האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו

"הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" (דברים לג, ט).

והדקדוק מבואר. ויובן ברמז נכון, שמשה רבינו עליו השלום ניבא על דורות הראשונים שהיה להם חשק ללמוד תורה, והיו הולכין למדבריות והיו מתעכבין שם במדבריות שנים הרבה וכשהיו חוזרים לביתם לא היו מכירין אבותיהם ואימותם (עיין כתובות סב, ב) על דרך מה שפירש רש"י על הפסוק (בראשית מב, ח) "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ". ועל זה בא הרמז "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר", והטעם למה כל כך, "כי שמרו אמרתך ובריתך שהיא התורה ינצורו", ועל ידי כן לא הכירו כאמור ודו"ק.

(תורת אהרן - רבי אהרן בן שמעון)