איך התנחם משה על זה שדורו לא זכו ליכנס לארץ?

וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ גו' עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן

ארץ המערב בשלותה ובחורבנה. ד"א, אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים (לד, א-ב. רש"י)

יש להבין לאיזה צורך הראה הקב"ה למשה לא רק את ארץ ישראל כמות שהיא באותה שעה, אלא גם את "כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים", שלכאורה אין לזה שייכות לבקשת משה רבינו "ואראה את הארץ הטובה" (ואתחנן ג, כה)?

ויש לומר:

בקשתו של משה רבינו לזכות להיכנס לארץ לא היתה רק לצורך עצמו, שהרי בהיותו רועה נאמן של אנשי דורו, בוודאי לא הי' יכול ליהנות מהכניסה לארץ אילו היו אנשי דורו נשארים במדבר, אלא בקשתו היתה שגם כל בני דורו ייכנסו יחד עמו.

ולכן, כאשר הקב"ה הסכים למלא חלק מבקשת משה, ש"בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה אני מראה לך את כולה" (כמו שפרש רש"י ואתחנן ג, כז), הנה, אילו הי' הקב"ה מראה למשה רק את ארץ ישראל כמות שהיא באותה שעה, לא הי' בזה כדי לנחמו בנוגע לעיקר כוונת בקשתו, שגם כל בני דורו יזכו להכנס לארץ.

ולכן הראה הקב"ה למשה גם את "כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים", שאז יכנסו לארץ גם בני דורו של משה יחד עמו, כי כל זמן שאין משה רואה את תחיית המתים, כשיכנסו דורו לארץ, אין בראיית הארץ כדי לנחמו בנוגע לדורו.