להקב"ה לא חסרים מלאכים ואעפ"כ בחר הקב"ה בחור או אברך, בתור "שליח" להביא את דבר ה' למקום פלוני, בהבטיחו: "יגעת ומצאת"!
וכפי שרואים במוחש, שכאשר מציעים לאדם "מסחר" שעל ידו יוכל להרויח הון עצום - לא ישיב שידברו על זה עם מישהו אחר, או (אם לא יצליח להשתמט ע"י תירוץ זה) שימסרו לו בכתב מה שרוצים לדבר עמו; מיד כשישמע שזהו ענין שקשור עם ריוח גדול ביותר, הרי זה נעשה יקר בעיניו לעסוק בזה בעצמו, שהרי "מצוה בו יותר מבשלוחו", וימהר לעשותו, "שמא יקדמנו אחר"...
ועד"ז בנדו"ד, כשהקב"ה נותן הזדמנות לעשות "מסחר" שעל ידו מאיר עיני שניהם הוי' ", הרי בודאי צריך לנצל הזדמנות זו.
וכיון שכן, הרי מובן, שאין מקום לצאת י"ח ע"י משלוח מכתבים, או להתפעל מדברי הקרובים, ועד להקרובים ביותר - אח או אחות, שלו או של זוגתו, כולל גם הטענה ד"איזיל ואימלך בדביתהו".
צריך לידע שהאמת היא להיפך: הוא לא עושה טובה בכך שנוסע בשליחות, אלא עושים לו טובה - שתמורת דאגת הפרנסה שתהי' לו כאן, ללא מנוחה ביום ובלילה, נותנים לו אפשרות שלא יהי' זקוק לכל זה!
ובכל אופן, צריך לדעת שכל הקשיים כו', אינם נחשבים לגבי הזכות לבוא ליהודי שיש לו "נפש השנית" שהיא "חלק אלקה ממעל (וכפי שמוסיף רבינו הזקן:) ממש", לדפוק על דלתו בדרכי נועם ודרכי שלום, ולספר, שיש לו שליחות מיוחדת עבורו ממלכו של עולם - לעזור לו לחפור ולהגיע ל"מים חיים" של "תורת אמת".
והגע עצמך: הקב"ה צריך לדאוג לשלשה ביליון בני אדם, ואעפ"כ, חושב אודות יהודי שחי בדרום אפריקא, בדרום אמריקא, או בפנה נדחת באסיא, ושולח שליח מיוחד להביא אליו לשם את הדבר הכי יקר שיש לו - התורה!
להקב"ה לא חסרים מלאכים (שהרי יש לו עשר סוגים של מלאכים) שיוכלו לעופף בכנפיהם, ללא צורך ב"כרטיס טיסה"... ואעפ"כ בחר הקב"ה - "ובנו בחרת" בחור מסויים או אברך מסויים ביחד עם בני ביתו, בתור "שליח" להביא את דבר ה' למקום פלוני, בהבטיחו: "יגעת ומצאת"!
יש ללמוד קל-וחומר מהקב"ה ש"הלך מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם", אף שבשביל זה יש צורך בכמה ירידות - החל מהירידה לענין הזמן, ובזמן גופא - למטה יותר מהדרגא כפי שהעולם נברא במחשבה אחת", "וכולן נסקרין בסקירה אחת", אלא לבחי' הזמן כפי שבא בהתחלקות, ועד להתחלקות של שבעה ימים בלבד, כיון שלאח"ז מתחיל מחזור חדש של שבעה ימים (שמתחיל עוה"פ הענין ד"נער הייתי גו' שאומר "שרו" של עולם"), ובזה גופא - לא רק שנה אחת (ענין של אחדות), אלא מהלך ת"ק שנה; ואם מלך מלכי המלכים הקב"ה הלך מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם (ע"י התורה) - הרי עאכו"כ שגם הוא צריך ללמוד מזה, ולילך בדרך שאינה רחוקה כ"כ, ללא צורך בירידה גדולה כ"כ; יש צורך רק ב"יגעת", ואז - "ומצאת".
קבל איפוא את השליחות, ובודאי תצליח לקיים את הציווי "העמידו תלמידים הרבה", "תלמידים" לשון רבים, ובאופן ד"הרבה", עי"ז שכל אחד מהתלמידים יהי' בעצמו "משפיע" ויעמיד עוד תלמידים, וגם הם יקראו התלמידים שלך (כמדובר אתמול), (המשך בעמוד הבא)
מתורת רבותינו נשיאינו
כך, שמלבד השכר בזה ובבא, יהי' לך מזה גם כבוד כפשוטו, שיפרסמו על זה בעיתונים, בצירוף תמונה... ואם תזכה, יתפרסם הדבר בעמוד הראשון... -
ותתברך במדתו של הקב"ה - מדה כנגד מדה, כמ"פ ככה לראות בנים ובנות (נשואות לתלמידי חכמים), עוסקים בתומ"צ, ומתוך הרחבה (כיון שזהו רצונו של הקב"ה), כך, שבמקום השליחות תהי' לך גם דירה נאה וכלים נאים כרצונך.
"ראו גידולים שגידלנו"
ויה"ר שכיון שזה עתה ברכנו "שהחיינו" על התורה בשם ומלכות, כך, שבודאי מאמינים "בלי שום ספק וס"ס בעולם" (כלשון רבינו הזקן באגה"ת) שבשמח"ת ניתוסף עילוי בתורה באופן שבאין ערוך - תתעוררו ("כאַפּט זיך אָן") ותסעו לשליחות,
ובכל מקום שתבואו, תהי' לכם מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, להביא לשם את דבר ה' בהצלחה רבה ביותר, והקב"ה יאמר או שיאמרו בשליחותו - ראו גידולים שגידלנו, וכפי שסיים הרבי, שיצא עם המחונכים - כל אלו שקיבלו את השליחות, מקבלים את השליחות, ויקבלו את השליחות - לקראת משיח צדקנו, בקרוב ממש. (משיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט)
ענין הפשיטות, יש צורך בהכנה, שהו"ע של הבנה והשגה, שכן, ע"י ההבנה וההשגה נעשה גם הריקוד מתוך עריבות יותר ("געשמאקער").
וכמו"כ ישנה ההכנה כאשר הולכים לשמח יהודים - שהרי לא די בכך שהוא בעצמו שמח ורוקד, אלא צריך לפעול על יהודים נוספים שגם הם ישמחו וירקדו, בהתאם לשיטת חב"ד, שיש צורך בעבודתו של כל אחד מישראל בעצמו, ולא די בהענין ד"(צדיק באמונתו) יְחַיֶ"; ומובן, שכדי לילך לשמח יהודים נוספים יש צורך בהכנה - לידע לאן ללכת וכו'. ולכן, הנה כל אלו שהלכו לשמח יהודים, יאמרו "לחיים". (משיחת ליל שמח"ת (קודם הקפות), ה'תשכ"ט)
יש צורך בהכנה
דובר לעיל אודות ענין הריקודים שהם (לא ע"י הראש, כמ"ש "ויקחני בציצית ראשי", אלא) ע"י הרגל דוקא. וע"פ האמור לעיל בנוגע לענין ההתכללות - הנה גם בנוגע לריקוד שברגל שהוא
יקויים אצלם "שמחה פורץ גדר" בנוגע לענין התורה
נמצאים כאן אלו שהלכו לבתי-הכנסת, כנהוג בכל שנה, כדי לשמח את בנ"י בשמחת התורה, והיינו, לעורר אצלם את השמחה שלהם, שהרי כאו"א מישראל בפנימיותו ה"ה שמח בשמחת-תורה, וכנ"ל שכל מציאותו של יהודי היא התורה, אלא שיש צורך לעורר זאת. וכמדובר פעם בפירוש הפתגם שחסיד הוא "לאַמטערנשציק" (פנסאי), שענינו הוא להדליק את הנר שישנו כבר אצל הזולת.
ובכן, נוסף על הידוע שע"י מעשה הצדקה "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" (שהו"ע שלמעלה מג' עולמות בי"ע), הרי כיון שהענין שעוררו אצל בנ"י הוא ענין השמחה, יקויים גם אצלם "שמחה פורץ גדר"; וכיון שהשמחה שעוררו היא שמחת התורה, יקויים אצלם "שמחה פורץ גדר" בנוגע לענין התורה. (משיחת ליל שמחת תורה ה'תשכ"ג)
