מן המדרש

מן המדרש

[וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה']. בשעה שהגיעו ימי משה ליפטר מן העולם, אמר לו הקדוש ברוך הוא "הן קרבו ימיך למות", אמר לפניו משה, רבונו של עולם, אחר כל היגיעה הזו שיגעתי בימי חיי, אתה אומר לי "הן קרבו ימיך", "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה" - אני מבקש לחיות כדי שאוכל עוד להמשיך לקלס לך כמו שהייתי עושה עד עתה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אי אתה יכול שלא למות, שהרי זה דרך כל הנבראים, כמו שנאמר "כי זה כל האדם", ואין לך אדם שלא יראה מות.

בְּשָׁעָה שֶׁהִגִיעוּ יְמֵי מֹשֶׁה לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךְ" (דברים לא, יד). אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל הַיְגִיעָה הַיּוֹ אַתָּה אוֹמֵר לִי "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךְ", "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ" (תהלים קיח, יז). אָמַר לוֹ, אִי אַתָּה יָכוּל "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב, יג). אָמַר משֶׁה, רְבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דְּבָר אֶחָד אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְךְ לִפְנֵי מוֹתִי, שֶׁאֶכָּנֵס וְיִבָּקְעוּ כָּל הַשְׁעָרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּתְהוֹמוֹת וְיִרְאוּ שֶׁאֵין זוּלָתֶךָ. מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וגו' אֵין עוֹד" (דברים ד, לט). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה אָמַרְתָּ וְ"אֵין עוֹד", אַף אֲנִי אוֹמֵר "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה וגו' לְכָל הָאתת וְהַמּוֹפְתִים וגו' וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, י, יב).

וכאשר ראה כי אינו יכול להנצל מן המיתה, אמר משה, רבונו של עולם, דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס לארץ ישראל ובזכותה של ארץ ישראל יבקעו כל השערים שבשמים, ותהומות, ויראו כל ישראל שאין זולתך, כלומר, שישיגו בשכלם את האמונה האמיתית וכבודך שאתה מלא כל העולמות. ומנין שמשה ביקש על התגלות יחוד ה', שנאמר "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ אין עוד", ובפסוק הקודם נאמר "להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה", שכאשר יבואו לארץ ישראל וינחלוה ידעו בהשגה שלימה ואמיתית כי ה' הוא האלהים אין עוד.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אתה הוא זה שאמרת "ואין עוד" -שהכרת אמיתת כבודי באמת, לכן אף אני אומר עליך "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים וגו'. לכל האתת והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו'. ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"- שהגעת למעלת הנבואה שלא קם עוד נביא כמותך.

ממאורות המדרש

ויבקעו כל השערים וכו'. פירשו ב"עץ יוסף" וב"מתנות כהונה", 'ויבקעו כל השערים', כלומר, שיכירו ישראל האמונה האמיתית וישיגו כבודך שאתה מלא כל העולמות, כמו שאם יבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך וכו'.

והרמב"ם כתב (בהקדמה לסדר זרעים) "האדם קודם שישכיל וידע הוא נחשב כבהמה לא נבדל משאר מן החיות אלא בהגיון, ר"ל בהגיון שהוא מצייר לנפשו המושכלות, והנכבד שבמושכלות לצייר לנפשו אחדות הקב"ה וכו'".

והרמב"ן כתב (סוף פרשת בא) "וכוונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו, וכווונת רוממות הקול בתפלות וכוונות בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לא-ל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו" - וכזאת כתב (דברים לב, כו) 'אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו'.

ובספר הישר לרבינו תם (השער הראשון - סוד בריאת העולם) כתב יידענו כי העסק הנבחר מכל העסקים והמעשה הנכבד מכל המעשים הוא עבודת הא-ל יתעלה וכו' והעולם בראו בעבור החסידים היודעים אלקותו וכו' וחובת הנבראים כדי להכיר אלקותו ולהראות כבוד גדולתו ולשמוח במעשיו וכו'.

וארוכות נכבדות כתבו המחברים בשבח החוב הזה לדעת שה' אחד ושמו אחד ואין עוד מלבדו, וכבר האריך הרמח"ל בספריו הקדושים בידיעה נכבדה זו, ובספרו "דעת תבונות" האריך בגילוי יחוד ה' יסוד הבריאה ושהוא תכלית יעודי התורה והנביאים - ובחיוב מוחלט כי ה' הוא האלקים היחיד, ובשלילה מוחלטת שאין עוד מלבדו (ועוד במכתבו לתלמידו מאמסטרדם כ"ו אדר א' תצ"ט - בתוכו 'ודעו וראו כי אין חפץ ה' בעולמו כי אם שיכירו עבדיו את כבודו ואת גדלו ורומו ובמסתרי רזיו יתעלסו וכו').

ממוצא דבר למדנו חפץ ה' מברואיו, ראשית שיכירו אחדותו, וישללו כל מזולתו, וכן לפרסם זאת בכל דרך לכל בני תבל והוא זיכוי הרבים וקידוש שמו יתב'. וזו בקשת משה רבינו ע"ה לפני מותו. (אגרת הרב רבי יצחק משה לוין)