כאשר צוה ה' את משה

(עץ החיים - הגאון רבי חיים שאול מינץ)

וִיהוֹשָׁעַ בְּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (דברים לד, ט).

צריך ביאור מה כוונת הפסוק "ויעשו כאשר צוה ה' את משה", דאם לענין שקיבלו אח יהושע ושמעו אליו הרי כבר נאמר להדיא "וישמעו אליו בני ישראל".

ויש לפרש ד"ויעשו כאשר צוה ה'" בא לפרש הא דכתיב "וישמעו אליו בני ישראל", ובא לאשמועינן דהנה יהושע היה מלא רוח חכמה כמו שנאמר כאן, ואמרו חז"ל בגמ' ב"ב (עה, א) 'פני יהושע כפני לבנה', והיה אפשר לומר שבני ישראל שמעו אל יהושע מחמת גדלותו שהיה מלא רוח חכמה, ובא הכתוב להשמיענו דהא דשמעו אליו בני ישראל היה רק מחמת שזה רצון ה', ד"וישמעו אליו בני ישראל" היה מחמת שעשו "כאשר צוה ה' את משה", ולא משום סיבה אחרת.

וכעין זה ביאר ב"בית הלוי" (פרשת כי תשא) במה שנאמר בכל פרט ופרט מעשיית המשכן "כאשר צוה ה' את משה", וכתב 'דהגם דבצלאל היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ והיה יודע רמזים וסודות המלאכה, עם כל זה במלאכתם היתה כל כוונתם רק לכוונה זו לעשות ציוויו ורצונו יתברך, ולא משום שהשכל שלהם מחייבם לעשות כן'. וכמו כן יש לפרש כאן דאתא לאשמועינן דשמעו אליו בני ישראל רק משום שכך צוה ה' את משה, ולא משו שהשכל שלהם חייבם לעשות כן. (שיעורי רבינו משולם דוד הלוי)