מהות שמחת תורה – חג העצרת יום 50 כמו חג השבועות

מהות שמחת תורה – חג העצרת יום 50 כמו חג השבועות

החינוך במצווה שכז' כתב יום כ"ב בתשרי, זה נקרא חג העצרת. ואמרו זכרונם לברכה שהוא נקרא כן לפי שהוא סוף המועדים, ועל דרך משל הוא, כאילו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם:

ובמצווה של' כתב החינוך מפי החכמים שמעתי שבעניין היובל סוד נפלא שלא גילוהו, וכי בו נרמז כל ימי עולם ושניו. גם בעניין ה7, שנצטווינו למנות 7 7 ולא 8 8 וכיוצ"ב, וממשיך החינוך שהמספר 7 משמש בהרבה מצוות, שבת מנוחה ביום ה7, שמיטה בשנה ה7, ואחרי 7 כפול 7 שנים נשבות שנה אחת - יובל, וכן פסח 7 ימים.

וכן סוכות 7 ימים (בחודש ה7) ואחרי ה7 חוגגים עצרת. וכמו כן נמנה 7 כפול 7 שבתות מפסח עד עצרת – ספירת העומר, ואחרי זה חוגגים חג שבועות. וכן כריתת ברית לקיום ענין, על חשבון 7, ככתוב "כי את 7 כבשות תקח מידי". וכן בלעם שהיה חכם, עשה 7 מזבחות. וכן לשון שבועה, שהוא מתורגם קיום, פירשוהו מלשון 7.

והתבוננתי בס"ד שמחודש אלול שהוא כט' ימים בחודש עד הושענא רבה יוצא 50 יום, ובעצם זה כבר כמו חג השבועות שאחרי 49 יום יש עבודה מיוחדת של חג השבועות, ואכן הושענא רבה זה יום תפילה מיוחד במינו שקשור מאוד למספר 7 שמקיפים בו 7 פעמים את המזבח.

וב"ה מצאתי בילקוט שמעוני פנחס רמז תשפב ששואל הרי שבועות ושמחת תורה נקראים עצרת, מדוע אם כן אין 50 יום בשמחת תורה כמו שיש בין פסח לשבועות?? ומכוח השאלה רואים אנו שאכן תחילת דברינו נכונים הם שיש להשוות בין שבועות לשמחת תורה כלפי עבודת 50 יום.

ואכן מצאנו שאומרים מזמור "לדוד ה' אורי וישעי ממי י'", מתחילת אלול עד סוף חגי תשרי, וזה מלמדנו שאכן כל אלול ותשרי מחוברים לאחד, ואולי לדוד ה' אורי וישעי מ"מי" אירא, שיש לנו פחד לעבוד נכון וכראוי את 50 יום שזה עולה כמניין "מי", ותודה להגאון הצדיק הבחור רבי רפאל ישראל פלדמן שעוררני בעניין "מי" שעולה ל50.

וכמו כן מצאתי במדרש תנחומא חוקת מהו "ויפנו ויעלו" – להילחם בעוג? הרי הם התקדמו מסיחון לכיוון ארץ ישראל ובכיוון זה היה עוג ולא היה להם צורך לפנות?? מתרץ רבי יוחנן (במדרש רבה הגירסה יש אומרים) שמלחמות סיחון עשו באלול, ועשו את חגי תשרי, ואחרי חגי תשרי עשו מלחמת עוג, ככתוב שאחרי החגים "ופנית בבקר והלכת לאוהליך" דברים טז' אם כן כאן שכתוב "ויפנו" הכוונה לאחר החגים.

ובש"ך על התורה חוקת כא' לג' כתב שכוונת המדרש לומר שהמצוות של חודש תשרי הגינו עליהם, שהיה מלך גדול, כמו שאמר במדרש תנחומא דברים ד' קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחיילותיו כך היו ראוים לומר שירה על מפלתו של עוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר תהלים קל"ו, י' "למכה מצרים ואחר כך אמר למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו".

שהעבודה התחילה מאלול שאז צרו על סיחון כשישבו בתוך סוכות מחוץ לענני הכבוד ולמדו בהתמדה, וביחד עם חגי תשרי זכו לנצח את עוג מלך הבשן, ואם כן יוצא לנו שכבר בזמן משה רבינו היו ימי אלול וחגי תשרי מחוברים בעבודת ה' מיוחדת.

אומנם בכל זאת היום ה51 מאלול הוא נקרא חג העצרת, ולמה 51?

ונראה לתרץ שעלינו להוריד מהחשבון את יום כיפור, כי יום כיפור כי זה יום שבעיקרון קיבלנו אותו מתנה מאת ה' יום טהרה מיוחד, יום שהקב"ה מטהר אותנו כמקווה ויש דעת רבי אפילו בלי עבודה שלנו.

והיות ואנחנו הפכנו אותו ליום תפילה וליום תשובה מצדנו, וכביכול הקדשנו חזרה את כל היום להקב"ה כמתנה (ועיין עוד במה שכתבתי על יום כיפור בד"ה "מתן הלוחות השניות היה ביום כיפור הראשון – ולכן חובה לחגוג ולאכול בתשיעי" על היום כיפור הראשון שהתחיל מעם ישראל שהחליטו לצום לקראת סיום 40 יום האחרונים של משה רבינו שיזכה להוריד לוחות חדשות). לכן הקב"ה באהבה מושלמת אומר אתם נתתם לי יום מיוחד שלא נחשב לכם כיום ספירה, לכן אני מחזיר לכם יום אהבה שתשמחו בו והוא שמחת תורה.

ומוסיף החברותא היקר רבי אלדר נתנזון שליט"א שביום כיפור עם ישראל כמלאכים ולכן יום זה לא בספירה כי מלאכים הם מעל הספירה, וגם לכן השטן לא יכול לקטרג ביום זה כי הוא כביכול לא במספר.

וב"ה נזכרתי שמפורש במנחת חינוך מצווה שט' אות ב' שבברייתא סדר עולם המובא בגמ', בערב שבת יצאו ממצרים ובשבת ניתנה תורה והיה אז ו' בסיון, כי ערב שבת היה ר"ח ניסן, ואייר היה ביום א' ע"פ סדר החדשים, וסיון ביום שני, והיה אז שבת יום ה50 יום ההינף בו' בסיון, שניתנה בו תורה וזה כדעת רבנן, א"כ ניתנה תורה ביו"ט יום ה50 שבו הסתיים ספירת העומר.

אבל לפי הברייתות האחרות - יצאו ממצרים ביום חמישי, א"כ שבת שניתנה בו תורה היה יום 51 לספירה ולא היה אז יו"ט, כי יו"ט יום ההינף היה ביום 50 לספירת העומר, שיצא ביום ששי.

ולפי הברייתות האחרות יוצא מדויק, שכמו שהיה יום 50 לספירה חג, ולמוחרתו יום 51 היה מתן תורה, כך גם ביום 50 מאלול כולל יום כיפור יוצא יום מיוחד של הושענא רבה, וביום 51 חוגגים שמחת תורה.

ואולי יש גם בחינה של חידוש הנעשה ונשמע, שנעשה זה מה שסיימנו בשמחת תורה את התורה, ונשמע שאנחנו מיד התחלנו את קריאת בראשית מחדש.

וכמו כן לפי זה אפשר להוסיף שכמו שמשה רבינו במתן תורה הוסיף יום אחד מדעתו – שבת פז', כך הקב"ה החזיר לנו בשמחת תורה שהוסיף לנו יום אחד כביכול מדעתו מיוחד רק לנו.

ואולי זה מרומז ב "אני לדודי ודודי לי", שזה ר"ת אלול, שהיות ומשה רבינו שהוא כנגד עם ישראל כמפורש ברש"י יתרו יח' א' הוסיף יום אחד מדעתו, שזה בבחינת אני לדודי, אזי דודי לי הקב"ה הוסיף לנו מדעתו כביכול יום נוסף שהוא מיוחד לנו את יום שמחת תורה.

על כל פנים, יוצא שכל חצי שנה יש עבודה חשובה של 51 יום של עבודת ה' מיוחדת שבהם עלינו להתעלות ולהתקדש במעלות התורה והקדושה.

וברוך ה' הטוב והמטיב, זכיתי לקבל מהגאון הגדול רבי פנחס פרידמן שליט"א מרבני החסידות וראש הכוללים של חסידות בעלזא הוספות ממאמר דומה שכתב בעצמו בשנת תשע"ט, ושם הביא את מדרש תנחומא פנחס טו', יו"ט האחרון – שמחת תורה נחשב סיום לימות החג, ככתוב "עצרת תהיה לכם".

וממשיך המדרש, ואכן הייתה ראויה להיות אחר החג 50 יום, כשם שעצרת אחר הפסח 50 יום, אלא אמר הקב"ה, חורף הוא ואינן יכולים להניח בתיהן לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, ונלמד זאת, ממה שקראו "ביום השמיני עצרת".

והכוונה מבאר הרמב"ן כמו שמצינו בגמרא פסחים סח' הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם – שצריך אדם להנות בגופו באכילה ושתיה ביום עצרת, כי יום שניתנה בו תורה, "שביקשו לרמז בכך שחג השבועות זמן מתן תורתנו הוא כנגד "שמיני עצרת".

והגאון הגדול מבאר סיבת 2 העבודות, בכך שספירת העומר עניינו לסלק הטומאה או בבחינת עבודה מתוך יראה ככתוב במתן תורה שהיה קולות וברקים וחושך ונחרדו כל העם אשר במחנה, וככתוב שכל זה נעשה בעבור רצון ה' ש"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי", ואילו עבודת אלול ותשרי זה לתקן 7 מידות וכן לעבוד את ה' מתוך אהבה, כי ברגע שחוזרים בתשובה בר"ה ויוכ"פ הכל נהפך לזכויות, בפרט שתכף עובדים את ה' מתוך אהבה ושמחה בסוכות ושמחת תורה בשירה וריקודים.

והוסיף הגאון הגדול רבי אהרון פסין שליט"א, שכן דרשו על הפסוק בבראשית י"ט כ': "הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי". דהיינו, שאמלט מהעבירות בנ"א ימים שבין אלול לשמיני עצרת – ותחי נפשי. כמ"כ המנהג לומר "אורי וישעי" 51 ימים, וכן מביאים בשם הגאון ז"ל, הושע נ"א, נ"א יום לימי סליחה.

ועוד בעניין נ"א יום: בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא ויקרא דף קט.) מונה נ"א מצוות שהיו בזמן בית המקדש והיום חסרות לנו, ולפי זה יש להעמיס כוונה נוספת באמירת "סלח נא לעוון העם הזה", שמכוונים ומבקשים שיסלח ה' לעוונותינו ויבנה את בית המקדש, ואז נוכל לשוב ולקיים את נ"א המצוות הנ"ל. וכן אפשר לדרוש בפסוק (תהלים קי"ט ע"ו): "יהי נא חסדך לנחמני". שננוחם בקיום נ"א המצוות הנ"ל.

וכן בהושע (י"ד ג'): "ונשלמה פרים שפתנו", והיום התפילה היא במקום עבודת הקורבנות, ובתהלים (קי"ט ק"ח): "נדבות פי רצה נא ה'", שבקשתנו בפני השי"ת שתפילותינו (נדבות פינו) שהם במקום העבודה בביהמ"ק, ירצו ויתקבלו לפניו, ובזכותם נחזור לקיים את נ"א המצוות בביהמ"ק ולא נסתפק בתחליפיהן בלבד.