ביטול חמץ
נוסח הביטול- יאמר אחר הבדיקה 'כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא', ונכון שיוסיף וליהוי הפקר כעפרא דארעא, ומהני אע"פ שאמר זאת בינו לבין עצמו.
ולשון 'חמירא' כולל חמץ ושאור, אבל בשאר לשונות ואפי' בלשון הקודש צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו, והגר"א מפקפק על זה, דמשמע בירושלמי שמספיק לומר חמץ.
צריך לומר הנוסח בלשון שמבין, ואם אמר בלשון שאינו מבין, אם הוא יודע לפחות ענין הביטול שהוא מפקיר חמצו, יצא בדיעבד, אבל אם אינו מבין כלל והוא חושב שזה איזו תפילה, לא יצא אפי' בדיעבד.
טוב לחזור ולבטל את החמץ ביום י"ד לפני תחילת שעה שישית, מפני הפת ששייר או שקנה אחרי הביטול בלילה. ויאמר בביטול היום 'דחזיתיה ודלא חזיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה', שהרי ביטול היום הוא בשביל מה שהשאיר, ומ"מ צריך לבטל גם בלילה, שמא ישכח לבטל ביום עד שעה שישית. וכתב הרמ"א שיבטל רק אחרי השריפה, כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו, ונמצא שצריך לשרוף וגם לבטל לפני תחילת שעה שישית, שהרי בשעה שישית החמץ אסור בהנאה וא"א לבטלו.
שליח יכול לבטל את החמץ, ויאמר 'חמצו של פלוני דלא ידע ביה' וכו', וביום יאמר 'דידע ביה ודלא ידע ביה', ולא יאמר 'חמץ דאיכא בביתא הדין' שמא יש לו במקום אחר. ודווקא אם נשלח לבטל מהני, אבל שליח לבדיקה אינו יכול לבטל, ויש מפקפקים בזה, וס"ל דמסתמא עשאו שליח גם על הביטול, וכתב המגן האלף שלכן צריך השליח לבטל, וגם המשלח צריך לבטל, ובלאו הכי אינו מועיל, אמנם אם המשלח בביתו וביקש מאחר לבדוק, צריך המשלח לבטל בעצמו אא"כ ציווהו להדיא שיבטל. ומי שאינו שליח כלל אינו יכול לבטל אף היכא דזכות הוא לו (כגון שהוא בדרך ושכח לבטל), ויש מחמירים שגם שליח מפורש על הביטול לא מהני, ובשעת הדחק יש להקל. וקטן אינו נעשה שליח.
מי שאינו בביתו יבטל במקום שהוא נמצא, ואפי' אם מינה שליח עדיף שיבטל בעצמו (די"א ששליחות לא מהני, ואם לא בדק ודאי עליו להזהר לבטל בעצמו, דבדאורייתא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו), ואם האשה יודעת שאין דרך בעלה לבטל, טוב שתבטל מעצמה, ותאמר (בלשון שמבינה) 'כל חמירא דאיכא ברשות בעלי' וכו', ואפי' אשה שאינה בודקת בעצמה אלא ע"י שליח, טוב שתבטל בעצמה, דאפילו בבעל שהחמץ שלו יש מפקפקים בביטול ע"י שליח, ויכולה אף לעשות שליח לבטל, אך טוב יותר שתבטל בעצמה, אמנם לכתחילה אין ראוי שהבעל יסמוך על ביטול אשתו, כיון שאין החמץ שלה, אלא יבטל במקום שהוא נמצא. ואלמנה כיון שהחמץ שלה דינה כאיש שיכולה לבטל בעצמה או ע"י שליח.
אפוטרופוס של יתומים חייב לבדוק ולבער ולבטל, ואם נוהגים לתת שכר על הבדיקה נותן שכר, ואם עבר ולא ביער ולא ביטל, אין לחייבו כיון שאינו חייב אלא בפשיעה, ויתום קטן שאין לו אפוטרופוס ועבר עליו הפסח, אפשר שאין לאסור את החמץ אחרי פסח, דלמאן ניקנסיה.
