הלכות חג הסוכות
הלכות חג הסוכות
סימן תרסו - סעיף א': אף על פי שגמר מלאכול ביום השביעי שחרית, לא יסתור סוכתו אבל מוציא הוא את הכלים ממנה מן המנחה ולמעלה, ומתקן את הבית לכבוד יום טוב האחרון; ואם אין לו לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני, צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף. הגה: ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג א"צ לפחות בה, דלא נראה כמוסיף רק ביום שמיני (מנהגים). ואם הוצרך לסעוד בשאר היום, צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה; ובחוצה לארץ, שצריך לישב בה בשמיני, גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותם ממנה; ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורוצה לאכול בה בתשיעי, אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יום טוב, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים, יניחנו בה; ואם היא גדולה, שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם, כדי להכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה.
בירור הלכה – סעיף א'
כתב בט"ז (ס"ק א) וז"ל, שלא יהא "נראה" כמוסיף- אבל מוסיף ממש לא, דאמרינן פרק ראוהו בי"ד (ר"ה כח, ע"ב) שלא בזמנו אינו עובר על בל תוסיף, רק אם נתכוין להוסיף, עכ"ל. ובכדי שלא יהא 'כנראה' כמוסיף צריך לעשות "היכר", וכמה מיני היכר נאמרו הכא, חד מהם הנחת נר בתוכה, כמ"ש המחבר. וכתב בביכורי יעקב (ס"ק ז) שא"צ שהנר ידלק כל היממה של יום שמיני, אלא סגי בחלק של הלילה, שהרי דרך הנר להכבות. ויש לבאר עוד שאע"פ שהנר נכבה, ע"ד כלל ניכר שדלק נר, וכלי של נר כבוי ע"ד כלל הוא כלי מאוס שצריך להוציאו מן הסוכה, וא"כ איכא היכרא טובא אף אחר שנכבה. עוד מצינו היכר לחלק מן הזמן, שכתב רש"י בספר הפרדס, והובא בב"ח שחלק מן בני חו"ל נוהגים שבלילה לא אוכלים בסוכה, ורק ביום אוכלים וכו'. וא"כ זה הכירא למחצה, וכתבו שסגי בכך. ויש לדון שבני חו"ל שאוכלים בשמיני מדין מצות חכמים, סגי להו בהיכא למחצה, אולם בני ישראל אם רצונם לישב בסוכה בשמיני, בעי להו הכירא לכל היום. וכך קצת נראה מלשון הרמ"א שכתב בהגהתו, ואם רוצה לאכול בסוכה אחר החג, אין צריך לפחות בה, דלא נראה כמוסיף רק בשמיני, עכ"ל. ובפשטות משמע בדבריו שרק לאחר השמיני לא נראה כמוסיף. אולם יש לדחוק שהוא קאי על היכר שפוחת בסוכה, ואי אפשר לפחות תוך השמיני, ולכך לא הזכיר שסגי בחלק מן השמיני, ויש לעיין. וכתב המחבר בהמשך דבריו שבני חו"ל, ביום התשיעי אם רוצים לאכול בסוכה בעי היכר, והטעם כנ"ל שנראה כמוסיף. ויש לעין שלא מצינו בל תוסיף ובל תגרע במצות דרבנן. ויום שמיני השתא אינו מספק שמא הוא יום שביעי, שאז הוה שורש הדין לשבת מדין ספק דאוריתא לחומרא שגם בו נחלקו אם לחומרא מדאוריתא או מדרבנן, כידוע. אלא זהו תקנת חכמים השתא אף שאין ספק וכפשוטו זהו מצוה דרבנן לישב בסוכה, וא"כ אין אפילו בל תוסיף גמור, וק"ו שאין חשש של נראה שבעי היכרא. ויש לדחוק, שסוף כל סוף יסוד הדין עיקרו דין דאוריתא. ובזמן שהיה ספק ממש מתי שביעי של סכות, נראה שמ"מ כיון שיושב בסוכה מספק בשמיני, אזי התשיעי אינו רק מוסיף על השמיני, אלא מוסיף על השביעי, כי יש כאן רצף גמור של ישיבה, וכל מה שכתב הרמ"א שבתשיעי מותר ואין צריך היכר, הנ"מ שלא ישב בשמיני, אבל אם ישב בשמיני, אף תשיעי אסור מפני מוסיף על שביעי, וכן אסור י', י"א, יב, וכו' ויש לעיין.
הלכה פסוקה - סעיף א'
לבני ארץ ישראל, ביום בתשיעי אין צריך היכר, ולכני חו"ל אם עשה היכר בשמיני, אין צריך היכר בתשיעי.
פירוש על דרך הסוד - סעיף א'
נתבאר שסוכה בחינת אימא, והיא מדרגה שמינית מתתא לעילא, וכתב הגר"א (תיקונים תיקון כא) וז"ל, דז' ימי סוכה בז"ת, ושמיני עצרת דרגא דשמיני אימא עילאה, וז"ש אתקריאת שמיני, עכ"ל, לפיכך בעומק יש שורש לישב בשמיני בסוכה, כי סוכה בחינת שמיני, ודו"ק הייטב. ומאידך סוכה בחינת מלכות כנודע. וכמ"ש בחמדת ימים (חג הסוכות פ"ו) וז"ל, סוד הסוכה שהיא נק' אם לבינה, והם סוכה עליונה, הנקראת סוכת שלום סוד הבינה, וסוכה התחתונה רמז על המלכות, עכ"ל. וכתב בקהלת יעקב (ערך סעודה קטנה) וז"ל, פירשו המקובלים שהוא מדת המלכות, וז"ש רז"ל (סוכה נ"ה ב) על שמיני עצרת, עשה לי סעודה קטנה, וכו', עכ"ל, ולכן סעודה קטנה בחינת מלכות, בחינת סוכה, ולכך יש לה שורש שיעשה בסוכה, ודו"ק היטב, ועין זוה"ק ח"ב קלב א. ולכן מחד שמיני עצרת, רגל בפני עצמו, לפז"ר קש"ב (סוכה מז א) אולם מאידך הוא המשך לסוכות, שמיני לו, המשך לחג הסוכה, והמשך לסוכה עצמה. ולכן כיון שסוכה בחינת מלכות, לכך נותנים הנר בסוכה בשמיני, כי נר בחינת מלכות, כנודע. ולכן דייקא ראוי לעשות היכר. אולם בשעה שהסוכה כשרה, אזי נר אינו אור של נר, אלא כמ"ש במגלה עמוקות (ואתחנן אופן קד) וז"ל, גם התפלל (משה) אעברה, בה' יתירה, כל סוד מצות סוה, שהיא סוד ה' ראשונה שבשם, אעבר נא- נוטריקון, אור עמך באורך רבון העולמים נראה אור, כי עמך מקור חיים, לכן באורך נראה אור (תהלים לו י) לישב תחותי' צילא דמהימנותא לקיים קרא בצילו חמדתי וישבתי (שה"ש ג) שהוא צל סוכה וכו', עכ"ל, ובעומק בצלא דמהימנותא גנוז אור, הצל כלי לאור, ודו"ק. ואפשר להכניס בה קדרות, כי נראה שזו סוכה שעושה בה מלאכתו, ונראת כסוכת יוצרים עין סוכה ט ב, שתי סוכות יוצרים. אולם קודם לכן אין להכניס קדרות לסוכה, וכן קערות, אחר שאכלו בהם אין להכנס שם, כמ"ש סוכה כט, א, קערות לבר מטללתא. ובעומק יעקב עשה למקנהו סוכות, ולדינא אין להכניס בהמות לסוכה, כי זהו ביזוי כי נראית כעושה סוכתו דיר בהמות, ובעומק בהמה גימט' ב"ן כנודע, מלכות בחינת ב"ן, והבן
