הצעת התורה לגויים

הצעת התורה לגויים

ה' מִסִינַי בָּא וְזֶרַח מִשֵׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן

מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה (לג, ב. ע"ז ב, ב)

לכאורה קשה: וכי לא ידע הקב"ה שלא יקבלו האומות את התורה, עד שהוצרך להחזירה על כל אומה ולשון?

ויש לבאר:

ידוע (ראה מג"א או"ח סי' ס סק"ב. שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ד) שבחירת הקב"ה בישראל היתה בשעת מתן תורה. ומבואר בתורת החסידות, שבחירה אמיתית היא בלי שום טעם וסיבה (ראה לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 219 ואילך), כי כאשר ישנם טעמים לבחירה הרי מוכרח הוא לבחור כן, ואין זו בחירה חפשית באמת.

וזהו מ"ש (מלאכי א, ב-ג) "הלא אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי", היינו שמצד עצמותו ית' עשו ויעקב שווים הם, ומ"מ בחר השי"ת ביעקב ולא בעשו.

וכיון שנתינת התורה היא מעצמותו ית' ממש, ולגבי עצמותו ית' "אח עשו ליעקב", החזירה הקב"ה על כל האומות בשוה, ואעפ"כ בחר בבחירתו החופשית בחירת עולם בעם ישראל, ונתן להם ה' את התורה.

וזהו "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי", כמבואר בתורת החסידות ש"כפה עליהם הר כגיגית" הוא התגלות אהבה רבה שהשפיע השי"ת לישראל, ועי"ז ירדה שנאה לאומות העולם.

ואהבה זו שהראה הקב"ה לישראל היא שגרמה להם שקבלו את התורה והקדימו נעשה לנשמע (תורה אור צח, ד. לקוטי תורה ראה כב, א), ואילו השנאה שירדה לאומות העולם היא שגרמה להם שלא קיבלו את התורה.