המחזיק תורה זוכה לשפע כל טוב בעולם הזה ובבא

שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך

מסביר החפץ חיים שעושה עסקים פוחד שמא לא יצלח בעסקיו שמא יפול בעסקיו אבל המחזיק תורה - זבולון אומר החפץ חיים הוא שמח עוד כשהוא קונה את הסחורה ועדיין לא מכר ולא חושש שיתקע עם הסחורה והוא בטוח שיצליח למכור את הסחורה ומודע כיון שיששכר באהלך דהיינו שמחזיק זבולון את יששכר.

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו

כידוע שכל כלי במשכן מסמל לדבר מסוים כגון השולחן מסמל את העושר והזר שסביבו מסמל כתר מלכות, מנורה מסמלת את חכמה כמאמר חז"ל הרוצה להעשיר יצפין להחכים ידרים מזבח הזהב והזר הסובב את מזבח הזהב מסמל את כתר כהונה, הארון מסמל את לומדי התורה והתלמידי חכמים, הזר זהב שעליו מסמל את כתר תורה וכידוע היה בארון שני מוטות שבהם הרימו את הארון וזה מרמז על מחזיקי התורה שגם הם נמצאים יחד עם הארון בקודש הקודשים כמו לומדי התורה שהם קודש קודשים. כשעם ישראל חצו את הירדן בכניסתם לארץ נעשה נס גדול שהמים עלו כלפי מעלה עד גובה 300 מיל כשעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים, הכהנים מצד אחד של הירדן וישראל מצד שני שכבר עברו את הירדן הארון נשא את הכהנים לעבר השני לעם ישראל היינו שהארון נשא את נושאיו (ובזה שגג עוזה כשדוד הביא את הארון מבית עובד כשחשב עוזה שהארון עומד לנפול החזיק בארון והוא טעה שאם את נושאיו הוא מרים קיימו את עצמו).

כתב הכלי יקר (בדיבור ונועדתי לך שם (כב) כתב מצינו (סוטה לה.) שהיה הארון נושא את נושאיו כדלעיל, והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה נראים נושאות והם נשואות מן לומדי התורה עייכ. דהיינו אדם חושב כשתורם ללומדי התורה הוא מחסר מכספו אבל האמת היא שזה הפוך ארון נשא את נושאיו לומדי התורה בזכותם הוא מצליח בעסקיו ובכלכלו ובבריאותו לבד מהשכר בעולם הבא שהוא עצום ורב זוכה ללמוד אחרי מאה ועשרים את מה שלמד מי שתמך בו אף המחזיק ידי תלמידי חכמים, אף שאיננו עמל בתורה בעצמו, הוא שותף מלא בלימודם, וכן מצינו באחיו של הרמב"ם שאמר לו: "אני אצא להביא פרנסה ואתה עסוק בתורה, אני אחלוק איתך את הממון שארוויח ואתה תחלוק איתי את שכר העולם הבא".

החיד"א (במדבר קדמות מ, לו) כתב: "מחזיק לתלמיד חכם להנותו מנכסיו שיוכל לעסוק בתורה לעולם הבא, אף אם הוא עם הארץ מלמדין אותו".

מספרים על הגר"ח מוואלוזין זצ"ל שפעם נתקשה באיזו משנה ולא הבין אותה, ובא אליו בחלום כפרי אחד [שנפטר חודש קודם, שהחזיק בישיבה וביקש מהרב חיים שלאחר פטירתו ילמד משניות לעילוי נשמתו] והסביר לו את המשנה. שאלו הגאון: "מהיכן יודע אתה ביאור משנה זו?!" ענה לו הנפטר: "כיון שבימי חיותי הייתי מחזיק תלמידי חכמים, זכיתי להיכנס לגן עדן ולימדו אותי תורה תוך זמן קצר מאד". התפעל רבי חיים שלומד התורה שלא היה בר אורין ומסביר לו את המשנה, כך שכרן של מחזיקי תורה.

בגמרא כתובות (קה:): תניא, כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים. ועיין יומא (עא.) שהרוצה להקריב ח"י נסכים על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. המחזיק תורה לא יגרע חלקו של לומד התורה משום כך שבשו"ת יביע אומר (חלק ז יו"ד סימן יז), הביא שכתב רבינו החיד"א בספר מדבר קדמות (מערכת מ אות לו) בשם ספר עץ החיים, שהמחזיק ביד תלמידי חכמים, יש לו מעלה כמי שלומד ממש, שמהנה לו לימוד התורה של אותו תלמיד חכם להצילו מהיצר הרע. עיי"ש. והגמרא אומרת שאלמלי תורה אי אפשר לנצח את יצר הרע וכשתומך בלומדי תורה ניצול הימנו כמו שהוא עוסק בתורה והביא שם שמשמע מדברי הש"ך שמנכים חצי משכרו של העוסק בתורה, ונותנים אותו למי שהחזיק בו,

ומרן החיד"א ז"ל בספרו ראש דוד (פרקי קדושים) הביא שמהר"ש פרימו ז"ל כתב מסברה, שהחצי שנוטלת אשת החכם, כמבואר בסוטה (דף כא) שזוכות לכך בשכר זה שממתינות ושולחות את בעליהם ובניהם לבית המדרש, אינו נגרע מחלקו, כיון שלא התנו על כך, רק שהקדוש ברוך הוא בחסדו, נותן לה החצי מבעלה מאתו יתברך. מה שאין כן העשיר שהתנה עמו על כך, אכן נוטל חצי משכר תורתו. עיי"כ. וחיד"א סבירה ליה שאין נגרע מחלקו כלום וכן ההפלאה בהקדמתו (פתחא זעירא אות מג) שכתב: יש שחושבים דאי לו לעשות את השותפות הזו שחושבים שאלו קיום האי ידי החזקתם בתלמיד חכם, הם קונים ממנו חלק מתורתו, כדרך שאר משא ומתן. אולם חלילה לחשוב כן, וכי ימכור תלמיד חכם אפילו שעה אחת מחיי עולם הבא, אשר היא יפה מכל חיי עולם הזה, וכל שכן שעה אחת בתורה שהיא חשובה מכל חיי עולם הבא. אלא הענין הוא, שכל אחד מהם מקבל שכרו משלם. משל למי שמדליק נר מנר שאין מחסור לאורו, כן המחזיק בתלמיד חכם, נוטל שכרו מאת השם יתברך.

וכן כתב האור החיים הקדוש פרשת כי תשא ששקל הקודש כפול היה ולא יגרע בגלל שחבירו מפרנסו ויקבל לומד התורה שכר שלם מלא עיי"כ ועוד פוסקים ולאחר שבשו"ת יביע אומר (שם), הביא את כל האמור לעיל, והעתיק עוד פוסקים רבים הסבורים כך סיים שכך הלכה שלא נגרע מהלומד כלום וסיים הפסוק: "כי טוב סחרה (של התורה) מסחר כסף", כי השותפים במסחר במקנה וקנין, כל אחד מהשותפים מקבל מחצית מן הריוח בלבד, ואילו בהחזקת תורה, החכם והמחזיק כל אחד מהם מקבל שכרו משלם, כי בצל החכמה בצל הכסף. עיי"כ.

וראוי לציין שסיפר אברך שהיה בכולל שהתברר לו שהראש כולל חתם על הסכם יששכר וזבולון וסיפר האברך לגאון הרב בן ציון אבא שאול ואמר לו הרב לעזוב את הכולל ולחפש כולל אחר וְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה קֹהֶלֶת (פרשה ב'): ר' מאיר בעל הנס היה סופר מומחה, והיה עמל [מרוויח] שלשה סלעים כל שבוע, והיה אוכל באחד ומתכסה באחד ומפרנס החכמים באחד. היינו למרות שעסק בתורה גם החזיק תלמידי חכמים [רואים מכאן שנתן יותר מחומש שהרי נתן סלע להחזקת תלמידי חכמים שהוא שליש הכנסתו ואף שאמרו בכתובות שלא יפזר לצדקה יותר מחומש כמבואר]. הגמרא במסכת בבא בתרא דף יא. מביאה שמונבז המלך בזבז אוצרותיו לצדקה הקשה ה'עיון יעקב' (הובא בחברותא שם דהלא אסור לאדם לבזבז יותר מחומש. ודוחק לומר שאכן בזבז רק חומש. ותירץ שמלך אף פעם לא יבא לעוני ובספר אהבת חסד חלק ב' פרק כי, הביא שיש ששה אופנים שמותר לבזבז יותר מחומש. א. במקום פיקוח נפש. ב. היכן שיש הרבה עניים. ג. בעשיר מופלג ומלך דינו כעשיר ד. כשמשתכר במלאכה קבועה כדי מחיתו ויותר, יכול לתת את המותר לצדקה אף אם הוא יותר מחומש. [וכן כתב בביאור הלכה סימן תרנ"ו ד"ה אפי']. ה. להחזקת תורה. ו. מי שמבזבז מעותיו להבלים, כגון לבושי רקמה וריבוי משרתים ולדור בהיכלי כבוד, עדיף שיתן כסף זה לצדקה.]

כתוב (משלי ג, יח): "עֵץ חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֲשֶׁר": המחזיקים בתורה זוכים לאושר התורה מברכת אותם ואת ממונם ושומרת עליהם חוץ מהשכר עצום לעולם הבא.

מסופר בישיבת שובו בנים למשרדי הישיבה התקשרה אישה בוכייה. בנה חלה לא עלינו בחיידק מסוכן, הרופאים כבר אמרו נואש והקציבו שעות בודדות בלבד לחייו ר"ל. האישה אמרה שאמנם אפסו כל הסיכויים אך היא רוצה שמצפונה יהיה נקי, שלאחר שלא ישאר דבר שלא עשתה עבור בנה. האברך שענה לה הרגיע אותה ואמר: "לרופא ניתנה אמנם רשות לרפא, אבל הכל בידי שמים ורק ה' קובע, את תהי מוכנה לעשות כל מה שאומר לך?", האישה השיבה מיד ללא היסוס: "כן! אין לי מה להפסיד". אמר לה האברך: "אנו תלמידי הישיבה נתאסף ליד מיטת בנך ונקרא בצוותא "תיקון הכללי" ואת תתרמי סכום כסף לטובת הישיבה לפדיון נפש עבור בנך, הסכימה האישה ומיד חתמה על הוראת קבע לטובת הישיבה בסך מאה ושמונים ש"ח כמניין ח"י פעמים ח"י. כעבור שעתיים להפתעת הרופאים מצב הילד התייצב, ועד הבוקר השתפר מצבו לעיני הרופאים הנדהמים, וכעבור זמן קצר שוחרר מבית החולים וברוך ה' החלים לחלוטין.

עשה שותפות עם התורה וזכה לעשירות מופלגת

יהודי ממונסי שכשפגשתי אותו לפני כמה שנים בתחילת דרכי, הוא התלהב ונתן שלשת אלפים דולר לכולל, אותו יהודי היה אף הוא בתחילת דרכו בעסקים ואת הכסף שהוא נתן לכוללים הוא לווה מאחרים, את המעשה הזה הוא עשה לאחר שהראיתי לו את דבריו של רבינו יונה באגרת התשובה "שהרוצה להינצל מהעוון והעונש המר יתעסק בצרכי הרבנים והתלמידים". בשנה שלאחריה הוא לקח על עצמו להחזיק שלשה אברכים, אחרי כמה חודשים אני מקבל ממנו טלפון בו הוא מבשר לי שהוא נכנס עכשיו לעסק גדול והוא מבטיח את כל המעשרות לכולל, והוא רוצה ברכה לעסק ממו"ר ראש הישיבה. הלכתי וסיפרתי לו על בקשת אותו יהודי, תגובתו הייתה תגיד לו למה רק מעשר? שייתן חמישים אחוז שיעשה שותפות עם הקב"ה. אותו יהודי הסכים ומאז הוא הצליח בעסקים עד שהוא העלה את סכום התמיכה שלו פי עשר, כיום אותו יהודי עשיר מופלג והוא מתקשר ומספר את סיפורו לכל מי שרק מעוניין לשמוע, הוא עושה בשבילי את העבודה. כל נדיב חדש שאני מגיע אליו הוא מתקשר אליו ומשכנע אותו עד זה שמח ושבת שלום ומבורך