העושר טוב רק אם משתמשים בו לטובה

וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וכו'... (לד, כ)

אפשר לפרש פסוק זה דרך רמז: "גָד", הוא מזל, אדם מתעשר, והוא שמח במזלו הטוב, אבל המזל הוא טוב רק אם האדם עושה הדבר הנכון עם הכסף שנפל בחלקו, אם אין הוא עושה את הדבר הנכון, עלול הכסף להיות "עושר שמור לבעליו לרעתו". הדבר זה נרמז כאן בפסוק: "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ", משה רבינו אמר, שהגד המזל הוא "בָּרוּךְ", מתי? כאשר מרחיבים המילה "גד", והיא נעשית "גמולי דלים", כאשר גומלים חסד עם הדל, אזי "כלביא שכן", ראשי תבות "כי לא במותו יקח... אחריו".

ספר ומתוק האור בשם ה"חתם סופר"