דברי אלוקים חיים
ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כט, לה)
נחלקו הפוסקים האם יום זה נקרא חג, דעת הרמ"א, שאין שום מקום שמופיע בו שיום זה מכונה כחג ועל כן אין לקרותו חג. וכן כתב הרמ"ע פאנו דאין שמיני עצרת נקרא חג בכל התורה כולה ולא בדברי קבלה.
אולם השו"ע ורוב הפוסקים נקטו, שיום זה נקרא חג (אור זרוע ואליה רבה והיא דעת הלבוש, מג"א ופרי מגדים). בביאורי הגר"א הביא מקור לכך שקרוי חג, מהגמרא בסוכה בדף מח:. שם כתוב, 'והיית אך שמח' לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה (וכ"ש היום שהלילה טפל אליו, רש"י שם).
הנפק"מ בין הדעות, האם אומרים חג בנוסח התפילה, שלדעת הרמ"א, אומרים בתפילת שמונה עשרה 'את יום שמיני עצרת הזה'. משא"כ בשו"ע מופיע הנוסח 'את יום שמיני חג העצרת הזה'.
נידון נוסף מופיע בפוסקים, ע"פ רוב הדעות ששמיני עצרת נקרא חג, האם הוא מוגדר כחג בפני עצמו (דעת הגר"א), או שהוא המשך של חג הסוכות (ט"ז), כפי המשמעות מכך שקרוי 'שמיני' וגם מהמשמעות 'עצרת', כפי שמבאר רש"י עה"ת (ויקרא כ"ג ל"ו) שעצרת הכוונה 'שהיום השמיני עצרת ממנו'.
הט"ז מביא ראיה לשיטתו מפסק השו"ע ביו"ד סימן ר"כ ס"כ, שהאוסר את עצמו מבשר בחג הסוכות, אע"פ שלא אמר בפירוש שיהיה אסור אף בשמיני עצרת, הדין הוא שאסור בבשר גם בשמיני עצרת, מוכח א"כ שהוא חג אחד ולכן יהיה אסור בכולו כולל שמיני עצרת. אולם בפרי מגדים דחה שאין ראיה משם, כי אפש"ל שהטעם הוא משום שהולכים אחר לשון בני אדם.
הנפק"מ בין הדעות מתבטאת באופן אמירת הנוסח הנ"ל, שלדעת הט"ז, אומרים בנוסח התפילה 'את יום שמיני עצרת החג הזה' והפי' שהוא עצרת לחג הסוכות שהרי לשיטתו אינו חג לעצמו אלא המשך לחג שקדם לו. אולם לגר"א מוילנא, עיקר הנוסח הוא כפי הנוסח המופיע בשו"ע, שאומרים 'את יום שמיני חג העצרת הזה'.
במהרש"ל מקיים את הנוסח של הט"ז על פני הנוסח של השו"ע, אך מטעם אחר, כדי שלא להפסיק בין שמיני לעצרת, שהרי בפסוק הם סמוכים זה לזה והוא שם אחד.
בפרי מגדים כתב, שע"פ כל הנוסחאות אין לומר את המילה 'העצרת' עם ה', אלא צריך לומר 'עצרת'.
והיית אך שמח (דברים טז, טו)
"אך לרבות ליל יו"ט האחרון של חג" (סוכה מח, א) יש לתמוה, והלא 'אך' מיעוטא הוא בכל מקום, ואיך בא כאן לרבות? ויש ליישב על פי דברי המדרש שעיקר מצות השמחה בשמיני עצרת היא לשמוח בה', והנה אם האדם לא יעשה גבול לשמחתו בשבעה ימי החג ויאכל וישתה יותר מדי, לא יהיה ביכלתו לשמוח שמחה שלימה בשמיני עצרת, כמו שמצינו שבערב שבת או בערב יום טוב ימעט באכילה כדי שיאכל בשבת לתיאבון. על כן צריך האדם לשמוח בימי החג במידה ברורה כדי שיוכל לקיים את מצות שמיני עצרת כראוי. זהו מה שכתוב "והיית אך שמח", דהיינו שמיעוט השמחה בשבעת ימי החג הוא כדי שיוכל לשמוח אחר כך בשמיני עצרת שמחה שלימה.
(דעת סופר)
