גאולפדיה

שמחת הילדים

מִשִׁיחַי. שמחת תורה הוא היום היחיד שבו הילדים עולים לתורה כמו המבוגרים. גם בשמחה ובריקודים משתתפים הילדים השתתפות מלאה, בדיוק כגדולים. כי השמחה בשמחת תורה אינה קשורה בלימוד התורה - שהרי מבחינת הלימוד וההבנה יש הבדלים בין גדולים לקטנים. השמחה היא על־ידי שרוקדים עם ספר התורה כשהוא סגור ועטוף במעילו, ובריקוד כזה משתווים לגמרי הקטנים לגדולים, עד שגם ילד קטן ביותר רוקד ושמח כפי שרוקד הגדול שבגדולים.

חז"ל (שבת קיט,ב) מפרשים את הפסוק "אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי", שהכוונה ל"תינוקות של בית רבן". הילדים נקראים 'משיחי' משום ש"דרך תינוקות למושחן בשמן" (רש"י שם), או כביטוי לחשיבותם ולערכם, "הבל שאין בו חטא". אבל ישנו גם הפירוש הפשוט של המילה 'משיחי' מלשון משיח.

הקשר של הילדים לגאולה מתבטא בכמה דברים. למשל, חז"ל אומרים (שבת שם): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן". מזה מובן שעל־ידי לימוד תורה של תינוקות של בית רבן באה הגאולה.

כאשר הילדים רוקדים ושמחים עם ספר התורה בשמחת תורה ממש כמו המבוגרים, יש בכך גם רמז לאחד מייעודי הגאולה.

"וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ... כִּי כוּלָם יֵדְעוּ אוֹתִי, לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיה לא,לג). כשתבוא הגאולה ישתוו הקטנים לגדולים נוכח עוצמת הגילוי האלוקי, והשמחה של שמחת תורה היא דוגמה לכך (תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב, כרך א, עמ' 146).