הלכות איסורי רכילות

איסורי לשון הרע ורכילות יש עליהם לאו מפורש בתורה "לא תלך רכיל בעמך", לשון הרע היינו לספר דבר גנות על חבירו, או דבר שאם הוא יעבור מאדם לאדם זה יגרום תרעומת ושנאה לאותו אדם כלפי העושה. ובפתיחה להלכות לשון הרע נתבאר איזה עוד איסורים שייך לעבור בלשון הרע או ברכילות. אף שהרבה דינים בהלכות רכילות אפשר ללומדם מהלכות לשון הרע, מ"מ הם נתבארו בפני עצמם, כיון שבגלל גודל המכשול המצוי באיסורים אלו צריך לפרט כל דבר ודבר, וכיון שברוב העניינים בהלכות רכילות יש דברים שא"א לומדם מהלכות לשון הרע. (ח"ח בהקדמה). סדר הפרקים והנושאים של הלכות רכילות מקביל לאלו שבהלכות לשון הרע, מלבד פרק ה' בהלכות לשון הרע שעוסק בעיקר באיסור שלילת המעלות שאין לזה פרק מקביל בהלכות רכילות, וממילא פרק ה' בהלכות רכילות מקביל לפרק ו' בהלכות לשון הרע, וכן הלאה. (א').

מה נכלל באיסור רכילות

המרגל בחבירו, והיינו המספר לאדם מה פלוני עשה לו או דיבר עליו או רוצה לעשות לו, עובר על "לא תלך רכיל בעמך", ועוד לאוין ועשין המוזכרים בפתיחה, ועוונו גדול, ודבר זה עלול לגרום להריגת נפשות רבות מישראל, כפי שמרכילותו של דואג האדומי נהרגה נוב עיר הכהנים. (א').

גם אם הם כבר שונאים זה לזה אסור. (א').

גם אם אין כוונתו להכניס שנאה בלב השומע אסור. (א').

איסור רכילות הוא גם על אמת. (א').

אסור לגלות סוד שסיפר לו חבירו בסתר, אע"פ שאין בזה משום רכילות.

לענות אמת שאין בה רכילות כגון לספר מה שהיה ולדלג אסור לספר רכילות אע"פ שאם לא יספר יחשדו בו אדם נאמן כבי תרי, ועל כן אסור לקבל ומותר רק את הדבר שהוא נגד אותו אחד מותר לשקר מפני השלום, בדבר זה, כפי שנתבאר בהלכות לשון הרע כלל י'. לחוש. (ו'). אבל להשבע לשקר אסור בודאי אם אינו רואה שעי"ז יצא הפסד ברור חבירו, ואפילו אם רואה הפסד ברור לחבירו צע"ג אם זה נחשב שבועת אונסים המותרת. (א').

מותר. (א').

איסור שמיעת וקבלת רכילות

מלבד איסור סיפור רכילות וכפי שנתבאר לעיל, אסור גם להאמין לרכילות, דכתיב "לא תשא שמע שוא" ואמרו חז"ל שזה אזהרה שלא לקבל לשון הרע ורכילות, ומלבד זה עובר על עוד לאוין ועשין כמבואר בפתיחה, ואפילו אם אינו מאמין אסור לשמוע את הרכילות, וכדלהלן. אסור להאמין לרכילות, והמאמין עובר על "לא תשא שמע שוא", מלבד שאר הלאוין והעשין המוזכרים בפתיחה, ואסור גם לשמוע רכילות אף אם חושב שלא להאמין, ומ"מ אם נראה לו שיהיה לו תועלת מהשמיעה כגון כדי להנצל מנזק, מותר לשמוע, אך לא יאמין אלא יחשוש לדברים. (ה').

אפילו כשיש בזה תועלת על להבא, אפילו באם הדברים נכונים היה מותר להפסידו, כיון שהדברים לא נתבררו בבי"ד עם עדים, ואסור לתפוס ממון אדם שיש אפילו אומדנא גדולה שהוא גנב ממנו, ומותר לתובעו לבי"ד ושם ישביעוהו שבועת היסת. וצע"ג אם מותר לגנות בדברים מכח דברים הניכרים. (ו').

אם רואה דברים ניכרים שחבירו רוצה להזיק לו, מותר לחקור אחר הדברים כדי להמנע מהנזק, אף שעל ידי זה ידברו אחרים בגנותו. ואפשר שאפילו אם לא ראה בעצמו את הדברים הניכרים, אלא שמע מאחר שפלוני רוצה להזיקו, מותר לברר אצל אנשים כדי לדעת איך להשמר ממנו, אך יזהר לא לקבל הדברים בהחלטה, אפילו אם שמעם מהרבה אנשים. וגם אם ראה איזה דבר תמוה על אדם, ויש בזה קצת סיבה לחשוש שהוא עלול להזיק לו, מותר לברר עליו אצל אחרים, ואין לחשוש שיספרו בגנותו, אבל לא יקבל את דבריהם בהחלטה. (ה').

המלשין על חבירו אסור להלשין עליו בחזרה אא"כ יהיה לו תועלת להבא שלא יחזור וילשין עליו, ואינו יכול להציל עצמו באופן אחר, ואין לסמוך בזה על דברים הניכרים ולהפסידו מחמת זה אפילו בדברים הניכרים ממש וגם ראה אותם בעצמו. (ו').

מי למי ועל מי אסור לרכל

אסור לספר רכילות גם על עם הארץ. והמספר על תלמיד חכם עוונו גדול יותר: א' כי על פי הרוב אינו לגמרי אמת (ובשקר עונשו גדול יותר). ב' מצוה להתחבר עם החכמים ולסייעם ולכבדם, והוא עושה היפך הדבר. ג' הוא מעורר יותר שנאה כי בתלמיד חכם הדבר מפריע לו יותר. וכ"ש אם מספר על רב העיר. (ז').

אסור לספר רכילות לקרובי מי שעשו לו רע, אפילו אם מזהירם שלא לספר כלום (דבכהאי גוונא שלא בקרובים אין איסור, אם אין בדבר גנות), כי ודאי יכנס בליבם שנאה עליו. (ז').

המספר על ישראל בפני נכרים, עוונו גדול מסתם רכילות, כי מצוי שגורם לו נזק וצער. (ז').

אסור לקבל רכילות כפי שנתבאר בהלכות לשון הרע כלל ח', ואם אשתו מספרת לו רכילות נכון מאד שיגער בה, כי מלבד עוון רכילות מצוי לבוא על ידי זה לצרות רבות ולמריבות ודאבון נפש. (ז').

אבק רכילות

המספר לחבירו ששאלו אדם אחד אודותיו והוא אמר "איני רוצה לדבר מזה", וכל כיוצא בזה שהוא מספר שמדברי פלוני נרמז עליו דבר שלא כהוגן, הרי זה אבק רכילות. (ח').

המשבח אדם שהיטיב לו בפני חבירו באופן שיתכן שיהיה לשומע תרעומת על מי שסיפר עליו, הרי זה אבק רכילות. (ח').

המספר דבר שאינו גנאי אך דרך בני אדם להקפיד קצת הרי זה אבק רכילות. (ח').

אסור לגלות סוד שסיפר לו חבירו בסתר, אע"פ שאין בזה משום רכילות.

רכילות לתועלת

מותר לספר רכילות לתועלת, אך יש בזה ה' תנאים:

א' שיתבונן אם הדבר באמת רע כמו שהוא חושב.

ב' שלא יגדיל את הרע יותר ממה שהוא באמת.

ג' שיכוין רק לתועלת, ואין הכונה שאם אין כוונתו לתועלת הוא פטור מלספר מחשש איסור רכילות, דהא "לא תעמוד על דם רעך" מיירי גם בממון, אלא הכונה שיכריח את עצמו בזמן הסיפור לכוין לתועלת ולא מצד שנאה. ויתבונן שבאמת יצא מזה תועלת, כי לפעמים חבירו לא יאמין לו, ורק יאמר למדובר מה שהמספר אמר עליו, או שיאמין לו ויפרסם לאחרים או לאותו אדם מה שאמר עליו, ונמצא מכשיל אותו ברכילות, ולאנשים כאלו אין לספר הדברים.

ד' שאינו יכול לסבב התועלת באופן אחר.

ה' שלא תגרם רעה ממש למי שמספר עליו, אף שתוסר ממנו טובה שחבירו היה עושה עימו לולא הסיפור.

והיכא שאינו יודע את הסיפור מעצמו אלא שמע מאחרים, צע"ג אם מותר לספר, ואף אם נאמר שמותר לא יספר לו סתם אלא יאמר ששמע עליו כך וכך.

וא"צ להוכיח מתחילה את המדובר אם בא לעשות איתו שותפות לזמן ארוך, כי גם אם יבטיחנו שלא יעשה כך עוד, מי אמר שיקיים את דבריו, דאינו מצוי שע"י התוכחה ישתנה להיות אדם ישר.

ותנאים אלו נצרכים גם כשמספר לאדם אחר, ולא למי שכנגדו נעשה הדבר. (ט').

השומע שאדם מתכוין להזיק לפלוני והוא יודע שבודאי יעשה זאת, והוכיחו וזה לא הועיל, או שהוא משער שתוכחתו לא תתקבל, מותר לספר לו כדי שישמר ממנו לפי התנאים הנ"ל, אך יתבונן שלא יגרום להיפך להגדלת הריב ביניהם. (ט').

אם מספר רכילות לתועלת באופן שיתכן שהשומע יקבל הדברים בוודאות ויעשה מעשה על פי זה אסור לספר, אף באופן שאם היו ב' עדים מעידים על כך בבי"ד היו הבי"ד עושים זאת, אמנם אם הם שניים שראו בעצמם והם לא קרובים זה לזה, מותר מצד איסור רכילות (לפי התנאים הנ"ל), אבל יש בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה, אם יפעל נגדו בלי רשות מבית דין. ואם הוא מסופק אם השומע יעשה שלא כדין, צריך עיון אם מותר לספר לו. (ט').

הכופר בתורת ד' אפילו רק באות אחת, או המלעיג על דברי חז"ל, מצוה לפרסם דעתו הכוזבת לעין כל ולגנותו, כדי שלא ילמדו ממעשיו הרעים. (ט').

כמה ציורים של זהירות מלשון הרע

זהירות מלשון הרע בענייני מקח וממכר

מותר להזהיר אדם שלא לקנות סחורה אצל מי שירמה אותו, לפי ה' התנאים הנ"ל, אפילו אם כבר סיכם עם המוכר שיקנה אצלו, ואם יכול לסבב את התועלת באופן אחר אסור לספר, אא"כ המוכר עושה זאת באופן קבוע שאז מותר כדי לפרסם את החנפים, שלא ירמה עוד בני אדם אחרים. ואם כבר קנה אצל המוכר הרמאי, אם על פי דין תורה אינו יכול לתובעו אסור לספר אפילו אם שואלו על כך, ואדרבה מצוה לשבח את המקח בעיניו, אבל בדבר שעל פי דין תורה הדין עם הניזק צריך לומר את האמת, ובלבד שחלא יגדיל את העולה יותר ממה שהיא, ותהיה עיקר כוונתו לתועלת, וידע שבאמת יצא מסיפורו תועלת, ואם הוא משער שאם לא יגלה לו הוא יחזור לקנות באותה חנות, מותר אף אם לא תהיה תועלת במקח זה, וכן צריך שידע שאם יוכיחו תוכחתו לא תתקבל, ושאינו יכול לסבב את התועלת באופן אחר והיינו לסבב שהדבר יתגלה לו ממילא בלי שיספר לו (אמנם בכל שאר ענייני לשון הרע ורכילות אסור גם לסבב שהדבר יתגלה לו), ושיהיו המספרים שנים שיודעים בעצמם שהוא הונה אותו או שהטעות גלויה לכל וממילא כשיבוא לבי"ד יהיה הדין עימו, ובתנאים אלו יוצא מידי רכילות, אמנם כיון שעל פי דין אסור לשומע לעשות מעשה על פי דיבורם בלי עדות בבי"ד ורשות מבי"ד, א"כ כשמספרים לאדם שיפעל בלי בי"ד הרי הם מסייעים בידי עוברי עבירה. והדין הנ"ל הוא גם כשיודע שמרמה אותו במשקל אפילו בפחות משתות, או שמוכר לו ביותר משוויו ואם האונאה פחות משתות אפשר שאין לומר לו, או שמשבח את הסחורה בדבר שאין בה אף שמוכרה בשוויה.

המביא סחורה למכור ואחד בחר סחורה וסיכם עם המוכר שלא ימכרנה לאחר, ובא קונה אחר והפציר בו למכור לו והמוכר נתרצה, חלה המכירה, ולמרות שהלוקח עשה בזה עוולה גדולה אסור למוכר לומר לו מי הוא הלוקח שהפציר בו, ובפרט אם הלוקח לא ידע שנתרצה למכור לאחר והמוכר אומר לו שהוא כן ידע, בודאי עוונו גדול עד מאד כי הוא בכלל מוציא שם רע, ואפילו אם המוכר אומר לו שהלוקח לא ידע שסיכם עימו אסור לומר לו מיהו הלוקח, כיון שמצוי שתיכנס שנאה בליבו על הלוקח.

ואם מספר לתועלת אבל הוא יודע שכשיספר לו הוא יפרסם לאחרים או לאותו אדם מה שאמר עליו, צ"ע אם מותר לספר כיון שמכשילו באיסור רכילות.

זהירות מרכילות בענייני שותפות מסחרית

מותר להזהיר אדם שלא לעשות שותפות עם אדם שירמה אותו, לפי ה' התנאים הנ"ל, ואם כבר נשתתף עימו ואם יספר לו עליו יוכל להזהר שלא לבוא לידי הפסד, מותר לספר לפי ה' התנאים הנ"ל, אמנם אם רואה שעל ידי סיפורו יבוא השני לידי הפסד ממש אסור לספר לו, אא"כ המצב הוא שאם הדברים היו מגיעים לבית דין והיו בי"ד מבטלים את השותפות, או שמתנהג בשותפות באופן שיהיה מזה לבסוף הפסד גדול לשותפו, והשותף לא יודע ואם היה יודע לא היה מתרצה לזה, שאז מותר לספר לפי הכללים הנ"ל. ואדם שנמצא במצב כלכלי דחוק, ומי שרוצה להשתתף עימו לא יודע מזה, עוון גדול הוא לספר לו זאת, כיון שלא ברור שיבוא לו הפסד ע"י השותפות, אמנם אם הוא שואלו על מצבו אפשר שמותר לספר לו, ובלבד שהוא יודע בבירור את המצב, ואין כוונתו מטעם שהוא שונאו, ואם הוא משער שאותו אדם ישמע שכך אמר ויסובב עי"ז מחלוקת ושנאה אסור לענות תשובה שמריעה לאותו עני, ויותר טוב שיאמר איני יודע מה מצבו, ואם האיש שהוא מספר לו הוא צורבא מרבנן, צ"ע אם מותר לספר לו, ואם כבר נשתתף עם כמה אנשים והפסידם, אם השותף שואל אותו על כך יש להשיב את האמת, אבל צ"ע אם מותר לספר לו מעצמו כשמספר לפי כללי ההתר של סיפור לתועלת.

זהירות מלשון הרע בענייני שידוכים

אם לחתן או לכלה יש חסרונות עצומים, כגון חולי גופני פנימי (וחולשה אינה בכלל חולי), ואם המחותן היה יודע מהם לא היה מתרצה, יש לגלות זאת לפי תנאי ההתר הנ"ל אפילו אם הצד השני לא שואל אותו על כך. ואם הוא יחידי, ג"כ אפשר שמותר לגלות, וצ"ע אם מותר לגלות כאשר החתן יבטל את השידוך בודאות בלי טענה ומענה. ואם החתן אפיקורס, או שבית המחותן הוא בית פריצות, צריך לגלות זאת.