה"ר, עדיין לא ניתן רשות להשליחים לפעול דבר עד שמיני עצרת, שביום הזה אם לא עשה תשובה גמורה ואמתית, נותנים רשות לשלוחים של מעלה שקבלו הפתקין מאתמול, שיעשו ויענישו כפי מה שכתוב בפתקין. וכתב בשער יא )האיתון( פרק טז וישתדל אדם לקנות לעצמו חתן תורה ואם לא ישיג לחתן תורה ישתדל לקנות חתן בראשית, וישמח ויגיל בלבו שמחה עצומה מאוד שזכה למצוה רבה זו, וביחוד בחתן תורה בסיומה של תורתינו הקדושה והתמימה והנחמדה. וישתדל מאוד שיהיה הס"ת כשירה ומוגה, ואם ידע בבירור שאינה מוגהת כראוי, אז טוב ההעדר.
דרשות ר"י אבן שועיב ]אחד מהראשונים [דרשה ליום שמיני חג עצרת
ועוד יש בזה היום רמז לעניינו שאנו גומרין התורה וקורין פרשת וזאת הברכה ואנו עושין שמחת תורה לגמרה של תורה, כמו בענין שלמה שאחר שגמר התורה ולמד כולה ברוח הקדש והבין עניינה וסודותיה וגמר אותה עשה משתה לכל עבדיו, דכתיב ויקץ שלמה והנה חלום, כלומ' ראה חלומו צפור מצפצף ידע מה אומר, חמור נוער ידע מה אומר הוי והנה חלום עומד על כנו, מיד ויבא ירושלם וגו', ויעש משתה, מכאן דרש ר' עקיבא שעושין שמחה לגומרה של תורה, ולכן אנו גומרין התורה בשמיני חג העצרת. וקורין פרשת וזאת הברכה שמספרת בשבח משה בראשה ובסופה ובשבח ישראל באמצע, הזכיר תחלה משה איש האלקים, להודיע מעלתם אף על פי שמצינו בדוד ואליהו איש האלקים אינו כמעלת משה דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא, ולכן ביאר בסוף הפרשה ולא קם נביא עוד, כמו שביאר. ורז"ל דרשו בענין איש האלקים המוזכר במשה שהיה יכול לבטל שבועת אלקים, דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנה והוא ענין גדול
זוהר הקדוש -עד שמיני עצרת אפשר לשנות את הדין לטובה
ב ֹא רְ אֵ ה, הַ צֶ לֶם הַ קָ דֹוׁש הַ זֶה, כְ ׁשֶ הֹולְֵך אָ דָ ם ּומִ תְ גַדֵ ל וְ נַעֲשֵ ית מֵ הַ פַרְ צּוף הַ זֶה הַ דְ מּות ׁשֶ לֹו, נַעֲשֶ ה צֶ לֶם אַ חֵ ר, ּומִ תְ חַ בְ רִ ים כְ אֶ חָ ד, וְ זֶה נֹוטֵ ל אֶ ת זֶה. בְ ׁשָ עָה ׁשֶ נִמְ צָ אִ ים ׁשְ נֵי צְ לָמִ ים ׁשָ מּור הּוא הָ אָ דָ ם, וְ גּופֹו בְ קִ יּום, וְ רּוחַ ׁשְ רּויָה בְ תֹוכֹו. בְ ׁשָ עָ ה ׁשֶ קְ רֵ בִ ים יָמָ יו, הֵ ם עֹובְ רִ ים מִ מֶ נּו, וְ זֶה עֹולֶה לָזֶה, וְ נִ ׁשְ אָ ר אָ דָ ם בְ לִי ׁשְ מִ ירָ ה, אָ ז )שיר ב( עַ ד ׁשֶ יָפּוחַ הַ יֹום וְ נָסּו הַ צְ לָלִים, ׁשְ נַיִם. בֹא רְ אֵ ה, כְ ׁשֶ מִ תְ עֹורֵ ר דִ ין בָ עֹולָם, כְ ׁשֶ הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא יֹוׁשֵ ב עַ ל כִ סֵ א דִ ין לָדּון אֶ ת הָ עֹולָם, צָ רִ יְך אָ דָ ם לְעֹורֵ ר ]בדין[ ּתְ ׁשּובָ ה ׁשֶ יָׁשּוב מֵ הָ רֶ ׁשַ ע ]מחטאיו[, ׁשֶ הֲ רֵ י אֹותֹו יֹום נִכְ ּתָ בִ ים פְ תָ קִ ים, וְ כֻלָם נִמְ צָ אִ ים בְ תִ יק כְ תּובִ ים. אִ ם זָכָה אָ דָ ם ׁשֶ יָׁשּוב לִפְ נֵי רִ בֹונֹו, קֹורְ עִ ים אֶ ת הַ פְ תָ קִ ים ׁשֶ עָ לָיו. אַ חַ ר כְָך הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא מַ זְ מִ ין לִפְ נֵי הָ אָ דָ ם אֶ ת יֹום הַ כִ פּורִ ים, יֹום הַ ּתְ ׁשּובָ ה. אִ ם ׁשָ ב מֵ חֲ טָ אָ יו - טֹוב. אִ ם ל ֹא - מְ צַ ּוֶה הַ מֶ לְֶך לַחְ ּתֹם פְ תָ קִ ים. אֹוי כִ י הַ ּתְ ׁשּובָ ה רֹוצָ ה לְהִ סְ ּתַ לֵק מִ מֶ נּו. אִ ם זָכָה בִ תְ ׁשּובָ ה וְ ל ֹא ׁשְ לֵמָ ה כָרָ אּוי - ּתֹולִים לֹו עַ ד אֹותֹו יֹום אַ חֲ רֹון ׁשֶ ל עֲצֶ רֶ ת, ׁשֶ הּוא ׁשְ מִ ינִ י לֶחָ ג. אִ ם עָ שָ ה תְ ׁשּובָ ה ׁשְ לֵמָ ה לִפְ נֵי רִ בֹונֹו - נִקְ רָ עִ ים. וְ אִ ם לֹא זֹוכֶה - אֹותָ ם פְ תָ קִ ים יֹוצְ אִ ים מִ בֵ ית הַ מֶ לְֶך וְ נִמְ סָ רִ ים בִ ידֵ י מַ לְאַ ְך הַ דִ ין, וְ הַ דִ ין נַעֲשֶ ה, ּופְ תָ קִ ים יֹותֵ ר ל ֹא חֹוזְ רִ ים עֹוד לְבֵ ית הַ מֶ לְֶך. אָ ז מָ עֳבָ רִ ים הַ צְ לָמִ ים מִ מֶ נּו וְ ל ֹא נִמְ צָ אִ ים עִ מֹו. כֵיוָ ן ׁשֶ עָ בְ רּו מִ מֶ נּו, הֲ רֵ י וַדַ אי ׁשֶ עֹנֶׁש הַ מֶ לְֶך יַעֲבֹר עָ לָיו וְ יִטְ עַ ם מִ כֹוס הַ מָ וֶ ת. ּובְ אֹותֹו לַיְלָה ׁשֶ ל חַ ג הָ אַ חֲ רֹון, הַ מַ לְ אָ כִ ים הַ מַ עֲנִיׁשִ ים מְ זֻמָ נִים, וְ נֹוטְ לִים אֶ ת הַ פְ תָ קִ ים. וְ אַ חַ ר ׁשֶ נָטְ לּו אֹותָ ם, מָ עֳבָ רִ ים הַ צְ לָמִ ים, וְ ל ֹא נִמְ צָ אִ ים ]ואם נמצאים פגומים, יעבר עליו מחלות וכו'[ בָ הֶ ם יָדַ יִם. וְ אִ ם נִמְ צָ אִ ים בָ הֶ ם יָדַ יִם - דִ ין גָרּועַ , אֹו יַעֲבֹר עָ לָיו דִ ין ׁשֶ ל מַ חֲ לֹות רָ עֹות בַ פְ גָם ׁשֶ לָהֶ ם, וַהֲ רֵ י בֵ אַ רְ נּו אֶ ת זֶה. ּובְ סִ פְ רִ י הַ קַ דְ מֹונִים אֹומְ רִ ים יֹותֵ ר, כְ ׁשֶ הָ ר ֹאׁש נִגְ רָ ע וְ יִמָ צֵ א הַ גּוף - בְ נֹו אֹו אִ ׁשְ ּתֹו יִמָ צְ אּו, וְ הּוא יִסְ ּתַ לֵק. וְ זֶה מְ דֻבָ ר כְ ׁשֶ ל ֹא חָ זַר כָ ל אֹותֹו זְ מַ ן בִ תְ ׁשּובָ ה. אֲ בָ ל אִ ם חָ זַר ,טַ עַ ם הַ מָ וֶת יִטְ עַ ם וְ יִתְ רַ פֵא. ]ויחי דף רך.[
- מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה, כי הוא סיום נ"א יום שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה ותתקבל תשובתם, והם שלשים דאלול מיום ראשון של ראש חודש וכ"א יום דתשרי רמז לדבר אין נא אלא לשון בקשה לכך נתנו נ"א יום לצורך הבקשות ותחנונים ויום זה הוא סיום יום נ"א, ולכן נקרא הושענ"א רבא כלומר הושע את יום נ"א שהוא רבא דהכל הולך אחר החתום:
- בליל הושענא רבא בעת חצות לילה נגמר ונעשה בחינת חותם החיצון למעלה, כי ביום הכיפורים נגמר חותם הפנימי שהוא העיקר יותר, ולכן בהושענא רבא נמסרין בפתקין, ואף על פי שנמסרו בפתקין יש עוד זמן להצלה עד יום שמיני עצרת, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהושענא רבא ויהיה לבו חרד בתשובה כל היום כולו:
- ילמוד סדר המתוקן בשמחה ובהתלהבות כי בלימוד ספר משנה תורה ]ספר דברים[ נעשה עיקר התיקון הראוי להיות ביום זה, ומעט קודם חצות לילה יאמרו קריאת שמע שעל המטה עם הפסוקים שיש עמה, ואחר חצות לילה יאמר ברכות השחר, ורק ברכת התורה לא יאמר אלא עד אחר עמוד השחר:
- יתפללו שחרית ומוסף בכונה והתלהבות, כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת יום עוד צריך להתפלל בהתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה ויבא לידי כמה טעיות בתפלה וברכותיה ולכמה חסרונות מאחר שהיה ניעור כל הלילה:
- אין רגילין לעשות מלאכה של חול ביום הושענא רבא עד אחר יציאתם מבית הכנסת ויש מסירין אפילו הארנק מחיקם, מיהו אם דרכו ליתן צדקה לעניים בבית הכנסת וגם ג' פרוטות בפסוק ואתה מושל בכל אשר בפסוקים ויברך דוד, לא יבטל מצות יקרות אלו בשביל חסידות זו:
- אחר שנכנסו כל החסדים ביום זה על ידי סוכה ולולב ושבעה הקפות, אז נכנסים החמשה גבורות אחר קדיש תתקבל, ואלו הה"ג נכנסים על ידי חבטת חמשה בדים של ערבה, על כן אחר קדיש תתקבל של סדר ז' הקפות יקח כל אדם חמשה בדים של ערבה שיהיו כשרים כדין ערבה שבלולב, ויחבוט חמשה פעמים על הקרקע, ויכוין בחבטות אלו כדי לתת בבחינת ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה שה"ס המלכות חמשה גבורות מנצפ"ך, ויכוין בכל חבטה באות אחד דמנצפ"ך כפי סדר זה ולא כסדר כמנצפ"ץ:
- יקשור חמשה בדים אלו ביחד, ויחבוט בהם בכח על הקרקע, ולא תהיה מרוצפת באבנים או בעצים דקרקע צריך בדבר זה, ויחבוט בהם בכח, ראוי שיהיו הבדים בכשרותם ושלימותם בכל החבטות כולם:]ה"ע- במקום הצורך אפשר שלאחר שחבט בערבה בקרקע חמש פעמים ימסרנה לחבירו שיחבוט וחבירו לחבירו ,ויקפיד בכל חביטות הערבה שתהיה בשלימותה ולפחות רוב עלים שבה[
- ערבה זו דינה כערבה שבלולב שאין לפסוע עליה ולא לזלזל בה, ומנהגינו להצניע ערבה זו עד הפסח לשרוף בה את החמץ, והלולב ישרפו אותו בתנור שמסיקין בערב פסח למצת מצוה:
- יש לקרות ביום הושענא רבא נבואת חגי סי' ב' בשביעי בעשרים ואחד לחודש וכו' עד אתן שלום נאם ה' צבאות והם ט' פסוקים כמו שכתב רב יעב"ץ ז"ל, גם קורין ביום הושענא רבא ביהושע סי' וא"ו וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה וכו', עד ויאמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה' לכם את העיר, וידוע מה שכתוב בירושלמי בהא ששנינו על הושענא רבא שהיו מקיפין המזבח שבע פעמים שהוא זכר לנס הנזכר ביריחו ע"ש, ובאמת כל איש בלבבו יבין כי סוד הקפות אלו שהם שש ושבע הקפות אלו הכל עולה בקנה אחד על כן דבר בעתו מה טוב:
- אתרוג של לולב בשביעי אסור לאכלו, ולבני ארץ ישראל מותר ביום שמיני עצרת, אבל לבני חוץ לארץ אסור בשמיני עצרת ומותר בשמחת תורה שהוא יום טוב שני, ואם חל שמיני עצרת בשבת יש אוסרין האתרוג לבני חוץ לארץ גם בתשיעי שהוא אחר השבת:
- סוכה ונויה אסורים לבני חוץ לארץ להנות מהם גם בתשיעי שהוא יום ש"ת, והוא הדין דאסור לטלטלם, ויזהר כל ימי המועד לבלתי יקח מן הסוכה אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו בין מהסכך בין מהדפנות וגם אחר המועד כשמוריד סוכתו לא יפסע על עצי הסוכה דתשמשי קדושה הם, אך מותר לשרפם בתנור, ונהגו להצניעם להגעלה לצורך הפסח:
- ליל ש"ע אומר בתפלה את יום חג שמיני עצרת הזה, ואם טעה ואמר את חג הסוכות הזה חוזר, ואם נזכר שהוא יום ש"ע ורק טעה בלשונו ואמר חג הסוכות אינו חוזר: ]ה"ע גם ידע שהוא שמיני עצרת וטעה בלשונו ואמר חג הסוכות חוזר[
- אין מברכים בחוץ לארץ בש"ע על הסוכה, אבל חייבים לישב בה ולישן בה כשאר ימי החג ואין לזלזל בזה כלל, ורק תהיה הישיבה בלא ברכה, ומברכין שהחיינו בליל ש"ע ובליל ש"ת בקדוש הלילה, וצריך לילה ודאי בקדוש בש"ע בשביל ברכת לישב בסוכה דאין מברכין, ובשמחת תורה בשביל ישיבת סוכה דאין יושבין בה ואוכלין בחוץ:
- אסור להזכיר היחיד גשם בתפלת מוסף ביום ש"ע קודם שיכריז שליח ציבור, ולכן המתפלל יחיד בביתו ימתין עד שידע בבירור שהכריז השליח ציבור באיזה בית הכנסת שאותה העיר וכל אדם ששכח ואמר מוריד הטל ולא אמר מוריד הגשם אינו חוזר: ]טו[ שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה יקראנה ביום הושענא רבא ולא ביום ש"ע מפני התרגום, ואם שכח ולא קראה ביום הושענא רבא יקראנה ביום ש"ע אחר מנחה:
- בליל תשיעי ויום תשיעי בחוץ לארץ אסור לאכול ולישן בסוכה משום בל תוסיף, ואין תקנה לפרוס על הסכך סדין על כולו דהוי ליה סכך פסול משום
מסכת Logiloines.a
