להבין ההפרש דבפסח כתיב

להבין ההפרש דבפסח כתיב

להבין ההפרש דבפסח כתיב (פנחס כח, יט. כד): "והקרבתם אשה עולה" – "ריח ניחוח לה'", ובסוכות כתיב (שם כט, יג): "עולה אשה":

כי הנה הוי"ה הוא בחינת צמצום והתפשטות כו': כי י' הוא בחינת צמצום – נקודה לבד, כי י' הוא בחינת חכמה-עילאה. ואף שנקרא "ים החכמה", עם כל זה אינו אלא הארה בעלמא לגבי למעלה מן החכמה, עד שנחשבת לבחינת עשייה גשמיות כו'. ולכן הוא בחינת י' – שאינו אלא נקודה קטנה כו' לגבי מהותו ועצמותו;

ש"ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין" אינו אלא בחינת מחשבה אחת לפניו. וכדי שיצמצם את עצמו כביכול כל כך, צריך לעורר מלמטה באתערותא-דלתתא על ידי בחינת ביטול רצון של נשמות ישראל, כמו שכתוב (תהלים עג, כה): "ועמך לא חפצתי כו'" – להיות ביטול עצמותם לגמרי, שלא להיות רצון אחר כלל, רק רצון ה' – על ידי זה מעוררים למעלה גם כן שיצמצם עצמו כביכול רק להאיר בחינת הארה מועטת מאד. כי "רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'", להיות צמצום והתפשטות כו', שנקרא "הוי"ה", ונעשה על ידי אתערותא-דלתתא הנ"ל.

וזהו "אשה ריח כו'": שהוא בחינת ההעלאה ממטה-למעלה באתערותא-דלתתא הנ"ל, ועל ידי זה נעשה אתערותא-דלעילא להיות "ניחוח", שהוא לשון "נחות דרגא", להיות ירידת עצמותו כו', לצמצם עצמו בבחינת שם הוי"ה.

וזהו "ניחוח להוי"ה" כו' – והוא כמשל הריח שמשיב את הנפש, הנה הריח הוא שמריח מלמטה ועולה למוחו, אך על ידי זה נעשה השבת הנפש להתפשט בגוף, כמו כן על ידי בחינת אתערותא-דלתתא מלמטה-למעלה שנקרא "אשה ריח", נעשה המשכה מלמעלה-למטה להיות "ניחוח להוי"ה" כו'.

אך כל זה אינו אלא אתערותא-דלתתא בבחינת אהבה ורשפי אש כו'. ונודע שאהבה הוא מרחוק דוקא, שלעצמו אינו מרגיש שום אהבה, שהוא בבחינת יחוד בתכלית. וכמו כן אהבה מסותרת בכל נפש מישראל להיות מיוחד בתכלית היחוד ברוך-הוא. ולא בבחינת אהבה ותשוקה, רק בבחינת כמו האדם עם חיות עצמו ממש. להיות כי "עלה במחשבה" כו', ומה שכתוב (שיר השירים ו, ט): "אחת היא כו'" – שהיא מיוחדת בתכלית. וזהו "תמתי – רבי ינאי אמר: תאומתי" – בשיר השירים רבה (ריש פרשה ה ב, ב).

והנה גילוי האהבה אינו אלא בשמיני-עצרת, שהוא בחינת יחוד חתן וכלה. ופירוש יחוד זה היינו להיות מיוחד בתכלית היחוד בה', בבחינת "לאהבה כו', למען חייך" כנ"ל. והיינו, כי יציאת האהבה מסותרת הנ"ל מהעלם לגילוי, אינו אלא על ידי גילוי והמשכה מלמעלה-למטה מקודם לכל נפש, ועל ידי זה בכחו להוציא האהבה מהעלם לגילוי.

וההמשכה הוא על ידי בחינת "וימינו תחבקני" (שיר השירים ב, ו) שבכל ימי הסוכות. אך בכל ימי הסוכות הוא בבחינת מקיף, והגילוי בפנימית הוא בשמיני-עצרת.

וגילוי זה של ההמשכה נקרא "מוריד הגשם":

כי כמו הגשם שבא מלמעלה ללחלח את הארץ, ועל ידי זה יוצא כח הצומח מהעלם לגילוי, להיות "והולידה והצמיחה, ונתן זרע כו'" (ישעיה נה, י), כמו כן גילוי והמשכה שבא מלמעלה לכל אחד, הוא בכדי להוציא האהבה המסותרת בכל נפש מהעלם לגילוי, להיות בחינת יחוד בה' בתכלית. ולכן מזכירין גבורות גשמים בשמונה-עשרה.

והנה כמו שירידת הגשמים מלמעלה אי אפשר לבא לארץ כי אם על ידי שמתעכבים ומתכסים הגשמים תחלה בעבים, וגם שיתחלקו אחר כך טיפין טיפין, שלזאת נקרא "גבורות גשמים" – לפי שיורדין בגבורה. כי מים הוא התפשטות, ומה שנעצרים בעבים ומתחלק אחר כך לטיפין כו' הוא מבחינת גבורות, והוא בחינת התכללות גבורות בחסדים. ובלא זה אי אפשר לבא למטה לארץ ללחלחה, ולהוציא ממנה את כח הצומח שמוסתר בה;

כמו כן גילוי והמשכת אלקות שבא מלמעלה בחג הסוכות, שהוא מבחינת חסד והתפשטות כו', בכדי להוציא האהבה המסותרת הנ"ל, אי אפשר להיות כי אם על ידי התכללות גם כן בגבורה, שיתעכב ויעצר ההשפעה תחלה.

ולזאת נקרא "עצרת כו'" – שיהיה בחינת עיכוב ההשפעה, כדוגמת הגשם שמתכסה בעבים תחלה, ומתחלק אחר כך לטיפין כו', ואז נעשה היחוד, שהוא בחינת גילוי האהבה המסותרת הנ"ל. ובחינת אהבה זו נקרא בשם "עולה" – לפי שעולה מאליה למעלה בבחינת יחוד בתכלית, לפי ש"חלק הוי"ה כו'" (האזינו לב, ט), "אחת היא כו'", ואינה בבחינת אהבה ורשפי אש כמו בכל הרגלים. ולכן אומרים "עולה אשה כו'".

ואחר כך חוזרים וממשיכים שם הוי"ה חדש עד חג הפסח; שבכל ו' חדשים דחורף אין בהם רגל כלל, שכל הג' רגלים הן בקיץ כו'.

ועיין מענין עולה בזהר חלק ג', ריש פרשת צו. והרמ"ז שם העיר מענין "רוח האדם העולה למעלה". ועיין מה שנתבאר בדבור המתחיל "האזינו השמים" (לעיל ריש פרשת האזינו), בענין "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב, ז), ומשם יובן שעליה זו היא למעלה מעלה, בחינת "עד יעבר עמך הוי"ה" (בשלח טו, טז).

והנה "אשה" הוא גם כן אש-ה'. אך עם כל זה בחינת "עולה" גבוה יותר כנ"ל. ואפשר, על דרך שאמרו רז"ל גבי "בהעלותך" (בהעלותך ח, ב): "חייך, שלך גדול משלהם", שבחינת העלאת הנרות, בחינת "שלהבת העולה מאליה" – גדול מהקרבנות הנקרא "אשה ריח כו'".

גם יש לומר: בחינת "אשה" – אש-ה', עיקרו בירור יסוד האש שבנפש-הבהמית, אבל "עולה" הוא מצד האהבה המסותרת שבנפש-האלקית עצמה, בחינת "בעטרה שעטרה לו אמו" (שיר השירים ג, יא), שאין בלעומת-זה בחינה זו כלל אפילו לאחר הבירור.

גם יש להעיר לענין "אשה עולה" מענין ב' בחינות – חיצונות הלב, ופנימיות הלב, שהן ב' בחינות כלה.

גם איתא ב"רעיא מהימנא" פרשת פנחס שם, ד"עצי העולה (ויקרא כב, ו) – אינון עץ-החיים ועץ-הדעת". ואם כן בחינת "עולה" עצמה היא "ממעל לעצים" (שם, ט), היינו למעלה גם כן מבחינת "עץ החיים".

וזהו ענין "גן נעול כו', גל נעול מעין חתום" (בשיר השירים סימן ד', י"ג) היינו בחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם כו'" (שלח טו, לט), שלא להיות בחינת זונה חס-ושלום.

והוא ענין מ"ם סתומה, כמו שכתוב שם בפרשת אחרי (דף ס"ב, עמוד ב'): "מ"ם סתומה כו' – מעין חתום". כי מ"ם פתוחה היינו שיש פתח ומבוא ליניקת החיצונים מצד התלבשות בנפש-הבהמית, מה שאין כן מ"ם סתומה, היינו "כד אתכפיא חשוכא לנהורא".

והנה על ידי זה שיהיה בבחינת "ולא תתורו כו'" יבוא לבחינת "למען תזכרו" (שלח טו, מ), שתהיו בחינת זכרים, כמו שנתבאר במקום אחר. וזהו גם כן ענין "עולה", דכתיב (ויקרא א, ג): "זכר תמים יקריבנו".

והיינו כמו שנתבאר במקום אחר, בדבור המתחיל "שוש אשיש" (לעיל תזריע), שכשהאהבה הוא "על מנת לקבל פרס", בחינת "לגרמיה", נקרא נקבה – "נשים דעתן קלות". אבל בחינת דכר הוא האהבה-רבה למהותו ועצמותו יתברך, כמו שכתוב "ועמך לא חפצתי", עיין שם. וזהו ענין "העולה" – שעולה למעלה מעלה כנ"ל.

והנה מה שכתוב ב' הבחינות, היינו "אשה עולה" או "עולה אשה" – היינו התחברות שני הבחינות יחד. כמו שנתבאר במקום אחר, בפירוש "ויחד לבבינו לאהבה", דהענין – יחוד ב' הבחינות דחיצוניות-הלב ופנימיות-הלב, שיהיה נכלל בחינת החיצוניות בבחינת פנימיות. ועל דרך זה הוא ענין "והקרבתם אשה עולה" או "והקרבתם עולה אשה" – לייחד ב' הלבבות יחד, והוא ענין "ויחד לבבינו".

אך עם כל זה בחינת "והקרבתם עולה אשה" הוא בחינה גבוה יותר. כי כיון שבחינת עולה קודמת, אם כן בחינה זו היא העיקרית, ובחינת אשה נכלל ובטל לה, מה שאין כן בחינת "אשה עולה". וכמו שנתבאר כהאי גוונא במקום אחר, בענין ההפרש בין 'שילוב אד' בהוי"ה' ו'שילוב הוי"ה באד"' – שאות הראשונה היא הגוברת כו'.

ועיין מה שנתבאר כהאי גוונא דבחינת "ויחד לבבינו" – בענין "מזמור שיר", שהם גם כן ב' בחינות – חיצוניות ופנימיות. ולפעמים נאמר כל אחד בפני עצמו, ולפעמים מתחברים שניהם יחד. וגם בענין החיבור – פעמים נאמר "מזמור שיר" ופעמים "שיר מזמור". ועל דרך זה יובן כמו כן בענין הנ"ל.

והנה כאשר ההעלאה הוא בחינה עליונה מאד, כמו כן ההמשכה שנמשך על ידי זה – "ריח ניחוח להוי"ה" הוא גם כן בחינה גבוה ביותר. וכענין מה שנתבאר במקום אחר, בפירוש "ממעמקים קראתיך הוי"ה" (תהלים קל, א), שבחינת "ממעמקים" הוא בחינת "ישת חשך סתרו" (תהלים יח, יב), "סתימא דכל סתימין", ומשם "קראתיך" להיות גילוי בחינת "הוי"ה".