עיקר מעלת משה - שבירת הלוחות

לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם (לד, יב. רש"י)

לכאורה הדבר תמוה ביותר: איך יתכן שסיום הכתובים העוסקים במעלותיו הגדולות והנפלאות של משה רבינו, "אשר ידעו ה' פנים אל פנים" וגו' (שם, י), הוא בענין זה – "שנשאו לבו לשבור הלוחות"? וכי זה עיקר גודל מעלתו של משה רבינו?!

ויש לבאר ע"פ דברי המדרש (הובא בפרש"י תשא לד, א): "משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך כו'. המלך זה הקב"ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל".

ועפ"ז יתבאר הטעם שמעלת שבירת הלוחות, היא שבחו של משה רבנו יותר משאר מעלותיו שנזכרו בכתוב:

מובן ופשוט עד כמה היו הלוחות יקרים וחשובים בעיני משה רבינו, שהרי הם "מעשה אלקים" ו"מכתב אלקים" (תשא לב, טז), וזכה לקבלם מידו של הקב"ה בכבודו ובעצמו.

ואעפ"כ, כאשר ראה משה רבינו שיש מקום לחשש, שמציאותם של הלוחות יכולה לפגוע בישראל ח"ו – לא היסס כלל, אלא שבר את הלוחות מיד כדי להציל את בני ישראל מהעונש.

וזהו עיקר גודל מעלתו הנפלאה של משה רבינו היותו רועה נאמן של ישראל, עד כדי כך ששבר את הלוחות שקיבל מידו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ובלבד שיוכל להגן על בני ישראל ולהצילם.