דרוש ומוסר על פרשת השבוע שנאמר ב'עונג שבת'

שבת קודש שמחת תורה תשפ"ז (329)

אנחנו נמצאים כעת בליל שמחת תורה שהוא היום שבו אנחנו שמחים עם התורה, ומובא בכתבי רבינו האריז"ל זיע"א (שער המכלול) שקוראים לזה שמחת תורה כיון שהתורה שמחה ביום זה, והיינו שהתורה היא ישות בפני עצמה, ואנחנו שמחים עם התורה ביחד, וכעין מה שהביא רש"י סנהדרין (צ"ט: ד"ה "תורה"): "תורה עמלה לו – שמחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וכו', עיי"ש, ויש לנו הזכות לשמוח עם התורה יחד, ויום זה הוא יום שמחתה, וזה מבהיל!

ראיתי דבר יפה מהספר "מדרש שמחה" בשם הרה"ק ר' שמחה בונים מפשיסחא זיע"א שביאר דברי המשנה (אבות): "כך היא דרכה של תורה", משל לסוחר שנוסע כמה שבועות ליריד הגדול בעיר הגדולה, שפשוט שהוא רוצה לעצמו אכסניה נאה וכדו', אמנם, גם אם לא יהיה לו אכסניה נאה הוא ייסע אל היריד, לפי שהוא יודע שבזה תלויה פרנסתו של כל השנה! והנמשל הוא שאדם שיודע שהמטרה שלו בעולם הוא לימוד התורה הקדושה הרי שהוא מסכים לכל צורה שהיא העיקר שהוא יזכה לשבת וללמוד תורה, וזהו הפשט: "כך היא דרכה של תורה" = היינו שהתורה נקראת דרך כדי לומר לאדם שיהיה בליבו כאילו כל הזמן הוא נמצא בדרך, ואז יהיה הכול נקל בעיניו, ואף שהוא יהיה בבחינת: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן" כהמשך המשנה שם, וזה השמחה שלנו ביום גדול זה של שמחת תורה!

אני רוצה לציין לנידון הלכתי מעניין שנזכרתי בו היום כשחזרתי מתפילת הושענא רבה ב"כותל המערבי": האם אדם שיושב בסוכה מקיים מצוות סוכה בכל רגע ורגע שהוא יושב בה? והיה נ"ל שכיון שאמר הכתוב: "בסכת תשבו שבעת ימים" הרי שלכאורה בכל רגע ורגע שיושב בה הוא מקיים מצווה, ולכן היו צדיקים שלא עזבו סוכתם אף לרגע, (וראיתי (בגיליון "סיפורי צדיקים" – ק. קרעטשניף רחובות) שהרה"ק ה"ויגד יעקב" מפאפא זיע"א לא עזב את הסוכה כל חג הסוכות, והיה לו שם מניין, ובספרו הנ"ל הוא מסיק שגם אם אין מניין אדם שמקפיד כל הזמן לשבת בה יתכן שיתפלל ביחיד, עיי"ש), וא"כ זה חג מאוד חשוב שאפשר לזכות בו כל רגע במצווה כזו גדולה וחביבה ולהיות תחת כנפי השכינה, עוד חשבתי לומר שזה תלוי במחלוקת מרנן הגרש"ז אויערבאך והגר"ח קנייבסקי זצוק"ל לגבי שינה בסוכה: האם כשהסוכה צפופה אפשר שיישן בה אחד ואחר שיירדם יוציאוהו, וכן הלאה, שדעת מרן הגרש"ז המובאת בכמה מקומות שאפשר להוציאו שהמצווה היא להירדם בסוכה, אמנם מרן הגרח"ק אמר לי שאין לעשות כן, ויתכן שנחלקו בעניין הנ"ל האם החיוב הוא בכל רגע וכשמוצאים אותו לא מקיים המצווה, או שהחיוב הוא להתחיל לאכול וכדו', אך דחיתי את זה כי שם שאני שהרי ישן הוא פטור מהמצוות כי הוא אנוס ואונס רחמנה פטריה, וממילא יתכן שגם הגרש"ז סבר שמקיימם המצווה בכל רגע, אמנם כשישן ואין בו דעת אין הוא מקיים המצווה אלא רק כשהוא הולך לישון, וצ"ע למעשה.

עוד דנתי לגבי ארבעת המינים האם בכל רגע שהוא מחזיק אותם מקיים מצווה, והיה נראה שכיון שאיתא בגמרא סוכה: "מדאגבהיה נפק ביה" והיינו שכשהוא מרים את הד' מינים מיד הוא יוצא י"ח, שהרי אמרה התורה: "ולקחתם לכם" וכיון שלקחם בידו יצא, ולכן אנחנו מקפידים לקחת את האתרוג הפוך קודם הברכה כי בלא כן תהיה הברכה לאחר המצווה, ומה שמביאה הגמרא מנהג אנשי ירושלים שהיו אוחזים את הלולב כל היום זה חיבוב מצווה, ולא שבכל רגע יצאו י"ח המצווה.

ידוע המעשה שהרה"ק ר' נפתלי צבי מרופשיץ זיע"א ראה פעם עגלון אחד השמח מאוד בשמחת תורה ומרקד ומפזז בכל עוז, ושאלו אח"כ: "כלום כבודו לומד כל כך הרבה שהוא כל כך שמח"? ויען לו העגלון: "וכי כשאחי עושה חתונה אני לא ישמח בשמחתו"? ואמר ר' נפתלי: "מעולם לא נצחני אדם חוץ מעגלון זה"! והתחדש לי היום חידוש נפלא במעשה זה: תשובתו של העגלון בעצם מגלה לנו את כל סוד עניין התורה! שהיא ע"י אחדות כל ישראל זה עם זה שע"י כך זכו לקבלת התורה, וכמו שאמר הכתוב: "ויחן שם ישראל נגד ההר" ודרשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד", ועל זה הוא רמז שאם כולם שמחים בשמחתו של השני אף שהם לא למדו כל כך הרבה הרי שזה כל המהות של שמחת תורה האחדות!

וכמה מן הראוי להוסיף כאן מה שאמר לי הלילה הרב נתנאל שלנגר שיחי' שהגאון ר' יונתן דיויד שליט"א ר"י "פחד יצחק" אמר לאביו שליט"א לפני שנים רבות על דברי הגמרא סוכה שבשמחת בית השואבה לא ראו שינה בעיניהם (וביאר בזה רבינו ה"חתם סופר" זיע"א שזה רמז שהם לא התבטלו לרגע, וכמו שאמרו חז"ל: "הולך בטל כישן דמי", ובזה הוא מיישב הלשון: "לא ראינו שינה בעינינו" שבטלה נקראת שינה שרואים, וכן בזה הוא מיישב שלא יקשה ממה שאמרו חז"ל: "שבועה שלא ישן ג' ימים מלקים אותו וישן לאלתר", שכאן הכוונה שלא התבטלו), והיו נחים זה על כתפי זה, והוא סוד האחדות שעיקר חג הסוכות הוא להיות מאוחדים זה עם זה (ובבחינת מה שאמרו חז"ל: "ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת"), וכשנגמר חג זה הרי שאומר הקב"ה שנהיה עמו עוד יום בקיתון באחדות, וע"י שכל ישראל זה עם זה זוכים לתורה, והבן.

וכן יש כאן רמז בשמו של יום זה על עניין השמחה בלימוד התורה וכמו שמביא בהקדמה לספה"ק "אגלי טל" להרה"ק מסוכטשוב זיע"א (שזכיתי להיות קודם בהקפות בבית מדרשו של נכדו כ"ק האדמו"ר מסוכטשוב שליט"א כאן בבית וגן) שאדם שלומד תורה בשמחה מקבל שכר הרבה יותר, עיי"ש, והוא בחינת: "שמחת תורה" והבן.