איזה תירוץ לא עובד בחג???
איזה תירוץ לא עובד בחג???
"מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קְדֶשׁ אֵלֶּה הֶם מוֹעֲדָי" [ויקרא כ"ג, ב']
ראיתי ביאור יפה שמביא ר' ראובן קרלינשטיין זצ"ל: שבדרך כלל במועדים ובחגים יש יותר זמן פנוי, ואז נמדד האדם, האם הוא מנצל את זמנו או שהוא מבזבז אותו? האם שיעור תורה חשוב אצלו או לא כל כך? ולמה דוקא בחגים? כיון שבחגים לא עובדים ויש זמן פנוי, והשאלה: האם תופסים ספר או שתופסים עיתון?
במשך כל השנה, אם נשאל אדם: למה אתה לא בא לשיעור תורה??? הוא יענה לך: אין לי שניה לנשום, אני עובד מצאת החמה עד צאת הנשימה והנשמה ☺.
אבל במועדים, התירוץ הזה כבר לא עובד... צריך לחפש תירוץ אחר, יש כאלה שכל היום רק מתרצים את עצמם, הוא לא עושה מה שצריך לעשות, והוא יתרץ לך את זה עם מיליון ואחד תירוצים.
על זה אומרים "תירוצים יש הרבה, תשובה יש רק אחת" אם אתה בכל פעם לא מוצא זמן למה שאתה צריך לעשות, אז פשוט, תפסיק כל היום לחפש תירוצים, אם זה היה מעניין אותך היית מוצא זמן.
אומר ר' ראובן: אם "מועדי ה'" אצלך הם "מקראי קודש", אם אתה מנצל את הזמן לרוחניות, אז "אלה הם מועדי" את המועדים האלה אני אוהב, אומר ה'.
אחרי שיחה שמסרתי על הנושא הזה, שמעתי טענות של אנשים, שפשוט אין להם זמן בחגים לפתוח ספר: הרב, אני כל היום עם המשפחה, והם רוצים לטייל, וכדי לפתוח ספר וללמוד, הם מעדיפים שאני לא אעשה את זה על חשבון הזמן שלהם.
אמרתי לו פתרון פשוט: הרי לצאת לתפילות אתה יוצא, אז תצא קצת יותר מוקדם לתפילה ושם תפתח ספר, וכן בין תפילת מנחה לתפילת ערבית תנצל את הזמן ללימוד, במקום לצאת ולפטפט על המועמד לבחירות שביננו הדיבורים שלנו לא מעלים ולא מורידים...
כשאתה נמצא כבר בבית המדרש, הנסיון הוא הרבה יותר קל, מאשר כשאתה נמצא בבית.
כי כאשר אתה נמצא בבית, אתה אומר: מה עכשיו לצאת, אין לי כח, הנסיון הרבה יותר קשה, מה שאין כן כאשר אתה נמצא כבר בבית הכנסת, שהשאלה היא: האם להישאר או לא, כאן הניסיון יותר קל.
בכל התמודדות שיש לאדם, החכמה היא להרחיק ממנו את הנסיון כמה שיותר, הגמרא ב"מסכת סוכה" [נ"ב] אומרת: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ".
ולכאורה, זה דבר שצריך ביאור, אם אתה רואה את יצר הרע, אם היו שואלים אותי: מה לעשות במצב כזה? הייתי אומר: תעיף אותו כמה שיותר רחוק, אל תביא אותו למצב שהוא בכלל יהיה באזור שלך, אבל פה בגמרא, כתוב: "משכהו לבית המדרש" כיון שבזה שאתה מושך אותו לבית המדרש, אתה מרחיק ממך את הנסיון.
אני זוכר את ראש הישיבה, הרב גבריאל יוסף לוי שליט"א, שהיה מדבר על זה, שאם בחור מרגיש עייף, עדיף שישאר בבית המדרש ויניח את הראש על הסטנדר, מאשר שיעלה לחדר לנוח, כיון שאם הוא אומר לעצמו, אני נמצא פה בין עייף בין שאני לא עייף, בין בכוונה בין שלא בכוונה זה גורם שלא יהיה לו נסיון אם להישאר ב"סדר" או לא.
אבל אם על כל בדיל של עייפות, הוא יוצא מבית המדרש, אז על כל סדר לימוד יהיה לו גם נסיון: האם לבוא או לא לבוא.
ובנוסף, כשהוא נשאר בבית המדרש, רק אם הוא באמת עייף הוא יניח את הראש, אבל אם הוא יוצא לחדר, בהרבה מקרים, הוא לא יישן וסתם הוא יבזבז את הזמן.
לפעמים, אדם עייף ויש לו נסיון אם ללכת לשיעור תורה או לתפילה ואין לו כח לצאת, ומתחילות להיכנס לו מחשבות: אם אני אלך אולי ארדם, ולכן אולי לא כדאי שאלך בכלל.
והחכמה במצבים כאלה, היא קודם כל לצאת מהבית, ואז כשאתה בחוץ,
אחרי שעברת את הקושי של ה"לצאת" הכל נראה אחרת.
